התנגשות - פרק 97

3K 265 43
                                    


 רן לגם מכוס המים שהונחה בשולחן העץ לפניו והעווה את פניו כמו היה זה משקה חריף במיוחד.

"אוי מריה.." מלמל, וקולו הדהד באוזניו כשנקלט במכשיר המיקרופון הקטן שנצמד ללחיו ונתפס בליפוף מאחורי אוזנו. "אוי מריה שלי." רן הרים את כוסו בשנית ולגם שוב.

ואז הוא עצם את עיניו בדרמטיות, כמו שמיס ויולה לימדה אותו ובכך אפשר בזמן הזה לג'סיקה המסוורת' שגילמה את מריה לעלות לבמה.

כשפקח שוב את עיניו, ג'סיקה עמדה מולו, מדמה את דמותה של מריה המתה העולה מזיכרונותיו. היא לבשה שמלה אדומה קצרה ושיערה היה אסוף למעלה בפקעת רופפת, פניה היו מאופרות בקפידה. היה נראתה יפה. כיוון שלא היה זמן לחזרה נוספת לאחר שכולם התארגנו מאחורי הקלעים בחדרים הנפרדים לא יצא לרן לראות את ג'סיקה הלבושה כמריה, לא יצא לו לראות אף אחת מהשחקניות.

רן ידע שמשמעות הדבר הייתה שהוא יפגוש את אמה כבלייר בפעם הראשונה כמו הקהל ממש עוד מעט, על הבמה. הוא תהה כיצד נראתה.

"אהובי," לחשה ג'סיקה וקולה הדהד גם הוא בחלל האולם כולו, היא הניחה את אחת מידיה על לחיו של רן ברפיון. "מה עוללת לעצמך? מדוע זה אתה מענה את גופך האומלל בשתייה מרובה? האם שכחת אותי? שכחת את שאהב לבך?"

רן כחכח בגרונו בכדי להשיב. גרונו הצטרד לפתע, היה זה דבר אחד לומר את הדברים המגוחכים הללו זה לזה בחדר החזרות מול הפרצופים המוכרים של חברי המחזה ותחת האווירה המוזרה שהשרתה מיס ויולה על כתתה, והיה זה דבר אחר לגמרי לומר אותם מול אולם מלא עד אפס מקום באנשים. כשהוא ידע שאיפה שהוא בין כל הכיסאות האלו ישבו דרק ושאר חבריו, שלבטח ירדו עליו למשך שארית חייו אחרי המופע הזה.

שיהיה, חשב רן, הגעתי כבר עד לכאן. אני לא מתכוון לפשל עכשיו.

"לא שכחתי, יקירתי. לא אצליח לשכוח לא משנה מה אעשה, לכן אני מנסה להטביע את זיכרונותייך המכאיבים בשתייה. אבל את מסרבת להיעלם מעיניי לנצח נצחים."

ג'סיקה- מריה, החלה לבכות כמצופה ממנה, האורות התעממו, מנגינה עצובה החלה להתנגן ברקע בזמן שהתמונה התחלפה.

עקביה של ג'סיקה צלצלו כשירדה מהבמה, מפנה את מקומה לאהבתו החדשה של מר מק'ול.

רן פרק את אצבעותיו בציפייה לבואה של אמה, הוא תהה עד כמה הרשתה למיס ויולה לשנות אותה וכמעט צחק בקול למחשבה שבטח תעלה כמו שראה אותה עד לא מזמן בחזרה הגנרלית, בבגדיה שלה. מה שהיה יכול מאוד לקרות, לדעתו. אחרי הכל, זו הייתה אמה-תולעת-ספרים השמרנית.

קול פסיעות עלה מהכניסה לבמה ורן פנה להביט לעברה כשנכנסה, הבמה הוצפה בחמימות נעימה של האורות כשנדלקו שוב וחשפו את דמותה של אמה המגיחה.

התנגשותWhere stories live. Discover now