התנגשות

התנגשות - פרק 53

 אביה של אמה נעמד מאחורי דלת חדרה שעה לאחר שהסתגרה אי שם מאחוריה.

הוא כחכח בגרונו לרגע לפני שפנה אליה.

"אמה?" קרא בשקט. הוא חשש שהרגיז אותה יותר מדי והיא סוף סוף פרצה במרד הנעורים שלו ציפה מזה שנים. 

אמה המתוקה שלו מעולם לא אמרה דבר רע על החלטותיו, גם כשחלקה על דעתו בכל מיני נושאים מעולם לא העזה לומר את דעתה הנוגדת בבוטות ולבטל את תפישתו שלו. 

כשמלאו לאמה ארבע עשרה, אביה המתין לתופעות הלוואי הידועות לשמצה של גיל ההתבגרות. התפרצויות זעם, התחצפויות, ומרידות.

אבל אף אחד מכל אלו לא הופיע אצל אמה היקירה שלו. אמה נותרה שקטה ומכונסת בעצמה, עצמאית וחרוצה, דואגת, אחראית ואוהבת כפי שתמיד הייתה מאז היותה ילדה. תחילה אביה נהנה לחשוב שגידל וחינך אותה כראוי וזו הסיבה לכך שהשפעות גיל ההתבגרות לא חלו עליה. אך עם הזמן, כשאמה המשיכה להתבגר הוא החל לחשוש.

היו פעמים שהיה בטוח שמתח את גבולותיה עד קצם כשאסר עליה דברים שלשאר המתבגרים בדרך כלל הותרו (כמו מסיבות מאוחרות ומפוקפקות) אבל היא תמיד עדיין סירבה להתפרץ ולדרוש את מבוקשה כמו מתבגרת טיפוסית.

אביה החל לחשוש שאמה היקירה שלו ספגה הכל ומבלי לשים לב נהפכה מבוגרת מהר מדי,תוך כדי דילוג ענק על גיל ההתבגרות ומבלי לחוות דבר בשלב ההתבגרות שלה. אז כמעט והרגיש אשם על שלא אפשר לה להתנסות באותן שטויות כמו שאר חבריה לכתה. כמעט.

כעת אביה היה נרגש מהעובדה שסגרה את דלתה בפניו בפעם הראשונה. היה דבר מה... נורמלי במעשה, והדבר תאם סוף סוף לגילה.

"אמה?" קרא שוב אביה וציפה בכל מעודו שלא תענה לו. או שתצעק עליו שילך, שרצתה להיות לבדה, שלא רצתה לדבר אתו כרגע..

כל דבר, כל דבר שימחיש את היותה רק בת שמונה עשרה. הילדה הקטנה שלו.

הוא כל כך רצה בזה, כל כך רצה להרגיש שהיא עודנה ילדה מתבגרת על אף שמעולם לא באמת התנהגה ככזאת.

לכן לא לגמרי הופתע כשקולה ענה לו חזרה בשקט מבעד לדלת, "אני מצטערת. אתה יכול להיכנס אבא."

אביה שחרר אנחת רווחה. מצד אחד התאכזב מתגובתה הצפויה, מצד שני, הוקל לו.

הוא לא ידע איך להתמודד אם תסמיני גיל ההתבגרות יופיעו כך פתאום אצל אמה שלו.

למעשה, הוא לא חשב שידע איך להתמודד אתם אם יופיעו אצלה אי פעם.

הוא הורגל להיותה בתו האחראית והדואגת, רק כך יכל לסמוך עליה שתשרוד לבדה כשביום מן הימים יאלץ לעזבה כמו אימה.

אביה לחץ את ידית דלת החדר ופסע פנימה לדבר עם אמה.