אמה עמדה בגבה לכניסה למטבח שעה שהחלה לבשל את ארוחת הערב זמן מה לאחר בריחתו של רן.
היא לא שמעה את דלת הבית נפתחת כשאביה נכנס פנימה וגם לא שמעה את קולו כשקרא שהגיע. היא הייתה עסוקה מדי במחשבותיה על היום שבילתה עם רן.
כיצד אכלה אתו לראשונה מזה שנים אוכל מטוגן לא בריא בעליל, איך העזה לנסוע ללונה פארק, לעלות על מתקן הילדים ולהישכב באמצע פארק הדשא כאילו הייתה חסרת דאגות לגמרי.
לרן הייתה ההשפעה הזאת על אנשים, חשבה לעצמה אמה, נראה היה שלא משנה מה עשה תמיד אפפה אותה הילה חסרת דאגות או מעצורים.
אמה חייכה לעצמה קלות כשנזכרה בעדר האימהות שברחו ממנו.
האם כל זה באמת קרה?
לפתע זה הרגיש לה כמו חלום רחוק, משהו שהיא לעולם לא באמת תעז לעשות. אבל טעמו המתקתק של צמר הגפן המתוק שעוד נותר בפיה היה כמו ההוכחה לכך שדבר מזה לא היה חלום.
חיוכה של אמה התרחב, משום מה היא חשה גאווה, היא הרגישה נועזת ואמיצה ומורדת ו... וחיה.
כאילו לראשונה מזה זמן רב התנהגה כיאה לגילה. אמה בדיוק החלה לתהות מה יעשו מחר אם רן יבוא שוב לבקר אותה, היא כמעט וייחלה שיבוא שוב כשקולו החד של אביה קטע את מחשבותיה.
"מה את עושה?!" קרא אביה בכעס.
אמה קפצה בבהלה לשמע טון קולו הזועם והסתובבה להביט בו. "הו, מתי הגעת?"
אביה לא השיב לשאלתה, הוא התקרב אליה בצעדים מהירים, עקף אותה ומהר לסגור את הגז עליו הניחה את סירי האוכל.
"למה." אמר אביה מבעד לשיניו החשוקות. "למה, למה לכל הרוחות את מבשלת?!"
אמה שאפה בחדות, היא לגמרי שכחה. מבלי משים היא חיפשה אחר משהו שיעסיק את רוחה לאחר היום המטורף שלה עם רן ולא הבינה שהחלה לבשל.
אמה נשכה את שפתה התחתונה בחשש. "אבא.." פתחה.
אביה עצם את עיניו, נאטם. שריר קפץ בלחיו המהודקת.
"לכי לחדר שלך." אמר בקול מתון. אמה ידעה שאצר בתוכו את כל שרצה לצעוק.
"אבא, אני מצטערת. לא שמתי לב מה אני עושה-"
"לכי." חזר אביה שוב, הפעם בשקט כמעט בלחש.
עיניה של אמה החלו לעקצץ, היא פגעה בו. מאוד. היא לא הוסיפה דבר ומהרה לעלות לחדרה בשקט מופתי. כשהגיעה נעלה את עצמה מאחורי הדלת והתיישבה על מיטתה.
YOU ARE READING
התנגשות
Romansa#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
