התנגשות - פרק 77

3.7K 294 46
                                    


"אמה?"

אור בוהק סינוור את עיניה של אמה והיא נאלצה למצמץ מספר פעמים לפני שהצליחה לראות מבעד לו.

ראשו של רן רכן לעברה.

"אמה!" הוא קרא שוב, הפעם ביתר ביטחון. ואז אנחה עמוקה נמלטה מפיו והוא עצם את עיניו לרגע. "אלוהים, אם תעשי את זה שוב אי פעם תולעת, אני נשבע, אני-"

עיניו נפקחו שוב וננעצו בה. כשקלט את הבעת התימהון שעל פניה והדמעות שמילאו את עיניה עצר בעד עצמו מלהמשיך את משפטו.

במקום זאת משך אותה אליו לחיבוק.

"לא משנה." מלמל, "העיקר שאת בסדר." זרועותיו נכרכו סביבה ואימצו אותה אליו.

ראשה של אמה השתקע מאחורי כתפו של רן שעה ששפתה התחתונה רעדה בניסיון נואש שלא לבכות.

רק כשהחלה לתהות האם היה עליה להשיב לחיבוקו של רן או לא, הבינה אמה היכן היו ידיה. האחת מוקמה על חזהו של רן, למעשה היא חשה בהלמות ליבו העזות מבעד לחולצתו הדקיקה, בעוד ידה האחרת התאגרפה בחוזק על קדמת חולצתו וקימטה אותה.

אמה מהרה לשחרר את חולצתו של רן ולהוריד את ידה מחזהו.

אבל כשעמדה להתרחק ממנו קולו לחש לה בסמוך לאוזנה, "רק עוד קצת, תולעת. ממש הבהלת אותי. תני להיות אסיר תודה על זה שאת בסדר רק עוד קצת."

אמה בלעה בחשש אבל נותרה קפואה במקומה בתוך חיבוקו של רן.

זו הפעם השנייה, חשבה לעצמה אמה בדכדוך כשדמעה ראשונה הצליחה לחמוק מזווית עינה, זו הפעם השנייה שהוא תופס אותי במצב הזה.

***

בדרכם אל עבר שער היציאה מהלונה הפארק שהיה גם שער הכניסה ממנו באו, רן לא הפסיק לשאול את אמה שוב ושוב האם היא בטוחה שהיא בסדר.

אמה נשפה קלות על הפוני שלה בקוצר רוח, "אני בסדר, רן." ענתה בפעם החמישית לפחות.

"אז ריצה גורמת לך גם כן להתקפים?" שאל רן.

אמה משכה כתף, "כל פעילות ספורטיבית שהיא שדורשת ממני יותר מדי מאמץ עלולה לגרום להתקף." השיבה קצרות. זה לא היה נושא השיח המועדף עליה.

רן הנהן לעצמו, קולט את הדברים. "וואו, זה בטח חתיכת דבר ההתקפים האלו, הא?"

אמה העיפה לעברו מבט עצבני. רן שהיה עסוק מדי במחשבותיו לא קלט שהתרגזה והמשיך בשלו. 

"בחיי, אני בטח הייתי משתגע אם לא הייתי יכול לשחק כדורסל. ובכלל זה בטח מבאס תחת ל-"

אמה רקעה ברגליה ונעצרה. "אתה מוכן להפסיק את זה?" קראה אמה, בקושי משתלטת על קולה. רן הסתובב לעמוד מולה, גבותיו מורמות בהפתעה כנה. "להפסיק את מה?" שאל.

התנגשותWhere stories live. Discover now