"למעשה היום זה היום בו ההורים שלי התחתנו. כשאבא שלי היה גר איתנו היינו נוהגים לנסוע כל שנה בתאריך הזה ללונה פארק שבעיר הקרובה לעיירה ולכייף ביחד. אבל מאז שההורים שלי נפרדו, ניתק הקשר עם אבי, ואמא שלי ואני מעולם לא הלכנו מאז..." פתח רן, נימת קולו הייתה שונה מזו שאמה הכירה. לא מתלוצצת, או מתגרה, לראשונה הוא נישמע לה כנה.
אמה כיווצה את גבותיה כשלא הבינה לאן חתר בדיוק.
רן גירד את עורפו, והחליף את משקלו מרגל לרגל באי נוחות. "אני יודע שזה ילדותי אבל תמיד רציתי לחזור למנהג הישן הזה לזכר הימים ההם. אבל אף פעם לא היה לי האומץ לנסוע לשם לבדי. אני אשמח אם תצטרפי אליי." רן הרים את מבטו ופגש בעיניה היפות של אמה, הסיפור הזה לגמרי אמור לקנות אותה, חשב בלבו.
תווי פניה של אמה התרככו לאטם בזמן ששמעה את דבריו של רן ולפתע היא חשה מדקרת רחמים כלפיו.
משום מה היא הרגישה שרן שיתף אותה במשהו שטרם חשף בפני מישהו אחר מלבדה.
היא גם לא הייתה בטוחה איך להגיב לדבריו, הסיפור נישמע לה כל כך אישי ורגיש ואמה לא חשבה שמערכת היחסים שלה עד כה עם רן-צרות-הול הייתה ראויה לחשיפה שכזו, ובנוסף אם להודות היא לא חשבה שלרן היה כלל צד שכזה. צד פגיע.
ההפתעה וכובד האחריות שבשמיעת דבריו בלבלו אותה, היא לא הייתה בטוחה איך תצליח לדחות את הצעתו עכשיו.
"תן לי להבין," פתחה אמה, "אז אתה בעצם רוצה שבתמורה לעזרתך- שתפתח את דלת ביתי שננעלה במילא בגללך, אבל נניח לזה כרגע כי זה סיפור אחר. בתמורה לכך, שאני, אמה, אתלווה אלייך ליום כייף בלונה פארק..?" אמה החוותה עם ידיה לעברו של רן ולעברה בכל פעם שהזכירה את אחד מהם כשדיברה.
רן הנהן נמרצות כתשובה לשאלתה. "כן. קלטת את זה נכון." אמר בחיוך קטן.
אמה עיוותה את פניה, היא הייתה בטוחה שפספסה משהו, משהו לא הסתדר לה בכל זה.
"למה?" פלטה בטון המום עוד לפני שיכלה לעצור בעצמה. "אני מתכוונת, למה אני? מכל האנשים? אנחנו אפילו לא קרובים."
רן הרהר רגע בדבריה לפני שהגיב. "אני לא יודע. אני פשוט מרגיש בנוח אתך, תולעת."
אמה פערה מעט את עיניה אבל השתדלה שלא להיראות מופתעת יותר מדי. היא חששה לפגוע ברגשותיו של רן לאחר וידוי שכזה ובמיוחד לאחר שהרגיש בנוח מספיק לשתף אותה בסיפור על משפחתו.
כל זה כמובן גרם לה להרגיש אפילו יותר לא בנוח.
אמה גירדה את אחורי ראשה במבוכה לאחר דבריו של רן.
מה היה עליה לעשות? זה היה טירוף מוחלט ללכת עכשיו באמצע היום ללונה פארק! אביה אמור לחזור לפני ארוחת הערב.. ואם כל זה לא הספיק, היה מדובר בללכת עם רן-צרות-הול.
הוא לא היה האדם הכי מועדף עליה עלי אדמות.
"אני מצטערת רן.. אני לא חושבת שזה רעיון טוב," מלמלה אמה והשפילה את מבטה.
"המכונית שלי חונה ממש קרוב לכאן," מהר רן לומר, "באתי אלייך ישר אחרי הלימודים, אז המכונית שלי פה בקרבת מקום. אני מבטיח שזה יהיה קצר, תולעת. אני אחזיר אותך לפני שאבא שלך יחזור הביתה."
אמה נשכה את שפתה התחתונה, היא מעולם לא הייתה בסיטואציה כל כך לא נוחה.
"בבקשה?" הוסיף לפתע רן בלחש.
לשמע התוספת האחרונה אמה הרימה את עיניה לראות הבעתו של רן.
כל כולו אמר תחינה, נראה שהוא ממש רוצה ללכת ללונה פארק הזה, חשבה אמה בדכדוך.
אמה בלעה את רוקה ולקחה נשימה עמוקה.
"אוקי." אמרה לבסוף.
חיוכו של רן התרחב בסיפוק, "יש! תודה, תולעת. את לא תתחרטי אני מבט-"
"אבל," קטעה אותו אמה. "מה השעה עכשיו?"
רן שלף את הפלאפון שלו מכיס מכנסיו והראה לה. השעה הייתה 14:10.
"תקשיב לי, אנחנו חייבים לחזור לכאן בעוד שעה בדיוק."
"שעה??" קרא רן בזעזוע. "את לא רצינית, תולעת. אי אפשר לעשות כלום בשעה. רק הנסיעה מחוץ לעיירה לוקחת חצי שעה לפחות."
אמה נאנחה בתבוסה, "בסדר אז קצת יותר משעה. אבל מה שלא יהיה אנחנו חייבים לחזור לכאן לפני חמש, מובן? לפני חמש. אבא שלי יחזור לפני ארוחת הערב, מה שאומר לפני שבע. אני לא רוצה לקחת שום סיכונים, אז אני-"
"אז את תהיי פה שעתיים לפני הגעתו המשוערת של אבא שלך. אין בעיה!" קרא רן בהתרגשות.
"אז.. יש לנו דיל, תולעת?" קולו של רן נישמע כקורא עליה תיגר בעודו מושיט לעברה את ידו ללחיצה, כאילו ציפה ממנה שבכל רגע תשנה את דעתה ותחזור בה.
אמה הביטה בידו המושטת של רן לפניה ובלעה.
אני לא מאמינה שאני באמת עושה את זה, חשבה. אני לא מאמינה.
אמה לחצה את ידו של רן קצרות, לפני שבאמת תחזור לעשתנותה ותסרב לו, ומהרה להשיב את ידה לחיקה.
"דיל." מלמלה אמה בחזרה.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
