החייל שלי

עונה 3 פרק 177+178

פרק 177

בדרך כלל הייתי מצטער על זה שהערתי אותך.. אבל עכשיו אני חייב שתגיע" הוא אמר
"מה קרה אמיר?" שאלתי כשקמתי מהמיטה בזריזות עצומה ולבשתי בוקסר בזמן שעשיתי את דרכי למקלחת.
אך הצעדים שלי נעצרו באחת בדיוק כמו הלב שלי כששמעתי אותו אומר "בר התעוררה"
******************************
"אמיר" צעקתי כשסיימתי לרוץ את המסדרון, מגיע היישר אל פתח החדר שלה ונעמד ליד אמיר וטובי כשספיר נעמדת לידי.
"היא התעוררה לפני כמעט שעה.." אמיר אמר והביט בחלון הקטן שבדלת.
"הרופא בדק אותה?" ספיר שאלה והוא הנהן "הוא אמר שכרגע היא מאוד חלשה, אז עדיף שבשעתיים הקרובות אף אחד לא יכנס אליה, עד שהם יבדקו שוב שהמצב שלה מספיק יציב בשביל לשמוע את החדשות"
"אני לא מתכוון לספר לה שום דבר בימים הקרובים" אמרתי "וגם לא אף אחד מפה"
"היא תשאל שאלות גיא.. ואתה יודע שהשאלה הראשונה שהיא תשאל זה איפה הוא.. לא תהיה לך דרך לברוח" טובי אמר
"תתקשר ללאון" אמרתי לאמיר והוא הנהן וזז הצידה, מוציא את הטלפון ומחייג
"אפשר להכנס כבר?" שחר שאלה כשהגיעה גם היא לידנו
"לא" אמרתי והבטתי גם אני דרך החלון הקטן, מסתכל עליה כיצד העבירה את מבטה סביב בחדר, ואז על עצמה, מנסה להבין היכן היא ומה קורה כאן.
"היא לא אמורה לראות שיש מישהו שרוצה אותה.. אז בואו נתרחק" טובי אמר וכולם התיישבו בכיסאות ממול וליד החדר שלה, ורק אני נשארתי לעמוד ממול.

