החייל שלי

עונה 2 פרק 132-133

״אני לא יודע מתי..״ הוא אמר ״כרגע יהיה לי קצת קשה לחזור הביתה..״
***********************
״אני יחזור מהר.. לפני שתתעוררי.. אני מבטיח״ אמרתי לבר שהייתה עטופה בזרועותיי, וראשה על חזי כששתינו שוכבים על המיטה
״אבל אני לא רוצה לישון לבד״ היא מלמלה, כבר חצי רדומה
״אני יודע.. אני מצטער לאב.. אבל הם חייבים לגמור את הכל..״ אמרתי ונישקתי את מצחה
״זה לא פייר״ היא אמרה והרימה אלי את מבטה
״אני יודע״ אמרתי וליטפתי את הלחי שלה, שלא לקח לו יותר מ4 שניות להאדים.
״אז אל תלך״ היא אמרה ונצמדה אלי יותר
״כל פעם מחדש..״ מלמלתי וחייכתי, מאושר שיש לי אותה ״אין לך מושג כמה אני מת להשאר כאן.. ככה שאת כולך קטנה כזאת בין הידיים שלי״
״אני לא קטנה״ היא אמרה ושלחה אלי פרצוף עצבני מעושה
״את הקטנה שלי״ אמרתי ונישקתי את מצחה שוב, כמו מכור שלא יכול שניה בלי לגעת בה איכשהו
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה בעוד השפתיים שלי צמודות למצח שלה, ושיגעה לגמריי את כל הפרפרים בבטן שלי
״אני אוהב אותך.. יותר מאת עצמי״ אמרתי לה
״אני יותר״ היא אמרה
״לא את לא״ אמרתי ״אין בנאדם בעולם שאוהב מישהו או משהו יותר משאני אוהב אותך.. וגם לא יהיה״
״תפסיק״ היא מלמלה לאחר כמה שניות של שקט
״מה?״ שאלתי והבטתי בעיניה
היא נאנחה ודמעות בצבצו בעיניה כשאמרה ״תפסיק להיות כזה חמוד אליי.. הרי אתה לא באמת אוהב כמו פעם.. אנסו אותי דניאל.. תבין את זה! אתה כבר לא היחיד שנגע בי..״
״את לא מבינה שלא אכפת לי?״ שאלתי ״את לא מבינה שאת היית ונשארת הדבר הכי חשוב לי בחיים?! הדבר היחיד שאני אי פעם יהיה מאוהב בו?״
״די!״ היא אמרה והדמעות החלו לרדת מעיניה בזמן שזזה ממני, עד שהמגע ביננו התנתק לגמרי
״לא די בר! תביני! פעם אחת תביני! אני לא כמו כל הבנים! לא אכפת לי אם אנסו אותך או לא.. זאת אומרת.. כן אכפת לי.. אבל לא איך שאת חושבת.. זה לא משנה את האהבה שלי אלייך! וזה בחיים לא ישנה״ אמרתי וקמתי אליה, מחזיק בידה
״אפילו גיא אמר״ היא אמרה בשקט ובאותו רגע רציתי להעיף לו בוקס על כך שהכניס לה את השטויות האלה לראש
״גיא יכול להגיד.. זה לא תקף לגביי״ אמרתי והרמתי את מבטה אלי
״אני רוצה לעשות משהו דניאל.. אני רוצה להרגיש שאני שווה משהו..״ אמרתי ״לעשות משהו משמעותי״
הרמתי את ידה והנחתי אותה על ליבי, נותן לה להרגיש את קצב ליבי המהיר ״את מרגישה את זה?״ שאלתי והיא הנהנה
״זה בגללך.. זה שלך.. את שווה את זה בר! את החיים שלי!״ אמרתי ״הדבר הזה דופק וחי רק בגללך״
היא הסתכלה בעיני, ושתקה
״העיניים שלי רואות רק אותך.. כל הזמן! והשפתיים שלי? כל מה שהם רוצות זה רק לנשק אותך.. בכל מקום.. והידיים שלי? הלוואי שהייתי יכול רק לחבק אותך.. רק להחזיק בך כל הזמן ולעולם לא לעזוב!״ אמרתי ״אם יקרה לך משהו.. אני יהרוג את עצמי בר! כי לא אני ולא החיים שלי לא שווים משהו בלעדייך!״
היא הסמיקה והשפילה את מבטה ואמרה ״זה לא שווה את זה דניאל.. אני לא שווה מספיק בשביל שכל מה שאמרת יהיה״
חשקתי לסת, עצבני כל כך מהחוסר ביטחון שלה!
