התנגשות - פרק 59

3.6K 302 25
                                    


 אמה הרגישה איך כל האוויר נפלט ממנה באחת לאחר שאלתו הישירה של רן.

היא הייתה המומה מדי מכדי לענות לו מיד ולכן השתהתה לכמה רגעים. תרה אחר ניסוח כנה לתשובתה השקרית.

לבסוף, כשהעזה סוף סוף לענות היא הייתה חייבת להשפיל שוב את מבטה, כמו שתמיד נהגה לעשות כששיקרה.

"כבר אמרתי לך.." מלמלה אמה ושנאה את העובדה שקולה היה שקט כל כך, "אני לא זוכרת."אמה לא העזה להרים שוב את מבטה ולהציץ בתגובתו של רן גם כשהחל לדבר שוב.

"טוב אם כך," אמר רן, "אם את אומרת שאת לא זוכרת אני משער שאת לא זוכרת."

"אני לא זוכרת," מהרה לאשר אמה.

"אבל זה לא אומר שאני לא יכול לעזור לך להיזכר.." השיב רן.

אמה הרימה את ראשה באחת. "מה?" קראה בזעזוע. למה הוא בדיוק התכוון? האם רצה לשחזר את מקרה הכמעט נשיקה שלהם?

אמה נסוגה בזהירות לאחור. "מ-מה? למה אתה מתכוון?" שאלה בחשש הולך וגובר.

חיוך ריקד בזוויות פיו של רן. "אמרתי לך תולעת, אני הולך להשיב לך את זיכרונותייך האבודים." 

"לא!" קראה מיד אמה כשרן צעד צעד אטי לעברה. רן הרים גבה, "לא?" חזר אחריה, כביכול מופתע. "למה לא? את אפילו לא יודעת על מה אני מדבר. למה את שוללת מיד?"

"אה זה.. זה פשוט בגלל ההתקף שהיה לי. הרופא אמר שמה שזה לא היה שקרה רגעים ספורים לפני ההתקף היה כל כך טראומתי שבגללו קיבלתי את ההתקף." פרצה אמה בשטף מילים וחייכה קלות כשהבינה שהדבר נישמע אפילו הגיוני.

מה גם שהיה בו מן האמת, אמנם הרופא לא אמר זאת אבל אמה ידעה בוודאות שרן היה זה שגרם להתקף שלה.

רן הזעיף את פניו לנוכח דבריה ומלמל לעצמו משהו שנישמע לאמה כמו 'הרופא הזה לא מבין מהחיים שלו'.

"תפסיקי לשחק אותה אמה," קטע לפתע רן, קולו לא מבודח יותר. "שנינו יודעים שאת זוכרת טוב מאוד שעמדתי לנשק אותך."

אמה השתנקה.

לכל הרוחות, חשבה לעצמה, נתפסתי. עיניה התרוצצו על כל דבר בחדר הרחצה פרט לפניו של רן. 

רן כחכח בגרונו לפני שהמשיך בדבריו. "אני רציתי.. רציתי-" רן גלגל את עיניו לעצמו ושאף עמוקות. 

זה היה קשה יותר משחשב, לומר את המילים.

"רציתי להתנצל," מלמל במהירות. מילותיו מבולבלות.

אמה הרימה גבות בהפתעה, היא לא הייתה בטוחה ששמעה נכון.

"סליחה?" קראה בהפתעה כנה.

רן חישק את לסתותיו. "אל תתעסקי איתי אמה-תולעת-ספרים. אני לא מתכוון להגיד את זה שוב."

אמה ההמומה הבינה שלמרות הכל כנראה כן שמעה נכון. רן-צרות-הול באמת התנצל בפניה הרגע על שניסה לנשק אותה וגרם לה להתקף חרדה.

חיוך קטן עלה על שפתיה של אמה, אולי בכל זאת רן-צרות-הול לא היה כזה נורא.

"אתה בטוח שאתה לא יכול לומר את זה שוב?" 


***

נב- אני יודעת שרובכן מחכות כבר בקוצר רוח לנשיקה שלהם אבל אל תאיצו בזה, הזמן עושה את שלו מבטיחה לכן.

התנגשותWhere stories live. Discover now