התנגשות - פרק 67

3.3K 252 34
                                    


 "אמה-תולעת-ספרים!" קרא רן שוב.

אמה התרוממה ממקומה וגלגלה את עיניה לכיוון הדלת. לכל הרוחות אתו, חשבה, למה היה בכלל כל כך בטוח בעצמו שאני בבית?

"אמה, אני יודע שאת שם. חיכיתי בחנייה של הבית ממול עד שראיתי את אבא שלך יוצא כשהוא צועק לך להתראות. את מוכנה לפתוח עכשיו?" תגובתו של רן הייתה תשובה לשאלתה האילמת של אמה.

אמה נשכה את שפתה התחתונה, היא לגמרי נתפסה בשעת מעשה.

"תולעת, פתחי כבר את הדלת המזורגגת או שאני נשבע שאני לא אבוא יותר עם שיעורי הבית שלך!" איים רן.

אמה עשתה פרצוף ופתחה את דלת ביתה עד לכדי חריץ. לאחר כמה שניות היא דחפה את ידה הפרושה ברווח שיצרה בין הדלת למשקוף.

חיוכו של רן התרחב כששמע את מנעול הדלת נפתח וידע שאמה נענתה לו סוף סוף ועמדה לפתוח. אבל החיוך קפא על פניו כשראה רק את ידה נשלחת לעברו. רן הטה את ראשו וסקר את ידה של אמה מכל הכיוונים, אבל עדיין לא הצליח להבין מה עשתה. 

רן נענע את ראשו מצד לצד, זהו זה, חשב, היא לגמרי איבדה את זה אחרי יותר מדי זמן לבד בבית.

"מה את עושה?" שאל בהרמת גבות.

"שיעורי הבית," ענה קולה של אמה מצידה השני של הדלת. 

זה היה מוזר, כיוון שרן לא יכל לראות את פניה ורק שמע את קולה. לכן לקח לו זמן לקלוט למה התכוונה, ואז, כשהבין- הוא התפקע מצחוק.


אמה כססה את ציפורני ידה השנייה כשהתחבאה מאחורי הדלת והמתינה לתגובתו של רן. היא חיפשה אחר דרך יצירתית להשיג את שיעורי הבית שלה מבלי להתראות עם רן באמת, או להכניס אותו לביתה שוב כמובן, ולבסוף ידה הימנית נבחרה כנציגה ונשלחה להתמודד עם רן-צרות-הול לבדה.

מה כבר יש לי להפסיד? חשבה לעצמה, כך אוכל להימנע ממפגש נוסף אתו, וגם אקבל את שיעורי הבית שלי. כל הצדדים בצד שלה מרוויחים.

ואז שמעה את קול צחוקו של רן מצידה האחר של הדלת. אמה נאנחה וקיוותה עדיין בליבה שהתכנית שלה תעבוד על אף שכבר החלה לחשוש לה.

"שמעת אותי? שיעורי הבית." חזרה ואמרה אמה וניערה את ידה, בכדי להדגיש שעליו להניח את הדפים בכף ידה הפרושה לרווחה לפניו.

אבל רן המשיך לצחוק בהתעלמות מוחלטת מדבריה.

"תולעת- לא- יכול- להיות," פלט רן בהפסקות, "שבאמת- התכוונת-"

אמה גלגלה את עיניה לעצמה, נופ. לא היה שום סיכוי שהוא פשוט יביא לה את שיעורי הבית ויניח לה לנפשה כמו שקיוותה בכל ליבה. שום סיכוי בכלל.

כשרן הפסיק לצחוק סוף סוף הוא נאלץ לנשום עמוק כמה פעמים בכדי לחזור לדבר כראוי. "הו תולעת, הרגת אותי עכשיו."

משהבינה אמה שלא היה סיכוי לתכניתה לצלוח היא עמדה למשוך את ידה משדה הקרב חזרה אל אזור הבית המוגן ולסגור את הדלת. אבל רן מהר לתפוס את כף ידה ולעטוף אותה בשתי ידיו.

"לאן את חושבת שאת הולכת?" מלמל רן לכף ידה של אמה ואחז בה בעיקשות.

אמה נלחצה מהמגע בין ידיהם וניסתה למשוך את ידה חזק יותר.

"תעזוב את היד שלי, רן!" קראה אמה בעצבנות כשלא הצליחה להחזירה למקומה.

רן גיחך בתגובה. "לעולם לא." השיב.

אמה פערה את עיניה בבעתה, הוא השתגע לגמרי, חשבה לעצמה.

"רן, אתה שומע את עצמך בכלל? זאת היד שלי, לא-"

אמה עצרה את עצמה ברגע האחרון מלהגיד שלך. כי אז ידעה שרן יחזור לצחוק עליה בקולי קולות ויקרא לה ילדותית. 

אבל בשם אלוהים, מדוע לא עזב את ידה?

"הא באמת? כבר התחלתי לחשוב שהיא שלי." התלוצץ רן. "ברור שהיא שלך, תולעת. אז של מי?"

וברגע הבא רן דחף את דלת הבית פנימה ומשך את אמה לעברו, החוצה.פיה של אמה איים להיפער כשנעמדה עכשיו גם היא מחוץ לביתה, מול רן. "השתגעת?" קראה.

רן השיב לה בחיוך רחב, "אמה כמה טוב לראות אותך! ואני מתכוון לאותך. ולא את היד שלך. לאחרונה ניהלתי שיחות עם היד שלך, אז כן יכול להיות שהשתגעתי."

אמה הידקה את שפתיה, טוב אולי זה באמת לא היה הדבר הכי מנומס לעשות לשלוח רק את ידה... אבל בכל זאת. וגם זה היה רן-צרות-הול.

"חשבתי שבמילא באת בכדי להביא לי את שיעורי הבית שלי. רק רציתי לחסוך מזמנך היקר ומזמני, לקצר תהליכים ולגשת ישר לעניין, אתה יודע.." מלמלה אמה והשפילה את מבטה לנוכח מבטו הנוקב של רן. היה הרבה יותר קשה להתייצב מולו כל כולה, היא העדיפה את שיטת היד.

רן השתדל שלא לחייך כשראה את אמה נבוכה למולו ותהה לאן כל אותה עזות מצח שלה כשהתחבאה מאחורי הדלת נעלמה, והחל לעשות הצגה שלמה על כמה יחסה המזלזל פגע ברגשותיו.

"אני לא מאמין עלייך, תולעת. תני לי לומר לך את זה. אני באמת לא מאמין שככה את מזלזלת באלו שדואגים לשלומך ומטריחים את עצמם להביא לך שיעורים כל יום! לא לפתוח לי את הדלת?" רן נשף בכעס מדומה. "בושה וחרפה. שלא נדבר אפילו על זה שעשית את עצמך בהתחלה כאילו את לא בבית. את יודעת מה תולעת, אלו בכלל השיעורים שלך! איך זה ייתכן שאת, התלויה בי שאביא לך את השיעורים, מתנהגת כאילו אני זה שתלוי בך?"

אמה גירדה את עורפה וחיפשה אחר תשובה,כשקול נישמע מאחוריה. אמה הסתובבה לראות מה היה הדבר וכמעט ופלטה צרחה. דלת הבית נסגרה מאחוריה באוושת רוח קלה.

קליל, והמנעול האוטומטי כבר עשה את שלו.

אמה ננעלה מחוץ לביתה, כשהמפתח לא אתה...

התנגשותWhere stories live. Discover now