התנגשות

התנגשות - פרק 8

רן הול התיישב מול כיסאה הגדול של מנהלת תיכון אלפרד.

המנהלת, מיס אנדרסון, הייתה טיפוס אדיש שנהג להעלים עין מהרמה הנמוכה והמדרדרת של בית ספרה והתלמידים המתלוננים. בנוסף, מכל התלמידים שמיס אנדרסון לא חבבה, מה שכנראה היה יותר ממחצית בית ספרה, חשב רן, נראה היה שמיס אנדרסון לא חבבה את רן עצמו במיוחד.

משב רוח קליל הגיע לפניו של רן כשהמנהלת הטיחה את קלסר חוקי תיכון אלפרד על השולחן מולו.

המנהלת חזרה להתיישב באטיות במקומה, בעודה מחווה בידה לכיוון קלסר החוקים.

"קדימה, קדימה, פתח אותו." ציוותה על רן.

רן המשיך לבהות בה מבלי לזוז.

"קדימה, אמור לי כשאתה מוצא משהו לגבי השחתת רכוש בית-ספרי," קולה היה טעון בזעם אצור.

רן משך כתף לא מחייבת, "אין לי בעיה לעזור לך למצוא את הסעיף, אבל אני באמת לא מבין למה מכל התלמידים בבית הספר הזה בחרת דווקא בי למשימה." אמר בחיוך נעים.

עיניה של המנהלת נפערו בפליאה וכעס גם יחד. "איך אתה מעז להיתמם? אתה יודע טוב מאוד למה קראתי לך, אל תעמיד פני חף מפשע!" קראה, והוריד ברקתה החל להלום בצורה ברורה.

רן הרים את גבותיו בהפתעה מעושה, "למה אתה מתכוונת חף מכל פשע? בוודאי שאני חף מכל פשע, אין לי שמץ של מושג אפילו באיזה פשע מדובר שאת מאשימה אותי בו ו-"

"אתמול בלילה הול! אל תשחק איתי משחקים! אתמול בלילה, אתה ועוד ארבעה נערים אחרים נכנסתם לשטח בית הספר ועברתם על לפחות תריסר חוקים! ואם אתה עדיין לא מבין על מה אני מדברת, תסתכל מהחלון, אני בטוחה שתוצאות מעשי הוונדליזם שלך מוכרים לך!" התפרצה המנהלת.

רן השעין את מרפקיו על שולחנה של מיס אנדרסון ונשען גם הוא קדימה, כלוחש לה סוד.

"את יודעת, המנהלת אנדרסון, אפילו אם ביצעתי את מה שאת מאשימה אותי שביצעתי, אין לך שום דרך להוכיח את זה. ככל הידוע לי, ארבעת הנערים שציינת נמצאים כרגע בתחנת המשטרה, אבל אני..." רן סקר את ידיו המונחות לפניו, כמו הייתה זו הפעם הראשונה שהבחין בנוכחותם.

"אני דווקא ממש פה, למיטב ידיעתי. אין שום הוכחה שהייתי בבית הספר אתמול באותה שעה שהמקרה קרה, וכפי שאת רואה, המנהלת אנדרסון - לא נאסרתי. המשטרה אפילו לא מחשיבה אותי כחשוד. אז, סלחי כשאני מרגיש צורך לשאול, אבל למה אנחנו מנהלים את השיחה הזאת, שוב?" פניו של רן הרצינו, אבל חיוכו נותר במקומו כשם שהיה.

פניה של המנהלת אנדרסון בערו. "אתה..." היא מלמלה ובלמה את עצמה מלהמשיך. רן הטה את ראשו בציפייה, כמאתגר אותה לנסות לגמור את משפטה.

המנהלת אנדרסון לקחה נשימה עמוקה ועצמה לרגע את עיניה. כשפקחה אותן שוב רן ראה את ההחלטה מתגבשת בה.

"אתה אולי לא חשוד, מר הול, אבל המשטרה טועה. אני יודעת היטב, בכל ליבי, שאתה היית בבית הספר אתמול עם שאר הבחורים. אני בטוחה בכך, אני, לעומת המשטרה, מכירה אותך מספיק רן הול ויודעת למה אתה מסוגל. אבל בדבר אחד אתה צודק, אני עדיין לא יכולה להוכיח זאת."

חיוך ניצחון הפציע על פניו של רן, הוא דחף את כיסאו ונעמד על רגליו. "אני שמח שהגענו לאותה המסקנה," סיכם ופנה ללכת.

"חכה," קולה של המנהלת עצר בעדו מלהמשיך. "אני אולי לא יכולה להוכיח זאת כרגע, אבל עד שאוכל אני עדיין המנהלת בבית הספר הזה,"
"אין לי שום ספק בכך, המנהלת אנדרסון," המהם רן בהסכמה מאולצת.

"ולכן," המשיכה המנהלת, מתעלמת מטון קולו המתחצף של רן, "כל זמן שתרצה להיחשב כתלמיד בתיכון הזה אתה תפעל לפי החוקים הבאים."

רן הסתובב להביט בה שוב, גבותיו התכווצו ועיניו שוטטו על גבי קלסר החוקים. "כמו כל תלמיד טוב המנהלת אנדרסון, גם אני יודע את חוקי בית הספר, אין צורך לחזור עליהם." טען.

חיוך קטן החל להזדחל על פניה של המנהלת אנדרסון, חיוך שרן כלל וכלל לא אהב.

"הו מר הול, אני לא מדברת על חוקי בית הספר. כמובן שתפעל גם על פיהם, אבל מהיום והילך יהיו לך חוקים נוספים, מלבדם. תנאים, יותר נכון, לשהותך בבית הספר. ואתה יכול לסמוך עליי כשאני אומרת שברגע שתפסיק לפעול לפיהם, אני אהיה יותר משמחה להעיף אותך לכל הרוחות מבית הספר שלי. אפילו הכסף של אבא שלך לא יספיק כדי להצילך."

רן הידק את לסתותיו כדי לא להשיב לה בצורה שידע שיתחרט עליה מאוחר יותר.

"בסדר אם כך, מה התנאים שלי?"

עכשיו, חיוכה של המנהלת אנדרסון הפך ענקי ממש. "אני הייתי ממליצה לך לשבת חזרה בכיסאך, מר הול," אמרה במתיקות מזויפת ונראתה כמו קרפדה מנופחת, "זה ייקח קצת זמן."

רן משך את כיסאו בעצבנות והתיישב בחבטה.