התנגשות

התנגשות - פרק 65

רן ניער את ראשו, כמו כדי לנער מעליו את המחשבות מסוג זה.

המחשבות מסוג נטלי. אבל כמו כל סוג מחשבה שלא רוצים לחשוב עליה, התוצאה היא שחושבים עליה אפילו יותר.

כשנטלי נפרדה מרן הייתה זו גאוותו של רן אשר נרמסה, הוא שנא אותה על שהשפילה אותו כך וברחה לה עם הזקן ההוא.

הוא כעס עליה, הוא רצה להתנקם בה, היא השפילה אותו. היא פגעה בכבודו.האם לא לזה התכוונו אנשים כשכינו פרידות כשברון לב?

בזמן שהיו ביחד רן לא הרגיש יותר מדי אהדה כלפי נטלי, הוא לא הרגיש שרצה לבלות את כל זמנו אתה, הוא לא דאג אם לא ראה אותה, הוא לא הרגיש ש... חיבב אותה.

לרוב חשב עליה כמעמסה, נטלי דאגה להתקשר אליו כל יום באופן קבוע וזאת למרות שהתראו גם בבית הספר.

היא הייתה לנטל, תחושת מועקה יותר מאשר תחושת חיבה. וקרוב לוודאי שלולא הייתה נפרדת ממנו ראשונה בשביל בחור אחר רן עוד היה נפרד ממנה מתישהו.

הייתה זו הפרידה הלא מתוכננת שהפריעה לו כל כך, והעובדה שהוא ממש הושלך הצידה בשביל מישהו אחר. מה זה אמר עליו? מה יחשבו אנשים?

אלו היו בעיקר הדברים שהעסיקו את רן לאחר הפרידה מנטלי, במשך חודשים הוא סירב לדבר אתה משום שכעס על איך שגרמה לו להצטייר. היא הפכה אותו לזה שזרקו אותו, זה שבגדו בו. הבושה...

עכשיו, כשהיה רואה אותה מדי פעם במסדרונות בית הספר רן פשוט היה מתעלם, מזה כבר זמן מה שהם הפכו זרים ופתאום עכשיו הנה היא חזרה לה, מבקשת מג'סיקה כרגיל להיות השליחה שלה ולהעביר לדרק את המספר החדש שלה בשביל רן.

רן פלט גיחוך יבש, "ממש. כאילו שאני אעשה את אותה טעות פעמיים."

אבל למה, למה למען השם שדרק יחשוב שרן מחבב את אמה-תולעת-ספרים? למה ש- אסימון נפל לראשו של רן. אם בכל הזמן שהיה עם נטלי הוא לא חיבב אותה, אם בכלל לא היה בטוח מה המשמעות שלחבב מישהי... מה אם.. מה אם הוא באמת חיבב את אמה-תולעת-ספרים?

רן פרץ בצחוק. "אני בטח משתגע.." מלמל לעצמו רן כשהצחוק דעך לאטו. "מה פתאום שאני-" 

רן נזכר בפעם הראשונה בה הבין שאמה-תולעת-ספרים יפה, וביום בו ניסה לנשק אותה רק כדי להוכיח לעצמו שלא נמשך אליה, וכמה נבהל כששמע מסטלה שאמה הגיעה לבית החולים ואיך שמח שמיס ויולה הטילה עליו את המשימה להביא לה את השיעורים כי ידע שכך יוכל לראותה שוב. וכל הפעמים בהן הרגיש צורך בלתי נשלט לגעת בה, ובכלל הוא תמיד מצא את עצמו מחייך בסביבתה, אמה הייתה מצחיקה עם השפה המיושנת שלה ותמימה וכל כולה אור וטוב והשהייה במחציתה תמיד הפכה את רן שמח ו...

עיניו של רן ריצדו במהירות מפה לשם משם לפה, על כל פינה בחדרו כשהזיכרונות המשיכו להציף אותו, שאריות מצחוקו גוועו לאיטן ופניו לבשו הבעת בעתה מוחלטת.

"חרא," קרא רן בלחש לחלל החדר הריקני כשההבנה הכתה בו.

כמו כדור במשחק פוטבול אלים במיוחד היא הכתה בו, והוא ידע.

הוא ידע שהוא ללא ספק מזורגג, חיבב את אמה-תולעת-ספרים.