הנחתי את ידי על הלחי שלה והרמתי את פרצופה לפני ששאלתי ״מה אני צריך לעשות בשביל להוכיח לך שזה כן?״
״אני.. אני אמ.. פשוט.. פשוט תחבק אותי״ היא אמרה לאחר ששתקה כמה שניות
עטפתי את זרועותיי סביבה, בחזקה, אך עם זאת בעדינות.
הנחתי יד אחת על העורף שלה ויד אחת על גבה, מצמיד אותה אלי ככל שרק אפשר.
״אני אוהב אותך.. אני מאוהב בך! וכל מה שאמרתי אמת בו.. כל מה שאמרתי נכון.. ואני מתכוון לכל מילה! וזה אף פעם לא ישתנה! אף לכם!״ אמרתי
״אוקיי״ היא לחשה
״אוקיי״ אמרתי והנחתי את סנטרי על ראשה
נשארנו ככה כמה דקות, נהנתי להרגיש את החום בין זרועותיי, להרגיש את הלב שלה שדופק באותו הקצב כמו שלי, להבין שאני מסוגל להשאר ככה לנצח..
אך את הנצח הזה קטע צלצול הטלפון שלי, ובלי לזוז מהמקום, הוצאתי אותו מהכיס ועניתי בלי לראות ממי השיחה ״הלו?״
״איפו אתה אדיוט?״ עומר שאל מהצד השני ״אני כבר שעה מחכה לך בחוץ! קפאתי פה למוות״
״אתה לא בחוץ אתה אוכל, ותרגע, יש עוד זמן״ אמרתי
״אוקיי אני אוכל, אבל אני עדיין מחכה לך״ הוא אמר
״אני עם בר.. אני יבוא עוד מעט״ אמרתי ונישקתי את ראשה
היא סובבה את ראשה מעט כך שראשה שלה נח על הכתף שלי, והמצח שלה היה צמוד לצווארי.
״אם אתה עם בר אתה תצא מהבית רק מחר בבוקר״ הוא אמר
״עוד מילה אחת ואתה תצטרך לבוא באוטובוס היום״ איימתי עליו ונשקתי שוב למצח של בר שהיה להפתעתי מעט חם
״אני ימשיך לאכול.. תצפור לי״ הוא אמר והשיחה התנתקה
״אתה צריך ללכת?״ היא שאלה בקול חלש
״לא.. הבטחתי לך שאני נשאר איתך עד שתרדמי״ אמרתי לה
״טוב״ היא אמרה ומשכה אותי למיטה, ונשכבה כשראשה על החזה שלי
עטפתי את שתינו בשמיכה, והרגשתי איך היא מתכווצת לידי, נצמדת אלי
״קר לך?״ שאלתי כשעטפתי אותה עם זרועותיי
״כבר לא״ היא אמרה והצמידה את מצחה לצוואר שלי
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה בקול מנומנם
״אני מאוהב בך״ אמרתי ונישקתי את מצחה, משאיר שם את השפתיים שלה, עד שלאט לאט, לאחר בערך חצי שעה היא נרדמה.
קמתי בזהירות מהמיטה, מצטער על כל רגע ורגע שאני צריך לעזוב אותה כאן לבד..
הסתכלתי עליה, והחלטתי שאמיר ועומר וכל שאר האנשים שם בטוח יסלחו לי אם אני ישב עוד כמה דקות עם אהבת חיי.
התיישבתי לידה, וליטפתי את הלחי שלה, את השיער שלה, לא מזיז את מבטי מפניה, לא יכול.. לא מסוגל.. לא רוצה..
אני מאוהב בה, והאהבה שלי לא יודעת גבול.
