התנגשות - פרק 31

4.4K 314 4
                                    


"...אני פשוט לא יכולה להניח לך." מלמלה אמה אל דפיה, מסרבת לפגוש במבטו של רן.

רק כששמעה יבבת צחוק מצידו של רן הורידה אמה בזהירות את דפיה.

ואז נעמדה על טעותה, זו לא הייתה פליטת צחוק, רן ממש כרע ברך ופרץ בצחוק מתגלגל וחסר שליטה.

אמה שילבה את זרועותיה על חזה. 

נו באמת, חשבה, היא מתאמצת להוציא את המשפטים מפיה שעה שהוא מוצא לו לנכון לצחוק עליה. מצוין.

"סיימת?" שאלה לאחר דקה. רן נאנח עמוקות וחזר להיעמד על רגליו. עיניו פגשו את עיניה.

והוא פרץ בצחוק שוב.

"ל-א," מלמל בין נשימה לנשימה.

אמה גלגלה את עיניה. "אוקי, אני הולכת." קראה ופנתה לכיוון דלת היציאה.

 רן תפס במרפקה. "בסדר, בסדר, טעות שלי. בואי ננסה שוב."

אמה התנערה מאחיזתו ושילבה שוב את ידיה על חזה. "לא, עכשיו אתה תעשה את הקטעים שלך. אני קוראת כבר במשך עשר דקות."

"היי זה היה הרעיון שלך שנקריא אחד לשני ונעביר ביקורת."

"לא, זה היה הרעיון שלך." תיקנה אמה במבט חמור.היא ידעה מלכתחילה שזה לא יעבוד.

רן גלגל את עיניו. "בסדר, אז זה היה הרעיון שלי. בכל מקרה, זה בסדר זה רק... אני לא בטוח איך לומר לך את זה," רן כחכח קלות בגרונו בניסיון נואש לא לפרוץ שוב בצחוק.

"את..אהמ, שלא תביני לא נכון אמה, את קוראת את הקטעים שלך. את בהחלט קוראת אותם. אבל.. אהמ, זה כל מה שאת עושה." 

אמה צמצמה את גבותיה לעומתו. "תחזור בך," איימה.

חיוך הזדחל לפניו של רן. "אני מצטער אבל זו האמת. בחזרה האחרונה היית משהו, עם כל הרגש והבולשיט שמיס ויולה ביקשה ממך לעשות. זה היה טוב, אבל עכשיו... פשוט חזרת להתחלה."

 אמה חרקה בשיניה. היא לא האמינה שקיבלה ביקורת מרן-צרות-הול על כישורי המשחק שלה.

"טוב אם כך, מה אתה מציע לעשות?"

רן הטה את ראשו בזמן שחשב. "אהמ..." המהם ואמה התעצבנה אפילו יותר. היא הייתה בטוחה שהוא עשה את זה דווקא, כל המשחק הזה והעליונות עליה. רק חכה עד שנישמע את הקטעים שלך, חשבה ברשעות והמחשבה עודדה אותה. אני אחזיר לך כהוגן. 

"אולי כדאי שתתייחסי שוב לעצה של מיס ויולה." הציע רן.

"תודה לך, עזרת ממש." עקצה אמה.

"למה יש לך עצה משלך? קדימה, נישמע." רן שילב גם הוא את ידיו על חזהו.

"למה שלא נישמע את הקטעים שלך, עכשיו?" אמה הרימה את גבותיה בהבעה תמה. 

"אוקי." אמר רן.

"בסדר." השיבה אמה והושיטה לעברו את ידה שעוד אחזה בדפי החזרה.

רן לקח את הדפים וקבר את פניו מאחוריהם. חיוכה של אמה התרחב כעת והתפשט על כל פניה. עכשיו היה תורו להסתתר מפניה.

אמה נשענה לאחור, גבה נתמך בשולחן המורה מאחוריה, כך שיהיה לה נוח.

זמן להופעה.


התנגשותWhere stories live. Discover now