"חכה, רן!" קראה אמה כשזה התחיל כבר ללכת.
רן הסתובב להביט בה, "בואי נלך!" קרא שוב בהתרגשות.
אמה הצביעה על כל הזבל שהשאיר מאחוריו.
שקיות האוכל הריקות שלהם ופחיות הקולה.
"אתה לא יכול ללכת ולהשאיר את הפסולת שלך כך, זה מזהם ומלכלך את הסביבה."
רן גלגל את עיניו. "אל תתחילי, תולעת."
אמה שילבה את ידיה על חזה, בכדי להמחיש לו שלא היה שום סיכוי בעולם שתלך לאנשהו כשחלקת הדשא בה ישבו נראית ככה.
"למה את חושבת שיש מנקים?" שאל רן, מסרב עדיין לחזור לאסוף את הלכלוך.
אמה נענעה בראשה מצד לצד באכזבה. "אני בטוחה שאם אמא שלך הייתה אחת המנקות לא היית אומר את אותו הדבר."
רן כיווץ את גבותיו, לא בטוח שהבין למה התכוונה. "אולי.. אבל בכל מקרה- היא לא. אז מה הקשר?"
"הקשר הוא שמנקים הם גם כן אנשים, אתה יודע. אולי לא ההורים שלך אבל עדיין. אתה לא יכול להתייחס אליהם כנחותים ממך רק בגלל שאתה לא מכיר אותם ולהקשות עוד יותר על עבודתם כשאתה משאיר ככה ערימה של פסולת. זה יחס מזלזל שלא מתקבל על הדעת. חוץ מזה, חשבתי שרק היום דיברנו על היותנו אנשים אחראים ועצמאיים. נהנית מהאוכל שלך? עכשיו תדאג להיות אחראי לזרוק את השאריות שלו." הטיפה אמה.
רן הרהר לרגע בדבריה של אמה ולבסוף נאנח בתבוסה.
"שיהיה," מלמל וחזר על עקבותיו.
אמה חייכה בסיפוק והרימה כמה שרק ידיה אפשרו לה לסחוב.
"אבל לפרוטוקול, אני לא עושה את זה בגלל מה שאמרת. אני פשוט לא רוצה שתעכבי אותנו." מלמל רן בדרכם לפח הקרוב ביותר אליהם עם כל הזבל שלהם.
החיוך לא מש מפניה של אמה, "עדיין," אמרה, "אתה עושה את זה."
רן נשף ברוגז.
לאחר שנפטרו מהפסולת שלהם רן חזר לקטר לאמה על המתקן היחיד שיכלה לעלות עליו.
"בחיי אמה, את תמותי על זה. אני נשבע, זה בדיוק בשבילך."
"אתה בטוח שזה לא מעופף?" שאלה בחשש, היא לא רצתה לקוות לשווא.
"בטוח." הבטיח רן.
לאחר כמה דקות של הליכה רן עצר אותה.
"זהו זה. טה דה דה! הנה זה." קרא והחווה אל עבר קרוסלת סוסים צבעוניים בעלי עמודים להחזקה.
אמה החליפה מבטים בין הקרוסלה לרן.
"לא יכול להיות.." מלמלה, "התכוונת לזה?" שאלה בטון מזלזל.
רן הנהן נמרצות. "נו, מה את אומרת, תולעת? מושלם בשבילך, נכון? בטוח, יציב, אטי והכי חשוב- קרוב לקרקע!"
אמה סקרה את תור הילדים הארוך שעמד בכניסה לקרוסלה. קהל היעד למתקן היה ללא ספק ילדים.
קטנים.
אמה הבליעה את הצחוק שעלה בגרונה. "אני אומרת שזה לא לגיל שלי. תסתכל על כל הילדים האלו, איך אני יכולה לעלות כשכל התור מורכב רק מילדים קטנטנים?"
רן הביט בתור הילדים הקטנים, "אז מה?" שאל ברצינות, "זה המתקן היחיד שאת יכולה לעלות עליו. לא תלכי רק בגלל כמה ילדים קטנים? נו באמת, רוצה שאני אטפל בהם בשבילך?" הציע.
אמה מהרה לנופף בידיה לשלילה. היא לא הייתה בטוחה למה רן התכוון כשאמר 'לטפל בהם' אבל חששה לגלות. "באמת אין צורך. זה לא רק בגלל הילדים. הבעיה היא שזה מתקן שלא מכווןן לגילאים שלנו, רן."
"למי אכפת? את עושה היום דברים לא רגילים תולעת, זוכרת?" הזכיר לה ובזאת עזב אותה ופנה במהירות אל עבר חבורת הילדים הקטנים שהתגודדו מסביב לכניסת המתקן והמתינו לתורם.
רן נעצר מאחורי הילדים והשעין את ידיו על ברזלי הגדר של המתקן.
"אל אלוהים!" קרא בתימהון ובהה בקרוסלת הסוסים.
כל הילדים הפנו אליו את מבטיהם. "מה קרה?" צייץ אחד מהם בקול ילדותי.
רן שמר על הבעת האימה בפניו כשפנה לדבר אתם. "לא יכול להיות ש.. שאתם מתכננים לעלות על סוסי האופל האלו, נכון?" שאל בחשש מעושה.
הילדים פערו עיניים בהפתעה, "סוסי או-אופל?" שאל אחד מהם בפחד. "מה- מה זאת אומרת?"
רן בלע את רוקו בדרמטיות, "אתם לא מכירים את הסיפור? טוב נו, אני אספר לכם. הסוסים האלו מכושפים. כל לילה הם קמים לתחייה וצדים את אלו שרכבו עליהם ביום כשהיו פסלים. כל ילד וילדה יודעים שאסור לעלות עליהם. זה מסוכן.. הם יבואו בלילה לחלום שלכם, עם העיניים האדומות שלהם, עם השיניים החדות שלהם ו..." רן עצר לרגע בכדי לבנות מתח.
הילדים כולם נאלמו דום לשמע דבריו האיומים של רן, קשובים לכל מילה ומילה, בולעים כל משפט בגמיעה.
"ו..." המשיכו אותו כולם בפה אחד.
"ויטרפו אתכם!" קרא רן וקפץ לעברם, מנוענע בזרועותיו באיום, כמו טורף המשחר לטרף.
הילדים צרחו וברחו בזה אחר זה ממקום ההמתנה, נוטשים את קרוסלת הסוסים, בדיוק כשאמה נעמדה מאחורי גבו של רן.
רן צחק לעצמו, גאה על כישורי המשחק המפותחים שלו, כשהסתובב לקרוא לאמה שהשאיר מאחור להצטרף אליו.
החיוך נמחה מפניו באחת. אמה-תולעת-ספרים ניצבה מאחוריו.
"תולעת.. זה לא מה שאת חושבת." מיהר לומר.
אמה נענעה את ראשה מצד לצד בחומרה. "הו, אני דווקא חושבת שזה ממש ממש כן."
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