התכופפתי מעט בעדינות, ונישקתי ברכות את מצחה ואת הלחי שלה, מתעכב כמה שניות על כל מקום ומסרב לנתק את השפתיים שלי מהפנים שלה.
עד שלבסוף הבנתי שאני יצטרך לקום מתישהו, וידעתי שעוד שלוש שניות בודדות שאני ישאר במצב הזה, אני לא יקום עד מחר בבוקר בשביל להכין לה ארוחת בוקר
הידקתי סביבה את השמיכה, נישקתי אותה בעדינות בשפתיים הרכות שלה, שהיו מעט נפוחות, הנחתי את שפתיי בפעם האחרונה על המצח שלה ויצאתי מהחדר, סוגר בשקט את הדלת.
ירדתי למטה במדרגות, מוצא את ספיר יושבת על הספה כשברכיה צמודות לחזה, והיא מסתכל בטלוויזיה, אך ברור שהיא לא מתעניינת במה שמשודר שם
״הכל בסדר גיסתי?״ שאלתי והתיישבתי לידה, מקציב לעצמי בדיוק חמש דקות, מאחר ואני גם ככה מאחר
״אני מתגעגעת אליו״ היא אמרה והניחה את ראשה על כתפי
״הוא יחזור.. הוא תמיד חוזר.. פשוט יקח לו קצת זמן.. הוא בהלם״ אמרתי, בתקווה שאצליח לעודד אותה
״אני יודעת.. אבל גם אני.. ואני צריכה אותו איתי.. אני צריכה את החיבוק שלו.. לא רק הוא בתקופה קשה״ היא אמרה וניגבה את הדמעות שלה
״יהיה בסדר״ אמרתי ונישקתי את ראשה
״מצטערת.. אתה בטח חייב ללכת״ היא אמרה וזזה כדי שאוכל לקום
״זה בסדר.. אני גם ככה באיחור״ אמרתי וקמתי
״בר?״ היא שאלה בחיוך
״אני פשוט מאוהב.. קשה לי לעזוב אותה גם אם זה לכמה שעות..״ אמרתי וחייכתי שחשבתי עליה
היא חייכה ואמרה ״אתה מדהים! ואתה לא יודע עד כמה היא אוהבת אותך״
חייכתי גם אני ״טוב טוב אני לא יעכב אותך עוד..״ היא אמרה
״אני ידבר עם גיא.. אני ינסה להכניס לבחור הגיון לראש״ אמרתי לה
״תודה דני״ היא אמרה ואני יצאתי מהבית, ממהר לאוטו ותופס גז עד הבית של עומר.
״אם הוא שואל אני מאשים אותך״ עומר אמר ברגע שנכנס לאוטו וחגר את עצמו
״ותיסע יותר לאט!אני רוצה להגיע לבסיס חי״ הוא צעק שתפסתי גז
״לך על זה..״ אמרתי ״הוא לא יעשה לנו שום דבר״ אמרתי
״הוא לא! אבל אתה כן אם תמשיך לנסוע ככה! לא תהיה לי הזדמנות ללכת על שום דבר!!״ הוא אמר
צחקתי והאטתי טיפה את מהירותו ״אני שונא לנסוע לאט״
״זה לאט? זה לאט?״ הוא שאל מבועת ״רק אלוהים יודע איך לעזאזל אני חבר שלך״
״אז אולי אתה תנהג פעם אחת?״ שאלתי
״רק תביא את המפתחות בייבי״ הוא אמר וזה
״אני יספר לשחר שאתה מתחיל איתי״ אמרתי
״רק לא שחר!״ הוא אמר במהירות
״אז תשתוק ותן לנהוג״ אמרתי והגברתי את המהירות שלי
״מה איתה?״ הוא שאל, נעשה רציני לפתע
נאנחתי ואמרתי ״היא בסדר.. הבדיקות היו בסדר גמור.. אין שום תופעות לוואי.. אבל אני חושב שיש לה קצת חום״
״בדקת?״ הוא שאל
״המצח שלה היה חם שנישקתי אותה..״ אמרתי
״גם כן אתה.. לא יכול שניה בלי להצמיד את השפתיים שלך לאיפו שהוא בפרצוף שלה״ הוא אמר, מעלה חיוך על פניי
