החייל שלי

עונה 2 פרק 93

מהעונה הקודמת:
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי אותה ועמד שם מישהו שאני לא מכירה..
הוא לבש ג'ינס שחור וגופיית סבא לבנה שהדגישה היטב את השרירים הרבים שהיו לו, ואת הקעקועים שהיו לו על הזרועות, ויחד עם זאת הוא לבש כובע גרב אפור, שהדגיש את העגיל האפור שהיה לו בגבה בנוסף לשתי העגילים שהיה לו בשתי האזניים, אחת לכל צד, הוא היה נראה מעט מפחיד.
״שלום בר..״ הוא אמר וחייך
״מי אתה?״ שאלתי
הוא חייך שוב לפני שאמר ״איזה חוסר נימוס מצידי.. השם שלי הוא כריס.. כריס הייל..״

***********

-נקודת מבט של דניאל-
יצאתי מהאוטו ונעלתי אותו תוך כדי שאני עושה את דרכי לבית.
פתחתי אותו ואף אחד לא היה בו, זה היה נראה כאילו מישהו היה באמצע לסדר כאן.. כנראה בר.
״בו?״ קראתי, ואף אחד לא ענה.
נאנחתי, בטח היא הלכה לליאור או לשחר, להפרד ממנה לפני שהיא חוזרת לבסיס..
נכנסתי להתקלח וכשיצאתי אכלתי מהאוכל שהיא הכינה, וישבתי לראות טלוויזיה.
לאחר זמן מה, שלא שמתי לב שעבר בכלל.. שמתי לב שבר עדיין לא חזרה..
בטח היא הלכה לקניות או משהו, נאנחתי וניסיתי לחייג לגיא בתקווה שיענה, מאחר והוא בצרפת עכשיו, אין לי מושג איך זה עובד.
וכמו שציפיתי, הוא לא ענה, גם לא אחרי שלוש שיחות, אז הנחתי לו שיחזור אלי כשיראה.
אתמול אמיר דיבר איתי ועם עומר וניסה להכין אותנו לתפקיד החדש, לקראת מה שהולך לבוא בעתיד, שהרי יש לנו עוד הרבה זמן לשירות, ומעכשיו והלאה הוא הולך להיות פי שתיים יותר קשה.
לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעמוד בזה, שאני מסוגל לעשות את זה טוב כמו שצריך ולא לפשל, אך אמיר הרגיע אותי, ואמר שאני בדיוק מתאים לתפקיד, ואת האמת? הרעיון הקסים אותי לא פחות מאשר שהפחיד איתי.
החתונה של סופי מתקיימת בעוד שבועיים וחצי, ועד אז גיא וספיר אמורים לחזור, אלה אם כן יחליטו להגיע ישר לשם.
אני ממש מקווה שלא יקראו לי לבסיס באותו יום, אני חייב להיות שם.
ניסיתי כמה שפחות לחשוב על הזמן שנשאר, אמנם זה היה הרבה, עם זאת שאני הולך הרבה פעמים לבסיס וחוזר, בין אם זה באותו יום ובין אם זה יום אחרי.
אך הדבר שהכי פחדתי ממנו זה התגובה של בר, לא רציתי שהיא תגיב שוב כמו שהגיבה בפעם שעברה.
ידעתי שכרגע אין לנו סיכון מהותי, בחודשים הקרובים אנחנו רק משמש כמפקדים ונאמן את הפלוגה החדשה שתבוא, לא נצא לשטח כל כך מהר, ובטח שלא הרבה כמו שיצאנו כשעוד היינו בפלוגה של אמיר.
אך עם זאת ידעתי שכמה שאני יגיד לה זאין סיכון היא תמיד תחשוב על כך שאני זורק את עצמי למשימת התאבדות שאני לא יחזור ממנה, היא תמיד חושבת שיש סיכון, תמיד חושבת שיקרה לי משהו.
אחרי המוות של ניר החשדות האלה רק התגברו לה, היא פוחדת יותר.
אני מנסה כמה שיותר להרגיע אותה, אך שופ דבר לא עוזר.
כשחשבתי עליה שוב, שמתי לב שהיא עדיין לא חזרה, ועם זאת הבחנתי בכל שהטלפון לה פה, מה שהיה מאוד מוזר בהתחשב בעובדה שהיא תמיד לוקחת אותו איתה כשהיא יוצאת, ולא משנה לאן.
קמתי והתקשרתי לשחר וכשהיא ענתה ישר שאלתי אותה אם בר איתה
״לא.. לא ראיתי אותה בכלל היום.. למה?״ היא שאלה
״חזרתי מהבסיס לפני הרבה זמן.. והיא לא הייתה בבית ועד עכשיו היא לא הגיעה״ אמרתי ״הבית גם חצי מסודר.. לא מתאים לה להשאיר ככה וללכת״
״אולי היא אצל ליאור״ היא הציעה
״אני יברר״ אמרתי
״תודיע לי״ היא אמרה ובזה השיחה הסתיימה והיד שלי חייגה אוטומטית את המספר של ליאור
״הלו?״ היא ענתה
״ליאור.. מה קורה? זה דניאל״ אמרתי
״אני יודעת.. מה איתך?״ היא אמרה
״סבבה.. תגידי.. בר איתך?״ שאלתי
״לא.. לא דיברתי איתה בכלל היום.. למה?״ היא שאלה והרגשתי מתוסכל
״היא לא בבית כבר הרבה זמן..״ אמרתי ״אני חייב לנתק״ וסיימתי את השיחה