"מה המצב שלה דוק?" שאלתי את קורי שיצא בפעם השלישית מהחדר שלה.
"היא יציבה.. הסיכויים שהיא תאבד שוב את ההכרה מאוד מאוד נמוכים.. אפשר לדבר איתה עכשיו" הוא אמר "אבל המלצה שלי.. אל תגיד לה שום דבר עכשיו שקשור אליו.. שום דבר באופן כללי.. היא חלשה וזה יכול להזיק ללב שלה"
הנהנתי בכובד ראש והבטתי בחדר שלה שוב, מביט בה מנסה להחליט מה מהחוטים שמחוברים אליה פחות חשוב.
"אז לא להיכנס אליה?" שמעתי את לאון שואל והחזרתי מבטי אליהם
"מישהו יהיה חייב לדבר איתה בסופו של דבר.." הוא אמר "היא לא תוכל להשאר ככה בפנים לבד.. אתם צריכים פשוט להסיט אותה ממנו"
"אי אפשר להסיט אותה ממנו" עומר אמר "וכולם פה יודעים שהיא יותר חזקה מכולנו"
"אני לא הולכת להיות זאת שתספר לה" שחר אמרה "הכאיב לי מספיק לראות אותה ככה.. הכאיב לי מספיק לראות אותו.. אם אני יספר לה אני לא יצליח להוציא מילים"
"אני רוצה להיכנס אליה קודם" אמרתי וזזתי מכולם, פותח בעדינות את הדלת שלה ומחייך מעט שרואה איך המבט שלה זז אלי ומחייך חיוך קטן.
"ברבור" מלמלתי והתיישבתי לידה, שומע את הדלת נסגרת מאחורה ומודע היטב למבטים של כולם.
"היי גאיה" היא אמרה בקול צרוד ואני נשכתי את הלשון חזק, משתדל לחייך חיוך קטן ולהראות לה שהכל בסדר לפני שיתחילו השאלות.. לפני שהעיניים שלה יגרמו לכולם פה לבכות.
"איך את מרגישה?" שאלתי והבטתי בה
"לא מרגישה כלום" היא מלמלה בקושי "התרופות חזקות מדי"
"נפצעת קשה.. אבל זה יעבור.. הכל יעבור.. אני מבטיח"
"מ.. מה קרה לי?" היא שאלה
נאנחתי כשניסיתי למצוא את המילים הכי עדינות "ירו בך.. ונכנסו לך רסיסים להמון אזורים בגוף.. והראש והגב שלך נחבלו.." אמרתי "אבל עכשיו את בסדר"
"כ.. כולם בסדר? כולם בחיים? דניאל?" היא שאלה
"העיקר שסוף סוף התעוררת ואת בסדר" אמרתי בזריזות.
"סוף סוף? כמה.. כמה זמן.. לא הייתי ערה?" היא שאלה בגבות מכווצות והרגשתי שידה מתחילה לרעוד מעט.
"חודשיים בערך.." אמרתי "קצת פחות"
"מ..מה?" היא מלמלה "דניאל? איפה דניאל? למה הוא לא כאן? איפה כולם?"
"כולם בסדר.." אמרתי "כמעט כולם"
"מ.. מה קרה גיא? גיא.. בבקשה" היא אמרה בנשימות כבדות והעיניים שלה החלו לדמוע מעט.
"תנשמי קודם כל.. תנשמי בר!" אמרתי והיא עצמה את עיניה וניסתה להרגיע את עצמה
"אני מבטיח שאני יספר לך הכל על כולם.. תדעי שבסך הכל בסדר.. כרגע הגוף שלך חלש והרופא אמר שעדיף לא לגרום לך להתרגש מדי.. את תדעי הכל בהמשך אני מבטיח" אמרתי והיא הנהנה בעדינות "להתרגש מדי? קרה.. משהו קשה?"
"את תדעי הכל.." אמרתי ונישקתי את המצח שלה, עוצם חזק את עיני ומנסה לעצור את הדמעות שלי לידה.
"אבל בינתיים כולם התגעגעו אלייך מאוד.. הם רוצים לראות אותך.." אמרתי "את מוכנה?"
היא הביטה בעיני והנהנה "אני חושבת שכן.. רק.. אמ.. לא משנה"
"מה?"
"כלום פשוט.. אתה... אתה יכול להישאר כאן?" היא אמרה ואני הנהנתי והלכתי אל הדלת, פותח אותה מעט ויוצא החוצה כשהיד שלי בפנים, מחזיקה אותה פתוחה.
"אפשר להיכנס.. תעשו את זה אחד אחד ותעשו לי טובה.. שום מילה על אף אחד! ובטח שלא עליו.. תהיו זהירים" אמרתי בשקט וכולם הנהנו, שניה לפני ששחר זזה מהקיר ונכנסה ראשונה.
"אהובה שלי" שחר מלמלה והלכה לאט לחבק את בר.
"היי שח" בר מלמלה בקול חנוק.
"אלוהים כמה שהיית חסרה" היא אמרה בקול רועד, מה שהראה על זה שהיא התחילה לבכות.
"שחר.." בר מלמלה והזיזה מעט את שחר מהחיבוק "למה את בוכה?"
"כי.. כי.. התגעגעתי אלייך בר.." היא אמרה ומשכה באפה "היית הרבה זמן במצב לא טוב.. כולם פה היו צריכים איתך"
"אני פה" בר אמרה "אני פה עכשיו.. אני לא יודעת מה קרה בזמן שלא הייתי.. אבל גיא אומר שאני ידע"
"את תדעי.. לאט לאט" שחר ענתה ובר הנהנה "מה עם כולם? הם בסדר? עומר?"
"עומר בסדר..בערך.. אבל כל מי שכאן ממש מחכה לראות אותך" שחר אמרה ובר כיווצה את גבותיה בנסיון להבין את ההתחמקות של שחר, אך שחר לא נתנה לה לשאול שאלות וקמה מהמיטה שלה "אני יתן לכולם לראות אותך"