התנגשות

התנגשות - פרק 11

"לא, לא, לא!!!" קראה לעברו של רן.

"לידיעתך בספר לא מתוארת אפילו סצנה מינית אחת! אף לא אחת! מר מק'ול מעולם לא תיאר אפילו במחשבותיו את משיכתו המינית למריה, הכל התבסס על רגשות טהורים של אהבה כנה, לא היה שום קשר לגוף הפיזי! הוא נהג לשתות ג'ין וטוניק, הוא שנא וויסקי זו הייתה שנאתם המשותפת שלו ושל בלייר, בלייר הייתה שטוחת-חזה והתיאור האחרון שיתאים לה יהיה מלאה במקומות הנכונים, והם מעולם לא התחתנו בגלל הסוף הנורא- מק'ול מת בגלל שמאז שהפסיק לאכול ארוחות בוקר פחת בארוחות בכללי ומבלי לשים לב גווע למוות! הסיפור מציג את אהבתם הטרגית-אירונית של בלייר ומק'ול והמסר המובהק הוא שאהבתם החזקה הספיקה למלאות את ריקנותו ובדידותו של מק'ול עד כדי כך שלא שם לב לרעבונו הפיזי! בדיוק ההפך מטענתך, שהכל סובב סביב מיניות. הסיפור ממחיש שקשר אוהבים אמתיים לא נבנה על מראה פיזי או תחושות פיזיות, כי הרי אהבה לא נמדדת כך!"

אמה התנשמה בכבדות לאחר ששפכה את עודף המידע על פניו התמהות של רן.

רק לאחר שסיימה עם התפרצותה חזרה אמה למציאות המרה, בה הייתה היחידה שעמדה בעוד כולם נעצו בה מבט תוהה ומיס ויולה נותרה פעורת פה באמצע המעגל. 

לחייה של אמה התחממו במהירות הבזק. מה, בשם שמיים, לכל הרוחות, אל אלוהים, חשבה לעצמה???

"אני כל כך, כל כך מצטערת מיס ויולה לא התכוונתי לקטוע אותך, הוא כל כך טעה לגבי הספר, הייתי חייבת להעמיד אותו על טעותו, הייתי חייבת-" גמגמה אמה ועצרה.

מה היה הטעם להסביר? כיוון שאף אחד הרי לא שמע את ביקורתו המגוחכת עד זעם של רן לגבי הספר מלבדה, הם כולם חשבו בטח שיצאה מדעתה כשהתפרצה כך פתאום משום מקום.

אמה נאנחה בעצבנות ומבטה הרותח שב לרן. "תגיד להם!" דרשה, "תגיד להם אילו דברים טיפשיים אמרת לי!"

רן משך בכתפיו כאילו לא היה לו ולו שמץ זעיר של מושג על מה דיברה.

"אני מצטער מיס ויולה, אני באמת לא יודע על מה אמה מדברת."

אמה פערה את פיה. "אני לא מאמינה!" קראה ורצתה לתלוש את שיערה ממקומו. חצוף שכמותו! 

"תחזור בך מיד!" ניסתה שוב אמה, אבל רן רק חייך חיוך שובה וצחור שיניים. "אין לי ממה, יקירה."

"אני נשבעת מיס ויולה שהוא לחש לי-"

"מספיק." קראה לפתע מיס ויולה והרימה את ידיה. "שמעתי מספיק." מבטה הרציני עבר מרן לאמה.

  אוי לא, חשבה אמה, היא הולכת להעיף אותי מהמחזה! ואלו רק החזרות הראשונות. הכל בגלל רן-צרות-הול הזה! למה הוא בא לכאן מלכתחילה? ממתי אהב ספרות ומשחק ו-

תווי פניה הנוקשים של מיס ויולה התרככו במהירות, "שמעתי מספיק בכדי לדעת שיש לנו את מר מק'ול ובלייר המושלמים לתפקידים!" קראה מיס ויולה בחיוך שהלך וגדל. "בחיי אמה, מעולם לא אמרת לי שאת כל כך טובה במשחק!"

כולם פרצו במחיאות כפיים סוערות, וההבנה האיומה נחתה על אמה, הם כולם חשבו שהיא ורן ארגנו הכל. סדרו את זה כך שיציגו את המורכבות שבמערכת היחסים בין מר מק'ול לבלייר ויבחרו לתפקיד.

אמה התיישבה בנחיתה על כיסאה, מובסת, ונשאה תפילה קטנה, לא לאלוהים.

אלא לוויליאם הרנון, הסופר שכתב את הספר "ארוחת בוקר" על מר מק'ול ובלייר ומריה והעיירה הקטנה הנידחת שבטקסס.

הו וויליאם, חשבה אמה, מחל לי ולבור שלצידי על הזוועות שנאמרו על ספרך, ועל העוול שנעשה בדמויותיך.