החייל שלי

עונה 2 פרק 98

״מה?״ שאלתי, לא הבנתי למה הוא מתכוון
״זה מה שרון וכריס קיבלו..״ הוא אמר, משאיר אותי ואת דניאל המומים..
*********************
״רגע.. אתה הגשת את התלונה?״ דניאל שאל
״כן..״ הוא אמר ומשך בכתפיו ״לא יכולתי לראות אותה ככה, וידעתי שזה לא בראש שלך כרגע״ הוא אמר
״וואו.. תודה אחי״ דניאל אמר
״למרות שאני חושב שזה קצת.. הגשתי ערעור אבל אני לא בטוח שהוא יתקבל״ הוא אמר
״די עומר! גם ככה עשית מספיק!״ אמרתי
״זה לא משנה אחות קטנה! אף אחד לא יפגע בך!״ הוא אמר ״ומי שכן ישלם על זה.. ולא רק אני חושב ככה״ הוא אמר והעביר מבטו לדניאל
גלגלתי עיניים ״דניאל לא דוגמא״ אמרתי
הרגשתי את השפתיים שלו נצמדות ללחי שלי, ויכולתי להרגיש בגלגול עיניים שלו, לפני שהזיז את פרצופי אליו והדביק נשיקה קטנה על שפתיי.
״תעבירו את הקוצי מוצי שלכם לאחר כך!״ עומר אמר והתיישב לידנו
״אז.. את עם גבס עכשיו?״ הוא שאל ודפק עליו קלות
״אני לא מרגישה את מה שאתה עושה״ אמרתי לו בחיוך
״באמת?״ הוא שאל ״אז אפשר לדפוק חזק יותר?״
״לא!״ דניאל צעק בזמן שאני אמרתי ״כן!״
הוא צחק ודפק על הגבס חזק יותר, וגם את זה לא הרגשתי ״אמרתי לך לא!״ דניאל אמר ונתן לו מכה בראש
צחקתי ״זה בסדר.. בכל מקרה אני לא מרגישה כלום״ אמרתי ונישקתי את הלחי של הגבר היותר-מדי-דואג שלי
אחרי כמה דקות נשמעו עוד דפיקות בדלת, ושחר נגשה לפתוח, וממנה נכנסו ליאב וליאן.
חיכיתי לניר יכנס גם, והסתכלתי בעיניים בורקות אל הדלת, אבל אז היכתה בי ההבנה שהוא לעולם לא יכנס, והפרצוף שלי שב להיות עצוב.
״ליאן? ליאב? מה אתם עושים כאן?״ דניאל שאל
ניסיתי להבין מה פשר השאלה, אבל אז נזכרתי שהם בכלל אמורים להיות בבסיס
״חופש..״ ליאב אמר וחייך ״במקום שנצא רק לסוף שבוע.. אמיר נתן לנו מעכשיו..״
״מעולה״ עומר אמר ופינה להם מקום בספה
ליאב בא ונישק את ראשי ״איך את מרגישה?״ הוא מלמל
״אני בסדר.. איך אתה?״ אמרתי / שאלתי
והוא הבין מיד למה אני מתכוונת בשאלתי..
״אני בסדר.. זה קשה אבל מתרגלים״ הוא אמר וחייך אלי חיוך של התנצלות.
״מי עשה את זה?״ ליאן שאלה כשהם התיישבו
״סתם שתי אנשים..״ דניאל אמר ונמנע מלהגיד את שמותיהם, אני בטוחה שליאב וליאן לא יודעים בכלל במי מדובר.
״את בבסיס עוד שבוע וחצי?״ שאלתי את שחר בשקט
״לא.. למה?״ היא ענתה, ואז מבטו של דניאל הבזיק לעברי, הוא שמע את מה ששאלתי
״אנ.. אני.. ידבר איתך על זה אחר כך״ אמרתי לה
הייתי אמורה כבר להעלות את הנושא הזה, אבל פשוט לא מצאתי את המילים המתאימות להגיד ליד דניאל בלי לפגוע בו או לזכות ממנו להתנגדות מוחלטת.
״אוקיי..״ היא אמרה ושלחה אלי מבט של חסר-לך-שלא לפני שהפנתה בחזרה את מבטה והמשיכה להתרכז בשיחה שניהלו עומר וליאב, ואני עשיתי כמוהה, משתדלת בכל כוחי לא להסתכל על דניאל שמבטו קדח מגבי, הוא ידע שאני מסתירה ממנו משהו.
