התנגשות

התנגשת - פרק 91

לאחר הווידוי המפתיע של ג'יימי רן לא טרח לשאול אותו שאלות נוספות ונתן לו להמשיך במלאכת פתירת התרגילים בדממה.

הוא הרגיש כאילו לא היה בו שום צורך, מה שהיה נכון. הילד היה גאון של ממש, הוא ידע את החומר בצורה מצוינת. רן לא הבין מדוע שילם כל כך הרבה כסף על שיעורי עזר שלא נזקק להם אם כך.

כשהחל להשתעמם הוציא את הנייד שלו מכיסו ושלח הודעה לאמה, בה שאל האם יוכלו להיפגש היום או מחר.

"אהמ, אהמ." כחכח ג'יימי חזק בגרונו.

רן הרים את מבטו ממסך הפלאפון שלו. "מה?"

"סיימתי." התריע.

רן העיף מבט על צג הפלאפון בכדי לראות מה השעה. נותרה להם עוד חצי שעה לחונכות.

"אוקי, יש לך עוד איזה דף עבודה או משהו?" שאל.

"למה אתה שואל כשאתה פשוט יכול לחטט בתיק שלי ולבדוק בעצמך? זה לא מה שאתה עושה בדרך כלל במילא?"

רן התעלם מהעוקצנות בקולו של ג'יימי ונעמד. "אני חושב שהפעם אני אאמין לך. נשארה לנו עוד חצי שעה לחונכות אבל בגלל שפתרת כל כך יפה-"

"ולבד," השחיל ג'יימי.

"את כל התרגילים אני חושב שאשחרר אותך מוקדם הפעם." המשיך רן כאילו דבריו מעולם לא נקטעו על ידי השרץ הקטן.

ג'יימי פלט נחרת צחוק. "ממש." היה כל שאמר.

רן הרים גבה, "סליחה? מה אמרת הרגע?"

"אמרתי מ-מ-ש." חזר ג'יימי על כל הבהרה בנפרד.

רן נאבק בדחף להחטיף לראשו כמו שהיה מחטיף לו היה אחיו הקטן. "מה הבעיות שלך?" שאל במקום.

ג'יימי נעמד גם הוא ושילב את ידיו על חזהו הצנום. "שנינו יודעים שאתה לא משחרר אותי מוקדם, אתה משחרר את עצמך."

רן בלע, זו הייתה מכה מתחת לחגורה.

"אז מה?" פלט לבסוף, "אתה כל כך נהנה איתי שאתה רוצה להישאר? אין בעיה אם ככה בוא נשאר," רן התיישב חזרה במקומו. "בוא נחפש לך עוד כמה תרגילים חדשים כדי-"

בין רגע הבעת התחכום של ג'יימי נעלמה כלא הייתה ובהלה תקפה אותו. "לא, לא! לא משנה," ג'יימי תלש את מחברתו מידיו של רן ודחף את כל שאר חפציו לתיקו במהירות הבזק. "אני חוזר בי, בוא פשוט נצא מוקדם."

החיוך שב לפניו של רן והוא נעמד בקפיצה, "עכשיו אתה מדבר לעניין, ילד."

ג'יימי נשף על תלתליו הסוררים בעצבנות אבל לא הגיב.

הם הלכו יחד למזכירות, שם היה על ג'יימי לחתום גם הוא לצד שמו שלו בכדי שתהיי לרן ההוכחה שבאמת העביר אתו חונכות. שאר החונכים בטח סמכו על תלמידיהם שיעברו לבדם במזכירות לפני שיצאו מבית הספר בכדי לחתום, אבל רן בהחלט לא סמך על ג'יימי.