״אני מאוהב.. זה לא כזה קשה״ אמרתי בפשטות
״תיקח אותה לרופא״ הוא אמר לאחר שחייך
״אני יקח אותה מחר״ אמרתי
״דיברת עם קורי?״ הוא שאל
״למה?״ שאלתי ״אני לא חושב שזה משהו רציני.. נראה מחר מה הרופא יגיד״
״היא.. בסדר? אתה יודע.. בגלל כל מה ש.. שהיה״ היא שאל
״לא..״ עניתי קצרות ״היא חושבת שאהבה שלי אליה ירדה מאוד בגלל זה, היא חושבת שאף אחד לא רוצה מישהי שנאנסה״
״מה? אבל הסברת לה שזה לא נכון? הסברת לה שאתה כן רוצה אותה״ הוא שאל כמעט בצעקה
״היא לא מבינה.. לא משנה כמה פעמים אני מסביר לה.. לא משנה מה אני אומר.. זה לא משנה שום דבר״ אמרתי ביאוש
״אחי.. היא חייבת טיפול״ הוא אמר
״שום דבר שאני אומר לא משכנע אותה.. היא לא מאמינה לי.. היא חושבת שאני סתם אומר בשביל לא להוריד לה את המצב רוח.. היא חושבת שיכול להיות שבעוד כמה זמן אני ימצא מישהי אחרת ויעזוב אותה..״ אמרתי
״אם אתה רק תסתכל לכיוון אחר ממנה.. רק תחשוב להסתכל על מישהי אחרת אני צנצנת״ הוא אמר
״הלוואי והיא הייתה מבינה את זה״ אמרתי
״היא תבין..״ הוא אמר
״מתי? אני לא רוצה שהיא תחיה בהרגשה כזאת עומר״ אמרתי
״אני יודע..״ היא אמר ״אבל היא עברה משהו שטלטל אותה.. זה יקח זמן.. אבל זה יקרה״
נאנחתי והתקשרתי לספיר, מבקש ממנה שתבדוק לרגע מה עם בר, ואם היא עדיין חמה
״היא קצת מנה.. אבל לא נראה לי שזה משהו רציני״ היא אמרה
״תבדקי אותה כל כמה דקות.. אני מחר יקח אותה לרופא״ אמרתי
״אוקיי..״ היא אמרה ונעצרה ״דיברת איתו?״ היא אמה לאחר ששתקה כמה שניות..
״לא.. אני ידבר איתו כבר ואני יודיע לך״ אמרתי לה והשיחה התנתקה
״גיא?״ עומר שאל
״הוא וספיר.. תקופה לא הכי טובה שלהם״ אמרתי
״רבו?״ הוא שאל
״קצת יותר מריב קטן.. הוא לא מוכן לחזור הביתה״ אמרתי
״עד כדי כך?״ הוא שאל
הנהנתי וסיפרתי לו בקצרה את הסיפור, בלי לחשוף יותר מדי פרטים..
״וואו אחי..״ הוא אמר לאחר כמה שניות של שקט
״הוא לא רוצה לחזור״ אמרתי ״הוא מבין אותה אבל קשה לו לעכל את זה״
״הוא יחזור״ הוא אמר ״הוא תמיד חוזר״
״אני יודע.. אהבל זה יקח לו קצת יותר זמן הפעם״ אמרתי
״ברור אחי.. זה משהו רציני״ הוא אמר
״אני יודע״ אמרתי ״אבל שיתאפס על עצמו.. זאת ספיר״
״הוא יתאפס״ הוא אמר ״וזה לא יקרה עוד הרבה זמן״
״אני מקווה״ אמרתי, נותן לשאר הדרך לבסיס לעבוד בשקט ובמחשבות.
״אני יום אחד יהרוג אותו שהוא נותן לי לבוא לחור הזה בקור הזה״ עומר אמר שיצאנו מהאוטו
בדרך למשרד,שאלתי את אמיר אם יש כמה דקות ללכת להגיד שלום לליאב וליאן ושחר, והוא נתן אור ירוק, ואמר שהלילה אין לחץ אז שניקח את הזמן עד שהוא יקרא לנו
״איך אתם מעזים לאכול בלעדי?״ עומר שאל ישר שנכנסנו אליהם לחדר, ומצאנו את שחר ואת לאן ואת ליאב יושבים שם וצוחקים, ואוכלים.