״אני מניח שכן.. מן הסתם״ עומר ענה לליאב על שאלתו שלא שמעתי, אין לי מושג באיזה הקשר
״אבל הוא רשאי לעשות את זה? כלומר.. דבר כזה לוקח בערך שנה וחצי.. וני מניח שצריך לקבל רשות מדרגה גבוהה יותר״ ליאב אמר
״אני לא יודע.. אבל הוא אמר שזה יהיה קורס מזורז שמן הסתם יגמר בחודש וחצי.. ואני חושב שאיציק נתן אישור.. אם מינו אותנו.. או מי שיותר גבוהה ממנו למרות שאני לא חושב שיש אחד כזה.. אמיר ואיציק הם הכי גבוהים״ עומר אמר
״אהה.. אבל עד כמה מזורז? אחי הוא מתכוון להכניס לכם שנה וחצי בחודש וחצי? לא יהיה לכם רגע מנוחה״ ליאב אמר
״אני יודע אחי.. לא בטוח בכלל שאני מוכן להכנס לכל זה״ עומר אמר
״למה?״ ליאב שאל
״זה הרבה אחריות.. אתה מפקד מעכשיו.. צריך לדאוג לעוד כמה חזירים קטנים לפני שאתה דואג לעצמך ולחברים שלך...״ עומר ענה ״מלבד זה.. אלה הולכים להיות חודשיים שלמים של קריעה.. הוא לא יניח לנו לרגע.. ואני מניח שגם לא יהיה לנו חופש..״ עומר אמר
״לא יהיה לנו..״ דניאל הסכים איתי
״על מה אתם מדברים?״ שאלתי
״הקידום״ עומר ענה
אהה! עכשיו הכל ברור
״אני בטוחה שהם יכינו אותכם הכי טוב שאפשר לכל זה..״ שחר אמרה ״הם לא יתנו לכם להכנס לתפקיד אם הם ירגישו שאתם לא מוגנים״
״זה לא בדיוק ככה..״ דניאל אמר ״אמיר אמר להכין אותנו לכל היותר תוך שבועיים.. ובין אם נהיה לא הכי מוכנים או מוכנים אנחנו חייבים להיכנס לתפקיד.. החיילים החדשים מגיעים.. ואנחנו נצטרך לשמש להם כמפקדים״ דניאל סיים את דבריו וזיכה אותי במבט שהיה נראה לי.. אוהב? דואג? עצוב?
״אני תמיד יכול להחליף אותכם״ ליאב אמר ושלושתם פרצו בצחוק ואני ושחר וליאן כי קמנו פרצוף משלא הבנו את הבדיחה
״סתם אני צוחק... לא נראה לי שיש מישהו שיעשה את זה טוב יותר מכן״ ליאב אמר
״ניר היה עושה את זה טוב״ דניאל אמר וכולנו שתקנו.
״היה לו כושר ניהול מעולה.. הוא ידע לפקח ולפקד על המצב שהיה צריך״ דניאל אמר
״נכון.. אבל הוא לא כאן עכשיו.. ואתם עושים את זה טוב לא פחות ממנו״ ליאב אמר וגם לי להשתוממות
הרי לא היה הכי קשה, והערצתי אותו על הדרך שעשה מאז המוות של ניר, היה לו כל כך קשה והוא היה בדיכאון שלראות אותו עכשיו.. אמנם זה בקושי.. קצת יותר טוב, אבל זה שינוי אדיר בשבילו..
״אני בטוחה שאתם תעשו את זה טוב״ אמרתי ״אולי אפילו אני יהיה בפלוגה שלכם״
״את לא!״ דניאל אמר בזמן שעומר צחק ״אני לא יתן לך להסתכן בזה״ הוא אמר
״אתה בעצמך אומר שאין בזה כל כך הרבה סיכון״ עקצתי אותו מעט ״אז מה הבעיה שאני יתגייס לשם? הרי אני יהיה איתך כל הזמן״ אמרתי
״את לא מתגייסת לשם ואת לא מתגייסת בכלל בר!״ דניאל אמר ״אל תשחקי עם הלב שלי יותר ממה שכבר עבר עליו בגללך״ הוא הסיט את מבטו ממני ״כבר היו לי לא מעט התקפי לב כי פחדתי מה יהיה איתך.. כי פחדתי שהשמיע שאני יעזוב אותך יקרה לך משהו.. או אפילו כשאני איתך.. אז אני לא מוכן לתת לך להסתכן גם אם הסיכון הוא הכי קטן שיש״
״צחקתי״ מלמלתי לאחר כמה דקות שבהם כולנו שתקנו ״אבל אני לא יכולה שאתה הולך לי ככה הרבה! אתה לא מבין את זה?״ קולי התגבר ״אני לא יכולה לעמוד בזה דניאל! שהיית חייל רגיל הלב שלי דפק כל יום על 220 בדאגה אליך ונטרפתי! דאגתי כל הזמן ופחדתי שלא תחזור! או שתחזור ולא תהיה אתה! פחדתי דניאל! והתגעגעתי אליך כל כך הרבה! אז מה יהיה עכשיו?? שאתה הולך ליותר הרבה זמן ואתה זה שצריך לפקד על מבצעים כאלה? או לצאת אליהם ראשון?״ שאלתי כמעט בצעקה, והדמעות מיד פרצו החוצה ״אני לא שחר או ליאן! אני לא כל הזמן איתך!! תבין שזה קשה לי! אני בקושי רואה אותך!״ אמרתי והוא ניסה לחבק אותי אל זזתי ממנו, לא רציתי שהוא יגע בי עכשיו ואם הייתי יכולה לקום הייתי קמה, אבל אני לא ״אתה יכול להביא לי את הקביים שלי עומר?״ שאלתי אותו והוא מיד קם והגיש לי אותם, ועזר לי לעמוד עליהם, ואני הלכתי למטבח ונשענתי על השיש.
