דממה נפלה בין השניים לאחר שאלתו של רן.
אמה מצמצה.
ואז בהתה ברן, המומה. מחשבותיה התרוצצו, היא לא הייתה בטוחה ששמעה נכון.
"והתשובה שלך, היא..?" שאל רן בשקט. אם כך היא שמעה נכון.
אמה פתחה את פיה להשיב אבל לא הצליחה להוציא הגה. היא בלעה וניסתה שוב.
"אני לא יודעת למה אתה אומר לי את זה פתאום.." הצליחה למלמל חלושות.
"את באמת לא יודעת?" שאל רן בהרמת גבה.
אמה נענעה את ראשה מצד לצד לשלילה.לרגע הם המשיכו לעמוד ככה זה מול זה כשמבטיהם צלובים ואף אחד מהם לא העז לפצות פה.
אמה חשה בדחף מוזר להסביר את עצמה, כאילו לא אמרה מספיק.
"ועד עכשיו לא חשבתי על חבר אז.." הצליחה לפלוט.
רן הידק את לסתותיו והנהן פעם אחת. פתאום היה נראה לאמה כל כך שביר ופגיע.
"טוב," מלמל בשקט והיה הראשון לשבור את קשר העין ביניהם כשהשפיל את מבטו ארצה. "אני מבין."
תחושת אשמה נוראה מהולה בבהלה קלה תקפה את אמה למראהו העגום של רן לאחר דבריה. היא לא חשבה בבהירות כשהפתיעה את שניהם ונטלה לפתע את אחת מידיו של רן בשתי ידיה. מבטו של רן שב אליה מיד.
"חכה," קראה ומהרה לעזוב את ידו של רן כשהבינה בזעזוע מה עשתה. ידו נותרה מרחפת במרחב בניהם ומבטה של אמה קיפץ בינה לבין עיניו של רן.
"זה לא שאני לא מחבבת אותך, רן-" רק לאחר שאמרה את המילים הבינה אמה שהן עלולות להתפרש כווידוי. "אני מתכוונת, זה לא שאני שונאת אותך או משהו-" ניסתה שוב. עכשיו זה נשמע אפילו רע יותר, כאילו אמרה שכל שהרגישה כלפיו היה קצת יותר משנאה.
אמה נאנחה, היא לא ידעה איך להיחלץ מהמצב הזה. "מה שאני מנסה לומר זה- שאין לי שום דבר נגדך, זה פשוט.." מילותיה דעכו באטיות.
"אם כך, בואי נצא." אמר פתאום רן ותחב בחזרה את ידו המרחפת לכיס מכנסיו. עכשיו משלא יכלה עוד להביט בידו אמה החזירה את מבטה אליו. "אין סיבה שלא." הוסיף רן בחיוך קטן.
אמה נשכה את שפתה התחתונה בניסיון לא להתיק את מבטה ממנו ולסקור את מדשאת חצר ביתה, שביל הגישה או שער הכניסה. היא העבירה את משקלה מרגל לרגל באי נחת.
"בואי נעשה את זה, מממ?" שאל רן כשניצוץ מחודש של תקווה ניצת בעיניו.
אמה נשברה והסיטה ממנו את מבטה.
היא הביטה בעשבים השוטים שהחלו לפרוץ בצידי שביל הגישה. יהיה צריך לעקור אותם, חשבה אמה, כדאי שאני אעשה את בהקדם לפני שאבא יבחין, הגב שלו לא במצב טוב עדיף שאני אעשה זאת. עשבים כאלה יש לעקור היישר מהשורש אחרת..
"מממ?" המהם שוב רן בשאלה וגבותיו התרוממו.
אמה החזירה את מבטה אליו בתגובה אינסטינקטיבית לכך שפנה אליה ומיד התחרטה.
אי הנוחות חנקה אותה מכל עבר, והציפייה בפניו של רן הכניעה אותה, היא ידעה שעכשיו לא תצליח לסרב בשנית.
"אה.. אוקי." מלמלה בשקט.
חיוכו של רן גדל באחת, "יופי." השיב. "אבא שלך אמור לחזור בקרוב, כדאי שתיכנסי פנימה."
"כן." אמרה אמה שהתקשתה להאמין שלא חשבה על כך עד כה.
"אז.. ביי," לחשה אמה, הסתובבה והתכוונה להיכנס במהירות הבזק חזרה פנימה לביתה כך שלא תיאלץ להחליף שום מילה נוספת עם רן.
אבל היא מעדה במגושמת כשידה עוד אחזה בידית הדלת בדיוק כשהייתה חציה בתוך הבית וחציה עוד בחוץ.
"אמה?" רן התקדם מיד צעד לעברה בכדי לעזור לה אבל זאת נעמדה בזינוק שוב על שתי רגליה ועוד לפני שהספיק להגיע אליה נעלמה לה מאחורי הדלת שנטרקה בפניו.
רן מצמץ כמה פעמים אל מול הדלת, ואז פלט נשיפת צחוק.
"היא אפילו לא נתנה לי הזדמנות להגיד לה ביי בחזרה." רן חייך לעצמו, הסתובב וירד במדרגות אל עבר שער היציאה.
YOU ARE READING
התנגשות
Romance#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
