אמה נותרה לבדה בכתה בדקות האחרונות שנותרו להפסקה.
היא הוציאה את דפי המחזה מתיקה במחשבה שלא יזיק לה לעבור על העמודים שלה שוב ולנסות לשנן כמה משפטים לחזרה שלאחר יום הלימודים.
בעודה מרפרפת על קטעיו של מר מק'ול, מריה, הברמן ושחקנים נוספים דלת הכתה נפתחה שוב. אמה לה טרחה להרים את מבטה ולבדוק מי החליט לחזור מוקדם מן הרגיל לכתה עד שקול נשמע לצדה.
"אמה-תולעת-ספרים." אמה הסתובבה על כיסאה והביטה פנים מול פנים ברן-צרות-הול.
לשמע הכינוי של דרק הכעס חזר לפעפע בה.
"עכשיו אתה. מה אתם רוצים ממני?" קראה באוקטבה אחת גבוה יותר מקולה הרגיל.
גבותיו של רן התרוממו בפליאה. "על מה את מדברת?" אמה נעמדה על רגליה כדי להתייצב מולו ולא לתת לו את ההרגשה שהיה מעליה באיזשהו מובן.
"אל תעשה את עצמך, הול. אתה סיפרת לו! אתה סיפרת לו על הלילה בספרייה, אני לא מבינה למה עשית את זה, הרי גם אתה היית שם, הוא יכול להפליל את שנינו!" מערבולת של רגשות העיבה על בטנה של אמה, היא הרגישה כעס וזעם כלפי רן, ומשום מה גם נבגדת.
רן המשיך להביט בה כאילו נפלה מהירח. מה שעצבן את אמה אפילו יותר. אמה נענעה בראשה בחוסר אמון, "אין לך אפילו את האומץ להתוודות. אני לא יודעת למה בכלל שמרתי את הסוד שלך... לך בבירור לא היה אכפת לספר עליי. הרי ברור שדרק לא יאמר דבר על כך שאתה היית פה באותו הלילה אבל עליי... אוף!" קראה אמה ובעטה ברגלה. היא רק התכוונה לשחרר מעט את תסכולה בבעיטה חסרת משמעות באוויר אבל רגלה נתקלה באחת מרגלי השולחן. השולחן זז מעט ורעש כואב של גוף הפוגע במתכת נשמע.
"אח!" קראה אמה וקיפצה במקומה בעוד ידיה תופסות את קצה הנעל שלה. קווצות שיער חום מסתירות את שדה ראייתה כשרכנה."לעזא- לכל הרוחות!" סיננה מבין שפתיה אמה, משנה ברגע האחרון את המילה.
חיוך דק עלה על שפתיו של רן.
"אמרת לעזאזל." ציין בגאונות.
אמה נעצה בו מבט רושף. "אמרתי לכל הרוחות." תקנה בדגש.
חיוכו של רן התרחב. "אני די בטוח שאמרת לפניכן לעזאזל."
"לא נכון!" קראה אמה וקולה הגבוה הקפיץ את שניהם. אמה התנשפה, ודמעות מעצבנות עלו בעיניה. היא באמת כמעט ואמרה לעזאזל. והיא שנאה את זה, ושנאה את דרק פרקר, ושנאה את זה שדרק פרקר איים עליה ושנאה את זה שהאמינה ולו לרגע לרן-צרות-הול. והרגל שלה כאבה, לכל הרוחות!
רן התקדם אליה בחשש מה, ראשו נוטה בשאלה. "את שוב בוכה." מלמל במבט מבולבל. "למה את בוכה הפעם?" אמה ירתה לעברו מבט מוות. "אני - לא - בוכה -" אמרה בקטיעות, כיוון שהניסיון להישמע רגועה גבל בנשימותיה. אמה פתחה את פיה להגיד לו משהו נוסף אבל סגרה אותו שוב כשהרגישה בידיו של רן עליה.
ידו של רן נשלחה לפניה של אמה והסיטה את אחת מקווצות השיער שנפלו והסתירו את פניה.
הרגע כמו קפא, אמה הביטה ברן בבעתה ורן הביט בקווצת השיער שלה. אצבעותיו מוללו את השיער זמן מה לפני שדחף אותו בעדינות אל מאחורי אוזנה השמאלית. צמרמורת חלפה לאורך גבה של אמה.
מה לכל הרוחות רן-צרות-הול עושה?
YOU ARE READING
התנגשות
Storie d'amore#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
