"ואני חשבתי שאמרת שאת לא זוכרת כלום," מלמל רן בחיוך.
"מה פתאום את מבקשת לשמוע אותי מתנצל שוב על משהו שאת בכלל לא זוכרת שקרה..?"
אמה תרה בזריזות אחר תירוץ.
"ובכן, אתה.. אתה הרגע אמרת בעצמך שזה קרה." אמה נשכה את שפתה התחתונה, זה לא היה מספיק."וגם, פשוט נהניתי לשמוע אותך מתנצל. זה לא משהו ששומעים כל יום." הוסיפה.
רן הנהן, "אה הא, אני בטוח שזה הכל." אמה יכלה לומר לפי מבע פניו של רן שהוא לא קנה את זה ולו לרגע.
"בכל מקרה," המשיך רן, "את יכולה להמשיך לחלום תולעת, אני לא אומר את זה שוב וגם כנראה לעולם לא עוד. אז אני מקווה שניקית את האוזניים טוב טוב לפני וההקלטה שמורה בראש שלך. כמו שאמרת, זה לא משהו ששומעים בכל יום."
אמה גלגלה את עיניה לעברו. "שיהיה. אתה צריך ללכת עכשיו, כדאי שננצל את הזמן שאבי בחדרו ונוציא אותך מכאן. מהר."
רן הביט בה, והנה היא התחילה שוב עם הניסיון לה לגרש אותו.
"אבל חשבתי שאנחנו מתקלחים..." מלמל, כי ידע שהדבר יביך את אמה.
אמה פערה את עיניה, "מה?!" קראה בהלם.
"אמרת לאביך שאת מתקלחת. אז חשבתי.."
"הו שתוק רן." קטעה אותו אמה והסתובבה לפתוח את דלת חדר הרחצה עד כדי חריץ ולבדוק את השטח.
"אוקיי, השטח נקי- נצא בספירה שלי. 3..2.."
רן חייך לעצמו קלות כשהביט בראשה של אמה מציץ אל מחוץ לחדר וצפה בהתרגשות שלה לקראת הבריחה. נראה היה שלמרות הכל אמה-תולעת-ספרים הייתה מלאת מרץ ונעורים בהתאם לגילה.
הוא תהה איך פספס את זה, ואיך דאגה להסתיר את זה ביום יום כך שאיש לא ידע ולקבור את עצמה רק מאחורי ערימות ספרים.
פתאום רן הרגיש צורך עז לעזור לאמה-תולעת-ספרים להכיר יותר את הצד הזה שבה. הוא רצה לראות יותר ממנה, הוא רצה שתאתגר את עצמה ותצחק בקול פרוע, ותברח עוד הרבה פעמים מסכנות, ותהיי מלאת חיים. בדיוק כמו שמישהי בת 18 צריכה להיות.
"אחד! בוא!" קראה אמה בלחש ותפסה את זרועו של רן.
"רגע, הברזים!" קרא רן בלחש חזרה ומהר לסגור את הברזים הרועשים לפני שיצא אחריה.
כשחזר להיעמד לצדה של אמה במסדרון לקח רן את ידה והניח אותה שוב על זרועו איפה שהניחה אותה אמה רגע לפני שעזב אותה וחזר לסגור את הברזים.
אמה הביטה בו בשאלה.
"אני פשוט אוהב כשאת תופסת אותי ביד," השיב בחיוך ילדותי.
אמה סימנה לו לא לדבר והובילה אותם במורד גרם המדרגות, בעוד בראשה מתרוצצת מחשבה אחת בלבד.
רק שאבא לא יצא פתאום, רק שאבא לא יצא פתאום...
רן העווה את פניו בכאב, מבלי משים ידה של אמה התהדקה על זרועו כשנלחצה.
כשסיימו לרדת סוף סוף את גרם המדרגות, אמה נרגעה יותר והרפתה מזרועו של רן. היא דחפה אותו קלות אל עבר דלת היציאה ופתחה עבורו את הדלת.
"תודה על דפי הלימוד," היא מלמלה בשקט.
"אמרתי לך זה רק בגלל שמיס ויולה הכריחה אותי," השיב רן באדישות מעושה.
אמה הנהנה, זה היה ברור לה. "בכל מקרה, תודה. עכשיו אתה צריך-"
"עכשיו אני צריך ללכת. כן כן, כבר הבנתי את זה שאת לא רוצה אותי פה. אבל נחשי מה תולעת,"
המבט הזדוני שב לעיניו של רן, אותו אחד שאמה כלל לא אהבה.
"אני אבוא לבקר גם מחר, אז תהיי מוכנה!" רן קרץ לה ובמילים אלו פרץ החוצה בריצה.
נעלם מחוץ לשביל הגישה המוביל לביתה.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
