התנגשות

התנגשות - פרק 62

 רן היה בדרכו חזרה לביתו כשנתקל במקרה בדרק.

תחילה חלף רן על פני מגרש הכדורסל של תיכון אלפרד מבלי להבחין כלל בדרק המכדרר אל מול הסל. 

שקוע במחשבות לגבי פגישתו המוצלחת עם אמה-תולעת-ספרים היום, רן לא ראה את דרק על אף שעבר ממש על פניו.

עד ששמע אותו קורא בשמו. "יו הול!" רן הסתובב בדיוק בזמן לתפוס את כדור הכדורסל שנזרק מעל הגדר היישר לעברו.

רן חייך כשראה את דרק המתקרב לעברו מצידה השני של הגדר, הוא נעצר מולו.

"איך זה שתמיד כשאתה רואה אותי אתה מברך אותי לשלום בדרך כלשהי שתמיד עלולה להוריד לי איזשהו חלק בגוף, הא?" קרא רן בהרמת גבות. "פעם שם לי רגל כשאני רץ, פעם זורק עליי כדורים כשאני הולך לתומי ברחוב.. אני מניח שזו הדרך שלך לבטא אהבה, פארקר?"

"לך תזדיין, הול." החזיר דרק בחיוך.

רן מחק את החיוך מפניו והשיב בארשת פנים רצינית ביותר, "אני אוהב אותך בחזרה, פארקר." דרק העווה את פניו בגועל, "עכשיו אני מתחרט שאין לי עוד כדור לזרוק עלייך."

"עדיין אוהב אותך בייב," רן הפריח נשיקה לעברו של דרק.

"יאכ, בנאדם. אתה מתכוון להמשיך להתנהג כמו מתרומם, או שאתה בא למגרש כדי שאקרע לך ת'צורה כמו שצריך בכדורסל?" אתגר דרק.

חיוכו של רן התרחב, "זכור, אתה הבאת את זה על עצמך פארקר.." אמר רן ופצח בריצה אל עבר הכניסה לתיכון בעודו מכדרר את הכדור בין רגליו.

פחות מדקה לאחר מכן רן כבר התייצב לצידו של דרק במגרש הכדורסל של תיכונם. "בטוח שאתה מסוגל לעוד סבב, סבל'ה? אתה נראה סחוט." אמר רן כשמבטו סקר את גופיית הספורט ספוגת הזיעה של דרק.

"פשוט שתוק ושחק," קרא דרק והתנפל על רן בניסיון לחטוף את הכדור מידיו. רן חמק בקלילות ורץ אל עבר הסל, מכדרר את הכדור מיד אחת שלו לאחרת.

"עד עשר, המפסיד חייב למנצח משקה!" קרא מאחוריו דרק.

רן נעצר כמה צעדים מהסל וזרק אותו לעברו.

"כן!" קרא רן והטיל את אגרופיו באוויר בתנועת ניצחון כשקלע.

"עכשיו אתה מדבר לעניין, הול." מלמל דרק כשאסף את הכדור. "אבל אני עדיין אקרע אותך."

"פשוט שתוק ושחק," חיקה אותו רן.

***

שעה לאחר מכן השניים ישבו זה לצד זה בצמוד לגדר, מתנשמים ומתנשפים בכבדות.

כעת חולצתו של רן הייתה ספוגת זיעה לא פחות מזו של דרק.

דרק טפח על ברכו של רן, "אחלה של משחק, הול." אמר בהתנשפות. "היית קרוב."

"אל תחמיא לעצמך פארקר, זה רק בגלל שאני לא לבוש בהתאם." מלמל רן.

דרק גיחך, "הא אה, אני בטוח."

רן התרומם על רגליו בקפיצה ושלף את הפלאפון שלו מכיסו האחורי בכדי לבדוק מה השעה.

"הא כמעט שכחתי," מלמל דרק ונעמד גם הוא על רגליו. "תן לי את הפלאפון שלך רגע." רן הרים גבה בשאלה אבל הביא לדרק את הפלאפון שלו מבלי לומר דבר. 

דרק הרים את תיקו מהרצפה ושלף גם הוא את הפלאפון שלו.

רן כיווץ את גבותיו בתהייה כשדרק החזיר לו את הפלאפון שלו לאחר שהקליק בו כמה פעמים. ההבנה הכתה בו כשהשפיל את מבטו למסך וראה מספר חדש, מעליו נכתב 'נטלי'.

לסתו של רן התהדקה בכעס והוא הרים את ראשו לפגוש במבטו של דרק.

דרק לעומת זאת החזיר לו מבט מאושר, "ג'סי ביקשה ממני להעביר אלייך את המספר החדש של נטלי. נראה שלמרות הכל שהיא עדיין בקטע שלך." דרק הרים והוריד את גבותיו בשובבות.

נטלי ורן היו במערכת יחסים חצי שנה בשנה שעברה, עד ש.. טוב, עד שנטלי מצאה לה בן זוג חדש. הוא היה מבוגר ממנה בשבע שנים ועבד במסעדה בה עבדה במהלך חופשת הכריסטמס.

היא החלה לצאת אתו מיד לאחר שנפרדה מרן. נטלי נפרדה מרן בטענה שהוא לא היה מספיק בוגר בשבילה והיחסים בניהם לא אתגרו אותה ולא התקדמו לשום מקום.

אבל האמת, אותה ניחש רן לבדו, הייתה שהיא פשוט התאהבה בבחור הזקן ההוא בזמן שהיו יחד.

"אין לי מה לעשות עם המספר שלה." השיב רן ביובש ומחק בזריזות את איש הקשר.

דרק פער את עיניו בהפתעה. "למה? אחרי שנפרדתם היית הרוס, בנאדם. הייתי בטוח שתשמח לראות שעכשיו היא חוזרת על ארבע. וגם, בוא נודה באמת- נטלי נראית טוב, בנאדם. ממש טוב."

"לא נפרדנו. היא זרקה אותי," תקן רן בלסתות חשוקות. "בשביל החרא הזקן ההוא."

"אתה בטוח? אולי תוכלו לתקן דברים, אני יודע. או... לדבר על דברים, כמו שג'סי תמיד אומרת לי." 

 רן הידק את שפתיו בנחישות, "לא, אני לא רוצה."

שתיקה קצרה נפלה בין השניים ואז דרק דחף את רן בכתפו כדי להקל על האווירה המתוחה. 

"בסדר, בסדר, תירגע כבר." הם החלו לצעוד אל עבר היציאה ממגרש הכדורסל כשדרק דיבר שוב.

"אני שמח שלפחות אין לתולעת ספרים שום קשר להחלטה שלך לא לחזור לנטלי. כבר התחלתי לחשוש לאחרונה שיש לך קשר הדוק מדי אתה." דרק אמר זאת בבדיחות דעת, כנראה כדי לגרום לרן לצחוק ולשחרר אותו. 

אבל במקום זאת רן חש בפעימות ליבו מאיצות ובלחץ גואה בחזהו.

רן נעצר במקומו.

"מה?"