למחרת, לאחר ארוחת הבוקר עם אביה, אמה העבירה את רוב היום בשוטטות סתמית בקומה הראשונה של ביתה וקריאה מרפרפת בספריה.
היא לא הצליחה להתרכז באף אחד מהם, ולא, לא היה זה כי קראה אותם בפעם האלף לפחות.
היא הייתה חסרת מנוחה, החששות שלה שמא רן-צרות-הול יופיע שוב במפתן דלתה והפעם כשאביה עלול היה לפתוח, לא הפסיקו לנקר בה.
לכן היא העבירה את כל זמנה מחוץ לחדרה ובכוננות מתמדת לרוץ לדלת הכניסה לפני אביה במידה ויישמע צלצול הפעמון.
כשהשעה הייתה כבר 13:30 אביה יצא לפתע מחדר העבודה שלו והודיע שהוא חייב לקפוץ לבית היתומים בו התנדב כדי לראות שהכל התנהל כשורה.
"אני מצטער, יקירה, נראה שלא אוכל להצטרף אלייך היום לארוחת צהריים. אבל אני מבטיח להגיע לפני ארוחת הערב ." הבטיח ונשק לאמה על מצחה. "תחממי את השאריות במקרר, אוקיי?"
"כן, אבא." השיבה אמה בצייתנות.
האמת הייתה שהוקל לה שנאלץ ללכת, כך ליבה יוכל לשקוט סוף סוף והיא לא תיאלץ לדאוג ללא הרף למפגש עתידני אפשרי בינו לבין רן.
"להתראות יקירה, אוהב!" קרא אביה כשסגר את הדלת מאחוריו.
"ביי, אבא!" השיבה אמה ומתחה את צווארה כדי לאשר לעצמה שהדלת אכן נסגרה. ברגע ששמעה את הטריקה חזה צנח באנחת רווחה.
"עכשיו אפשר להירגע סוף סוף," מלמלה לעצמה אמה בחיוך ונשכבה על הספה בהנאה. היא משכה את אחד מספריה שהיו מונחים בערימה קטנה על שולחן הסלון ופתחה אותו במקום בו עצרה.
ועוד לפני שהספיקה אמה להתענג כראוי על סגנון כתיבתה המשובח של הסופרת האהובה עליה, נקישה תוקפנית נשמעה בדלת.
עיניה של אמה נפערו באימה והיא קפצה בהפתעה לישיבה על הספה. לא ייתכן שזה אבא, חשבה לעצמה, הוא לעולם לא היה מתקתק ככה.
אמה קפצה במקומה בבהלה כשהתקתוק האלים חזר על עצמו, אבל סירבה לקום ולפתוח.
אולי רן יחשוב שיצאה עם אביה אם תישאר בשקט ולא תפתח לו. אולי יחשוב שהבית ריק, או שהיא ישנה ויניח לה לנפשה.
"תולעת! פתחי כבר ת'דלת, זה רן!" קרא קולו המבשר צרות של רן.
אמה נאנחה חרש, מה היה עליה לעשות?
אני יודעת שזה די קצר, אני אשתדל לצ'פר אתכן בפרק הבא..
YOU ARE READING
התנגשות
Romansa#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
