כשנכנסו למבנה בית הספר והיו בחצי הדרך לחדר החזרות רן נעצר לפתע פתאום.
אמה נעצרה לאחר כמה שניות כשהבחינה שעקפה את רן באורח פלא. "מה אתה עושה? קדימה, אנחנו חייבים להגיע." רן הביט בה מבלי להניע את רגליו.
"רן!" קראה אמה.
פניו של רן אורו. "היי, הרגע אמרת את זה," קרא בהלם מוחלט.
אמה החזירה לו מבט מבולבל. על מה לכל הרוחות ברבר? זה לא היה הזמן לדיונים, חשבה. הייתה לה תחושה נוראה שהזמן הלך ואזל וכל שנייה שבזבזו כאן הייתה מכריעה. הם היו צריכים להגיע לחדר החזרות ועכשיו.
"על מה אתה מדבר? קדימה, אנחנו חייבים להמשיך."
חיוך רחב התפרש על פניו של רן, "אמרת את זה. את השם שלי. קראת לי רן בפעם הראשונה."
אמה הרימה את גבותיה, לא ייתכן שהוא היה רציני. "אז מה? הנה לך, רן רן רן. קדימה, נזוז."
"את תמיד קוראת לי רן-צרות-הול." טען, מתעלם מדבריה.
"ואתה תמיד קורא לי אמה-תולעת-ספרים." ציינה אמה. רן הרהר לרגע במחשבה. "נכון... אבל נו טוב את באמת תולעת." אמה החמיצה את פניה.
"ואתה באמת צרות." השיבה מידית. החרטה כמעט והחלה לכרסם בה כשפניו הזעופות של רן השכיחו אותה ממנה. רן התקדם לעברה באטיות ולבה של אמה מיד האיץ את פעימותיו. משום מה הקרבה אליו הלחיצה אותה. את פשוט פוחדת זה הכל, הרגיעה את עצמה.
רן נעצר סנטימטרים ספורים ממנה אפיהם כמעט ונגעו זה בזה. אולי היא בכל זאת לא הייתה צריכה להגיד את זה. אמה העיפה מבט מאחורי גבה, לא היה קיר למזלה, רק גרם מדרגות אשר הוביל לקומה השנייה.
אמה עלתה מדרגה אחת, מציבה קצת מרחק בניהם. "תחזרי בך," אמר בקול רציני. אמה בלעה, לא יכול להיות שהוא באמת נעלב מזה. היא הרי תמיד קראה לו כך, כמו שאמר, מה השתנה הפעם?
"רק אם תפסיק לקרוא לי תולעת," החליטה בו ברגע.
רן עלה גם הוא על המדרגה שלה ואמה מהרה לעלות מדרגה נוספת. שומרת על אותו מרחק קבוע בניהם.
"לא. את תולעת. אני לא צרות, איך את יכולה להגדיר בכלל מישהו רק על פי צרות? זה שם שלילי. לעומת זאת, אין שום דבר רע בתולעת." טען רן.
אמה גלגלה את עיניה לפניו. "תפסיק להיות מגוחך, אנחנו צריכים להגיע לחזרה." בדיוק כשרן הרים את רגלו ועמד להניחה על המדרגה שעליה עמדה, אמה עלתה שתיים נוספות. רן מהר ועלה גם הוא שתיים, אמה הוסיפה אחת.
הם המשיכו עם המשחק המגוחך הזה עד שהגיעו לאמצע גרם המדרגות ואמה נזכרה באיומה של מיס ויולה.
"מספיק, רן! בסדר, בסדר אקרא לך רק רן מהיום והלאה." חיוך ניצחון הפציע על פניו של רן.
"קדימה, אנחנו נאחר לחזרה!" קרא כאילו מעולם לא אמרה לו את אותו הדבר בדיוק.
רן פנה ממנה וירד חזרה במורד גרם המדרגות אל עבר חדר החזרות.
אמה הכריחה את עצמה לסגור את פיה הפעור ולצעוד אחריו.
"אלוהים רן, זה מה שאמרתי לך מההתחלה!" קראה מאחורי גבו.
היא לא יכלה לראות ממקומה את החיוך הענק שנמרח על פניו לשמע שמו יוצא מבין שפתיה.
הוא לא יכל להסביר בדיוק למה, אבל הוא אהב לשמוע אותה אומרת אותו.
במיוחד כשהתרגזה.
YOU ARE READING
התנגשות
Roman d'amour#מקום 1 ברומנטיקה ב 2017-2018!!! אמה היא נערה שקטה ומתבודדת, חבריה היחידים הם אינספור הספרים בספריית בית הספר שלה והספרנית סטלה הזקנה. אף אחד מעולם לא שם לב אליה כל כך, היא הרי החנונית הידועה של השכבה, עד אותו לילה בו דרכיהם של אמה ורן מצטלבות. רן...
