"אני מאוד מקווה שלכולכם היה מספיק זמן לעבור על המחזה אתמול. כיוון שהיום, אנחנו מתחילים בקריאתו!" קראה מיס ויולה כשהתחילו החזרות יום למחרת.
אמה דאגה לתפוס את המקום הרחוק ביותר בכתה כולה מהמקום בו ישב רן-צרות-הול.
"מריה, קדימה קדימה, לקדמת הכתה!" ציוותה מיס ויולה על ורוניקה המסוורת'.
ורוניקה הייתה אחת התלמידות המצטיינות במשחק, וזכתה לתפקידה של מריה.
ורוניקה התרוממה ממקומה וצעדה בביטחון למרכז המעגל.
אמה בלעה בשקיקה כל תנועה שעשתה בזמן שדיברה בחינניות לאהובה, מר מק'ול.
כשסיימה עם משפטיה וחזרה למקומה, מבטה של אמה נורה לכיוונו של רן-צרות-הול, הוא סירב להיעמד.
"מריה יקירה, אני די ממהר היום, אני מצטער אהובה אבל אהיה חייב לדלג על ארוחת ה...בוקר," גבותיו של רן הצטמצמו, הוא לא היה בטוח שהמשפט הזה היה שם אתמול.
ואולי היה עייף מכדי להבחין? הרי הוא נשאר בבית הספר עד שמונה וחצי בערב, דביל שכמוהו.
אמה פערה עיניים בתימהון, רן-צרות-הול דווקא עשה רושם לא רע, כאילו לא הייתה זו הפעם הראשונה שקרא את הטקסט. היא הייתה בטוחה שמצבו יהיה הרבה יותר גרוע.
מיס ויולה אמנם עצרה אותו כמה פעמים ותיקנה הבהרות או הדגישה איך עליו לומר מילים מסוימות ובאלו טונים להשתמש.
אחרי סבב כמעט שלם של כל התפקידים הגיע תורה של אמה.
אמה נשכה את שפתה התחתונה בחשש, היא נרדמה אתמול בזמן שקראה את המחזה ומעולם לא הגיע לסופו. למרות שידעה את הסוף במילא מהספר, היא עדיין הרגישה חסרת אחריות.
"מי את? אני בא לבר הזה כל ערב, ועוד לא ראיתי פרצוף - יפה - כמו שלך?" קריאתו של רן נשמעה יותר כשאלה.
אמה הבליעה את חיוכה ומהרה להשפיל את מבטה לדף בידיה כשנזכרה שעל בלייר להחזיר תשובה. "למה- מי רוצה לדעת?"
"מלך הג'ין וטוניק," מלמל רן חזרה, יותר לעצמו.
"ג'ין וטוניק- אתה - אומר? תמיד, אהמ... הייתי-"
"די, די, די!" קטעה אותם מיס ויולה. "אני מצטערת, אבל זה נישמע איום ונורא."
רן נעמד על רגליו, "אוקי אם כך, לא נותר דבר לעשות, כנראה שאני ואמה כישלון נחרץ. אני מצטער מיס ויולה, נראה שתצטרכי למצוא לך בלייר ומר מק'ול חדשים." אמר בחיוך והחל לחצות את החדר לכיוון דלת היציאה.
מיס ויולה צקצקה בלשונה. "לא, לא, לא. בחור צעיר, אני חוששת שעליי לאכזב אותך, שוב. אבל אתה ואמה תמשיכו לשחק את התפקידים שלכם, פשוט תצטרכו לעבוד חזק יותר. עכשיו אם כבר נעמדת, הישאר במקומך." מיס ויולה התקדמה לרן ומשכה אותו חזרה אל קדמת הכתה. רן עמד, חסר אונים, כשעיניי כל השחקנים החנונים של תיכון אלפרד נעוצות בו. "את-" קראה מיס ויולה והצביעה לכיוונה של אמה. "לכאן, קדימה, קדימה."
אמה גירדה את ראשה במבוכה כשהתקדמה גם היא לקדמת הכתה.
"עכשיו, אתם הולכים להשתמש בתרגיל משחק שהולך לעזור לכם ולי להכיר זה את זה ולשפר את כישורי המשחק, העלובים למדי, שהפגנתם עד כה. נתחיל," אמרה מיס ויולה וסקרה במעגלים את אמה ורן.
מיס ויולה משכה בזרועה של אמה כך שייצבה אותה במרחק כמה צעדים מרן.
אמה בלעה את רוקה והציצה בחשש בפניו של רן, רן חייך אליה חיוך רחב, שפתיו התוו ללא קול "חזיר מעצבן, מה?" אמה הסמיקה ומהרה להשפיל את מבטה.
היא לא הייתה גאה שקללה אותו אתמול, למרות שהדבר לא נחשב באמת כקללה.
אמה לא נהגה לדבר אל אנשים בצורה שכזו אף פעם.
"עכשיו אני רוצה שאת אמה, תצאי מדמותך, ותהפכי לבלייר, חושנית ובטוחה בעצמה, את יודעת בוודאות גמורה שבהינד עפעף- מר מק'ול הנאה יהיה שבוי שלך."
לחייה של אמה בערו והיא התעקשה להשאיר את מבטה נטוע בקרקע.
"את צריכה לקרוא למר מק'ול. אני רוצה שתגידי 'התקרב אליי', ואתה-" מיס ויולה קיפצה לצדו של רן ותפסה בזרועו, "תתקרב אליה רק כשאתה מרגיש שהיא מתכוונת לכך. מובן?"
אמה הרימה את מבטה בטעות ופגשה במבטו של רן. נדמה היה לה שזיק שעשוע הסתתר בעיניו הכהות, והיא לא הייתה בטוחה מה הדבר אומר.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