שמתי מעלי נעליים וג׳קט ויצאתי.
אני לא יודע לאן התכוונתי ללכת, אבל פשוט הלכתי, תוך כדי שאני מחייג את המספר שלה שוב ושוב, וכמו בפצים הקודמות, אין תשובה.
עברתי דרך הפארק, ודרך הבית שלה והיא לא הייתה באף מקום, התחלתי כבר להתייאש.
עברתי ליד הבית של שחר וליד הבית של עומר ולא מצאתי אותה.
צלצלתי לעומר ואמרתי לו שיצא ואכן אחרי מה דקות בוא כבר היה בחוץ ״מה יש אחי?״ הוא שאל
״בר לא בבית.. מאז שחזרנו לא ראיתי אותה.. וכבר עבר הרבה זמן.. והיא לא אצל שחר ולא אצל ליאור..״ אמרתי
״בדקת בבית שלה? בפארק?״ הוא שאל
״כן.. אני מחפש אותה כבר חצי שעה.. והיא לא עונה לפלאפון שלה.. הוא בבית״ אמרתי
״תנסה שוב.. אולי היא חזרה״ הוא הציע
ניסיתי לחייג אליה שוב אך כמו שציפיתי, אין תשובה
״לא״ אמרתי והעברתי את ידי על פניי בייאוש, רק שלא יקרה לה משהו.
עומר הציע שנתפצל, וזה אכן מה שעשינו, כל אחד הלך לכיוון אחר וסיכמנו שמי שמוצא אותה ראשון, שיתקשר.
רצתי, תוך כדי שאני מבקש מאלוקים שוב ושוב שהיא בסדר, ושלא קרה לה כלום ושאני סתם פרנואיד
אני לא יודע לאן היא הלכה, או את מי היא ראתה, ולא רציתי לגרום לראש שלי להכנס למחשבות מיותרות, לא בא לי לחשוב על האפשרויות שיכולות להיות, פחדתי מדי.
אחרי רבע שעה של חיפושים, הטלפון שלי צלצל
קפצתי מיד, וזאת הייתה שיחה מעומר ״אחי.. מצאתי אותה בוא לסמטה מאחורי הפארק.. היא שם..״ הוא אמר ולא הצלחתי לזהות אם הוא מיואש או עצבני או נדהם, אבל משהו בקול שלו לא היה כשורה..
רצתי לשם במהירות הכי גבוהה שיכולתי, וכשהגעתי לשם אחרי כמה דקות, נכנסתי לבפנים, למבנה הקטן שעמד שם, נטוש כבר כמה שנים.
עצרתי בפתח ליד עומר ונדהמתי בדיוק כמוהו
בר שכבה על הרצפה, מחוסרת הכרה, וסימני דמעות על הלחיים שלה, והיד והרגל שלה היו פצועות ומהפנים שלה ירד הרבה דם.
היא לא לבשה כלום עליה מלבד חזיה שהייתה פתוחה, ובבטן כיסתה אותה גופייה לבנה ומלוכלכת, של האיש שעמד בדיוק לידה וצחק עם עוד מישהו שישב בכיסא, ממש לידו
אגרפתי את הידיים כשראיתי מי הם שתי האנשים, ונשבעתי באותו רגע שאני יהיה הדבר האחרון שהם יראו.
כריס עמד שם לידה, ורון ישב על הכיסא, כשסיגריה בידו, ושתיהן לבושים רק בבוקסרים, והבגדים שלהם ושלה זרוקים על הרצפה.
ממבט ראשון הצלחתי להבין מה הלך כאן, והעצבים שלי עלו לי כל כך גבוהה שהרגשתי שעוד שניה השיניים נשברות לי מרוב שחשקתי את הלסת חזק.
נכנסתי ישר, בלי לחשוב מה אני עושה, והעפתי לכריס בוקס, עם כל הכח והעצבים שהיו בי, וזה הרבה.
בעטתי בו והמשכתי להרביץ לו, ולאחרי שהוא איבד את הכרתו, הסתובבתי כדי להחטיף לרון אך הוא שכב גם, כשדם שותת מהפרצוף שלו, וגם הוא מחוסר הכרה.
הרמתי מבטיח עומר שהסתכל עלי בחזרה, ומבט מטורף על פניו ״תלביש איתה, אני רץ
להביא את האוטו..״ הוא אמר ויצא משם בריצה..
ניסיתי להלביש אותה בבגדים שלה, אך החולצה ובמכנס היו קרועים, כך שזה היה בלתי אפשרי, אז שמתי עליה את הג׳קט שלי וסגרתי אותו לגמרי, מושך אותו הכי למטה שאפשר, שיכסה כמה שיותר, וניסיתי להעיר אותה, אך לשווא.
אחרי כמה דקות עומר הגיע עם המכונית והסיע את כולנו ישר לבית החולים.

---------------------

אז... הנה העונה השניה.. חח סוף סוף!
מה אתם אומרות על הפרק? אהבתם?
מה אתם חושבות שהם עשו לבר? ואיך רון וכריס קשורים? ומה אתם חושבים שיגידו לה הרופאים?
רוצות את ההמשך?
אני ממש מקווה שאהבתם את פרק ושתגיבו עליו❤️
רציתי להגיד שהתחלתי לכתוב סיפור חדש, כבר מה זמן שאני מתלבטת אם להעלות אותו או לא אבל בסוף החלטתי שכן.
קוראים לו forget והוא נמצא בקיר שלי כל שכולכם תוכלו לראות..
בינתיים יש רק את הפרק הראשון, אך השני יעלה בהמשך..
אשמח אם תקראו אותו ותואהבו.. ותגיבו❤️
אוהבת❤️