החייל שלי

פרק 34

משוכתב**

גלגלתי את עייני כשהוא תפס אותי בוהה וצחקק לפני שנשכב על המיטה שלי ופתח את הפאלפון שלו.
לקחתי את הבגדים שלי למקלחת ונישקתי את המצח שלו, ממלמלת "אני אוהבת אותך"
*************************************
"התגעגעתי אלייך" דניאל מלמל כשחיבק אותי לאחר שחזרתי מהסופר.
"הייתי בסופר דניאל.. ראית אותי אתמול בלילה" אמרתי ונישקתי את הלחי שלו לפני שזזתי לסדר את הקניות יחד עם גיא.
"אחרי כל הזמן הזה שהיית רחוקה ממני" הוא אמר "השעות האלה לא עזרו"
"אתה מגעיל אותי" גיא אמר ואני צחקקתי והתחלתי לבשל בזמן שהם ממשיכים לסדר.

"דניאל אתה יכול להביא לי את הפלאפון?" צעקתי לדניאל מהמטבח לאחר ששמעתי שמישהו מתקשר אלי.
ואכן אחרי שתי שניות הוא נכנס עם הפלאפון שלי בידו וענה לשיחה, מצמיד את הפלאפון לאוזן שלי מאחר ולא יכולתי ממש להזיז את הידיים מהסיר.
"הלו?" שאלתי ומיד התכווצתי ששמעתי את הקול של עומר צורח "יש לכם בדיוק שעה להיות בים"
"אח אלוהים" אמרתי ודניאל צחקק כשהרחיק מעט את הפלאפון כששחר צחקקה גם היא ואמרה "אני מצטערת על זה"
"תרגיעי את הגבר שלך לעזאזל! הוא עוד יעשה אותי חרשת" אמרתי
"אותי הוא כבר עשה" היא אמרה "והוא לא הגבר שלי"
"כן כן שמענו עליכם" אמרתי
"תתארגנו" היא אמרה "ליאב וליאן רוצים ללכת לים.. עוד שעתיים כולם שם"
"יש לנו ברירה?" שאלתי בייאוש והיא צחקקה "לא ממש"
"אל תעצבני אותי בר" עומר צעק מרחוק
גלגלתי את עייני "בסדר בסדר" אמרתי ודניאל לקח את הפלאפון וניתק את השיחה, נשען על השיש לידי ומסתכל עלי.
"אתה אי פעם תפסיק לבהות בי?" שאלתי והוא ענה ישר "לא"
שלחתי אליו מבט לא מאמין וסגרתי את הסיר, שוטפת את ידי ונשענת גם אני מולו, לוגמת מה שנשאר מהקפה שלי.
"גיא אצל ספיר?" שאלתי ודניאל הנהן "לא רחוק הזמן שיהיה פה הצעת נישואים"
צחקקתי "אני בטוחה"
הוא התקרב אלי ואחז במתניים שלי, מקרב אותי אליו ולא משאיר מקום לאויר ביננו "אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך" אמרתי והצמדתי את השפתיים שלי לשפתיים שלו שהיו בערך הדבר שהכי אהבתי בעולם, אחריו כמובן.

"שיהיה ברור שאת לא יוצאת מהבית בלי שאני רואה איזה בגד ים את ל- פאק בר! אין שום סיכוי!" דניאל אמר כשנכנס לחדר שלי כשהייתי באמצע להתארגן.
גלגלתי את העיניים שלי "זה בגד ים רגיל דניאל" אמרתי והצבעתי על הבגד ים השחור הרגיל לחלוטין שהיה על גופי.
"דאמט" הוא מלמל והעביר יד בשיערו "תחליפי"
"אבל בא לי את השחור" אמרתי והוא הביט בי, ובשניה הבאה סגר את המרחק ביננו בצעד וחצי והצמיד אותי לדלת של הארון מאחוריי, נצמד אלי ומניח את ידיו על המתניים שלי "את מטריפה אותי בר.. את גורמת לכל הגוף שלי להתשגע" הוא אמר והצמיד את המצח שלו לשלי "ואם לא היינו באיחור גם ככה אני נשבע לך שהייתי מוריד ממך את הדבר הזה שאת קוראת לו בגד ים, ומשאיר אותך פה בחדר עד שאני אצטרך לחזור לצבא"
בתוכי, רציתי לדחוף אותו או לענות לו או.. לזוז איכשהו.. אבל כל מה שהצלחתי לעשות היה להתנשם בכבדות ולהביט בעיניו שבערו.
"אז את תורידי את הבגד ים הזה ותשימי אחד אחר.. כי אני לא מוכן שכל גבר שיושב שם יסתכל עלייך ויחשוב דברים" הוא אמר "ואני לא מתכוון להתווכח על זה.. ברור?"
הנהנתי בזריזות, רק מהסיבה היחידה שממש לא רציתי שהוא יכנס לכלא על רצח.. וידעתי שהוא מסוגל.
הוא הביט בעיניי כמה שניות לפני שזז ממני והסתובב, יוצא מהחדר ומשאיר אותי חסרת אונים בפנים.
החלפתי את הבגד ים השחור לבגד ים הלבן שלי ולבשתי מעליו שורט גינס טיפה רחב וגופיה רופפת בצבע צהוב בהיר, לפני שלקחתי את התיק שארגנתי ואת הפלאפון ביד השניה וירדתי למטה.
"החלפת?" דניאל שאל ואני הנהנתי "תרגע"
"אני משתדל" הוא אמר שלקח את המפתחות של האוטו והתקדם איתי החוצה "אבל את לא ממש מאפשרת לי"
גלגלתי עיניים "אתה חייב ללמוד לשלוט בעצמך"
"אני ילמד לשלוט בעצמי שלא תסתובבי לי עם.. כלום על עצמך" הוא אמר והתניע את הרכב.
"אני בים למען השם!" אמרתי והוא הביט בי ותפס את פניי "את שלי!" הוא אמר "לעזאזל בר! את רק שלי! מה שאומר שהגבר הראשון שיעז להסתכל על-" אך אני קטעתי אותו בכך שהצמדתי את השפתיים שלי לשפתיים שלו, וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו.
הוא אחז במתניי והרים אותי לאט, מושיב אותי עליו כשגבי כנגד ההגה, ומעביר את השפתיים שלו לאט משפתיי אל הלחי שלי ואל הצוואר, מתעמק שם ויורד מעט אל עבר עצמו הבריח, מחכך שם את אפו וגורם לכל הגוף שלי לבעור.
"דניאל אל.. אנחנו הולכים לים" אמרתי כשהרגשתי את הלשון שלו עלי
"בדיוק בגלל זה" הוא מלמל והחזיר את השפתיים שלו אל שלי, מעמיק את הנשיקה עד כדי כך שחשבתי שאני עומדת להתעלף מחוסר אוויר.
הנחתי את היידים שלי על החזה שלו והזזתי את שפתיי, מצמידה את המצח שלי לשלו ומנסה להסדיר את הנשימות שלי.
הוא אחז במתניי והחזיר אותי אל הכיסא שלי, מחזיק בידיי ומביט בעיני "הכל בסדר?"
"כן" מלמלתי והוא הנהן והצמיד את ידי לשפתיו כשיצא מהחניה והחל לנסוע לים.