התנגשות

התנגשות - פרק 70

"חשבתי שאמרת שחנית קרוב," רטנה אמה כשרן והיא הלכו זה לצד זו כבר כמה דקות ורק המשיכו להתרחק יותר ויותר מביתה, וזאת מבלי לראות זכר למכוניתו של רן.

"גם אני חשבתי.." מלמל חזרה רן וסקר את הרחוב שהלכו לאורכו.

אמה הידקה את שפתיה וציינה כבדרך אגב, "אם החיפושים אחרי המכונית שלך יקחו יותר מדי זמן, אני חוששת שלא שנוכל לצאת."

"הנה היא! הבייב שלי." קרא רן בהתרגשות כשהבחין סוף סוף באודם הבוהק של מכוניתו באופק.

הוא השפיל את מבטו אל אמה, "נראה שחששת לחינם, תולעת." מלמל וקרץ לה.

אמה החמיצה את פניה, רן צחקק בהנאה, וכך הם המשיכו בדרכם אל עבר מכוניתו בדממה.

***

"חתיכת מכונית יש לי, הא?" ציין רן בגאווה והחיוך השובה חזר לפניו.

אמה סקרה את המכונית האדומה שניצבה לפניה. היא אמנם לא הבינה יותר מדי במכוניות, אבל היא בהחלט ידעה להגיד שזאת נראתה כמו אחת שדרשה לא מעט כסף.

"היא בסדר. אני אוהבת יותר את המכונית של אבא שלי."

רן פער את פיו בהלם. עכשיו היא פגעה בו. הוא התקשה לבלוע כראוי.

"את לא רצינית, תולעת. הגרוטאה ההיא שראיתי בחנייה שלכם? היא כל כך שנת 2005."

אמה גלגלה את עיניה לעברו, "למי אכפת היא חמימה ונעימה, היא מרגישה כמו בית."

רן השמיע קולות חנק מוגזמים, "מכונית לא אמורה להיות בית, תולעת. מכונית צריכה להיות.." רן חיפש אחר התיאור המדויק, "פנתרה. פראית ומהירה כמו צ'יטה ו-"

"אנחנו יכולים להמשיך לדבר על מכוניות, כשאנחנו עומדים מחוץ למכונית שלך ומבזבזים את הזמן, ואז כמובן לא לצאת כלל לדרך כי לא יהיה מספיק זמן, מה שבסדר גמור מבחינתי או-"

"אוקי, בואי ניכנס למכונית." קטע אותה רן בזריזות.

רן עמד להקיף את המכונית ולפתוח לאמה את הדלת מצידה לאחר שנישמע הצפצוף, אבל היא כבר פתחה בעצמה את הדלת והתיישבה במושב הקדמי לצד הנהג.

רן נאנח ונענע את ראשו מצד לצד. לא ייאמן, היא לא נתנה לו אפילו הזדמנות.

רגע לפני שנכנס גם הוא למקומו ליטף רן בעדינות את שמשמת המכונית.

"אל תתייחסי אליה סופי, היא סתם מקנאה." מלמל רן ומהר להתיישב לצדה של אמה.

***

רן הציץ באמה בחטף כמה פעמים בזמן הנסיעה.

היא נראתה שקועה במחשבות, ובעיקר אכולת רגשות אשם.