ניגבתי את הדמעות שירדו לי והבטתי דרך החלון ״עזבו אותה.. היא צריכה להיות לבד עכשיו״ דניאל אמר והודיתי לו בליבי.
כל מה שהייתי צריכה עכשיו זה באמת רק כמה דקות של שקט.. לנסות לעכל את כל זה, מאחר ועד עכשיו לא הקדשתי לזה מחשבה רבה.
אני יודעת שהבטחתי לעצמי ולדניאל שאני יותר לא אבכה לידו, ולעצמי בעיקר הבטחתי שיותר לא אתלונן על זה שהוא הולך כל הזמן.
זאת החובה שלו, זה מה שהוא אוהב וחייב לעשות, אני לא יכולה למנוע את זה ממנו.. אין לי כל זכות לזה.
ניסיתי להרגיע את הנשימות שלי שגרמו לי לכאב נורא בצלעות.
הוא תמיד אהב את זה, תמיד בכל סרט מלחמה שהיינו רואים, אני הייתי מתכווצת מפחד והוא היה מביט המסך בעיניים מרותקות.
הוא תמיד רצה לעזור, תמיד היה ממוקד במטרה שלו להיות אחר מהאלה.. אחד מהאלה שלובשים מדים, שיושבים שם ועוזרים ומצילים אנשים.. זאת הייתה השאיפה שלו.. לעזור לאנשים ולדאוג שהם ישנו בראש שקט.. אפילו שהוא לא.. ואני שום דבר! אני אף אחת שתמנע ממנו את זה.. אני לא שווה את זה שהוא יפסיק עם זה.
הקידום עושה לו טוב, אני רואה איך העיניים שלו ושל עומר זורחות בכל פעם שמעלים את הנושא, אני יודעת שזה מלהיב אותם.. זה אתגר.. ודניאל במיוחד אוהב אתגרים.. אין לי ספק שהם יעמדו בזה ויעשו את זה הכי טוב שאפשר.
התנשמתי עמוק פעם אחת על מנת להרגע, אך זה לא היה צעד נכון, מכיוון ששניה לאחר מכן צרחה חדה נפלטה מפי עקב הכאב הרב שהופיע לי בצלעות.
הרמתי את ידי והחזקתי במקום הכואב בזמן שידי השניה החזיקה בשיש כל מנת שלא אפול, ובדיוק באותה שניה דניאל נכנס למטבח בריצה שכולם אחריו.
הוא החזיק אותי, ואמר ״תתרכזי בי בר!״
הסתכלתי בעיניו, וניסיתי להתאים את הנשימות שלי לשלו, בו בזמן שניסיתי לנגב את הדמעות שלי
לאחר כמה דקות הצלחתי להסדיר את נשימתי, ודניאל נאנח בהקלה וחיבק אותי, ואני נצמדתי אליו, למרות שכעסתי עליו מעט.
ההבנה היכתה בי, שוב! לא יכולתי לשמור ממנו מרחק ליותר משניה! למרות שכעסתי עליו.. רציתי שיהיה קרוב אלי.
הדמעות שלי נספגו בחולצה שלי, והוא נישק את ראשי וליטף את שיערי בזמן שכולם מצאו להם מקומות ישיבה במטבח הקטן.
״הלו?״ לפתע שמעתי את קולו של עומר ״כן כן זה אני״ הוא דיבר בטלפון והלך מצד לצד בעצבנות, אך עצר ללכת לפתע ופקח עיניים בהפתעה ״אני מבין״ הוא אמר ואל קולו התגנב שמץ של כעס? נדמה לי.. והעיניים שלו הצטמצמו ״א-״ הוא התחיל לומר אך נעצר
״אוקיי.. אני מבין.. תודה בכל זאת״ הוא אמר וניתק את השיחה
הוא הישיר מבטו אלי לפני שהעביר מבטו לדניאל ״יש תשובה.. על הערעור שלי.. בנוגע למשפט של רון וכריס״..

----------------------------------------

מקווה שאהבתם את הפרק.. מה אתם אומרות שתהיה התשובה?
רוצות את ההמשך?
אשמח לתגובות😄❤️
הפרק מוקדש ל Shiraz_aragay4 על ההודעה המדהימה שלך! והתגובות שלך! העלת לי חיוך מטומטם על הפרצוף! וממש נתת לי חשק להמשיך!!
❤️וגם ל sreuveni שההודעה שלה והתגובות שלה מעלות לי חיוך מטומטם עוד יותר בכל פעם מחדש שאני קוראת אותם!! ריגשת אותי בצורה מטורפת עם ההודעה שלך! כיף לקרוא אותה!
❤️ולכל שאר הקוראות המדהימות שלי!!❤️