התנגשות

התנגשות - פרק 50

 -למחרת-

בסוף יום לימודיו החסר תועלת והמתיש של רן הוא זינק מכיסאו ומהר אל עבר חדר החזרות בתקווה להרוויח קצת זמן ביחידות עם אמה לפני שכל שאר השחקנים יצטרפו אליהם. 

הוא היה חייב להסביר את עצמו איכשהו לאחר המפגש המביך בניהם ובין אביה אתמול. 

אלוהים, כמה שזה היה מביך. 

וברור שרצה לברר מה שלומה לאחר השהייה בבית החולים, אבל בשביל זה הוא יצטרך למצוא סיפור כיסוי מתאים משהו שלא יגלה לה שבאמת דאג לגביה (אולי יוכל לזרוק משהו לגבי קשר הפרטנריות שלהם שחייב אותו לברר מה קורה אתה בכדי להודיע למיס ויולה, כן, זה נישמע די אמין). 

וגם.. טוב, הוא היה חייב לדון אתה לגבי הפעם ההיא לפני שהיא הגיעה לבית החולים.

רן נמנע מלהגות את המחשבה במלואה אפילו בראשו. 

הפעם שבה ניסה לנשק אותה. 

רן שקשק את ראשו, כמו בכדי לנער מעליו את המחשבה המטרידה. 

אל תחשוב את זה, אל תחשוב את זה, אל תחשו-

לנשק אותה.

לנשק, לנשק, לנשק. 

"איייש!!" קרא רן ונעצר במקומו בעוד ידיו פורעות את שיערו שוב ושוב. 

"אני משתגע.." רן שאף עמוקות ושחרר את האוויר. 

"לאט לאט," הורה לעצמו, "לאט לאט." הוא חזר לצעוד, הפעם בקצב נורמלי.

אבל ברגע שהתחיל שוב לחשוב 'אל תחשוב את זה' מה שלקח פחות מעשר שניות הוא פצח בריצה אל עבר חדר החזרות.

כאילו ברח מצילו שלו, ואולי אפילו מעצמו. 

***

רן היה הראשון להגיע לחדר החזרות וכשהתמקם בחדר בחר לעצמו במושב הקרוב ביותר לצד מושבה הקבוע של אמה. 

לאחר כמה דקות החדר כבר החל להתמלא, רן הרים את ראשו כל פעם מחדש כשמישהו נכנס בתקווה שהייתה זו אמה. 

אבל היא לא הגיעה. 

ההבנה חלחלה לראשו רק לאחר שמיס ויולה נכנסה והודיעה לכולם שהיעדרותה של אמה היה באישורה. 

משהו לא נעים כרסם בחזהו של רן ולא חדל מעבודתו עד סוף החזרה וגם לאחריה בדרכו הביתה.

רק מאוחר יותר, כששוב היה זה רק הוא, מחשבותיו והכדור שזרק שוב ושוב על תקרת חדרו, העז להתוודות בפני עצמו מה היה הדבר.

אכזבה.

האמת הייתה, שעל אף שהיה נבוך מהמפגש בניהם אתמול שיצא מכלל שליטה ולא כל כך הלך לפי תכנונו הוא בכל זאת רצה לראות היום את אמה-תולעת-ספרים. 

מאוד רצה.