התיישבנו לידם, לאחר שחיבקנו את כולם, ולאחר שצפינו במסע המזמוזים הקצר של עומר ושחר..
״ראיתם אחד את השני לפני יומיים! מה הלחץ?״ שאלתי
״שאני יגיד באיזה מצב אתה כשאתה לא רואה את בר חמש דקות?״ עומר החזיק לי וחיבק את שחר שישבה חצי עליו ״הבחורה נכנסת למקלחת.. ואחרי שהיא יוצאת לוקח לו שבע שנים להגיד לה שהיא צריך ללכת לכמה שעות ולנשק אותה לפני שהוא יוצא מהבית! וכשהוא חוזר? הוא לא זז ממנה עד שהוא צריך לצאת שוב״
״כי הוא מאוהב!״ ליאן אמרה
״שמעת אותה״ אמרתי לעומר וחייכתי חיוך מנצח
״בר ודניאל לא דוגמא.. שתיהם אלכוהוליסטים גמורים״ ליאב אמר, גורם לכולנו לפרוץ בצחוק
״אז.. באתם לאימונים עכשיו?״ ליאן שאלה
״את האמת שאין לנו מושג.. הוא לא ממש מודיע מראש מה אנחנו הולכים לעשות״ עומר אמר
״הוא לא אמר לכם מתי אתם מתחילים אימונים?״ ליאב שאל והניח נשיקה בראשה של ליאן
״לא.. אני מניח שהוא יגיד לנו היום״ אמרתי
ככה עברה החצי שעה הבאה, רק צחקנו ודיברנו, נזכרים בחוויות ובימים של פעם..
שצחקנו כולנו מאיזה משהו מטומטם שעומר אמר, שוב עלי ועל בר, הסתכלתי על שחר ועומר וכל ליאם וליאב והם רק עוררו בי את הגעגועים החזקים שיש לי לבר.. זה לא יאומן איך שאני מתרחק ממנה בקושי שעתיים ואני כבר מרגיש שאני נחנק.. שאין לי אוויר.. שאני חייב אותה כאן לידי.. איתי!
״אתה תראה אותה עוד כמה שעות אחי״ עומר אמר לפתע
״הרבה מדי״ אמרתי והם צחקו
״מה כל כך מצחיק?״ שמענו לפתע את קולו של אמיר מאחורינו
״דניאל.. לא יכול דקה אחת בלי מי שמחכה לו בבית״ ליאב אמר ונישק את ליאן בלחי
״אתה תראה אותה בסך הכל עוד כמה שעות״ הוא חזר על דבריו של עומר
״הרבה מדי״ אני ועומר ושחר אמרנו ביחד, וכולנו פרצנו בצחוק שוב
״מכור.. יאללה.. שתי פדלאות.. אנחנו מתחילים בואי״ הוא אמר ויצא מהחדר בחיוך
״אם אני לא יחזור חי תדעו שאהבתי אותכם״ עומר אמר שניה לפני שיצאנו מהחדר גם אנחנו
״אין לי כוח לשטויות שלו״ מלמלתי והלכתי במצחי ״אתה הולך לדבר איתו אחי! לא לריב איתו מכות״
״לבהות בו יותר מדי שעות ולא להבין מילה ממה שהיצור הזה אומר יכול לקחת יותר מדי כוחות נפש״ הוא ענה, גורם לי לגלגל עיניים
״ואתה אומר שבר צריכה טיפול.. כדאי שאתה תבדק לפניה.. שלא הדבקת לי אותה או משהו״ אמרתי ודחפתי אותו לעבר מחוץ לחדר לפי שחייכתי בהתנצלות וסגרתי את הדלת, הולך לידו לעבר המשרד
״אוקיי.. אז היום אנחנו נדון בפרטים הפחות טכניים של העניין, ונכנס יותר לעניין של לוח הזמנים..״ מקס אמר ברגע שנכנסנו למשרד ״אז ככה.. נשאר לכם בסך הכל שבוע וחצי עד תחילת התפקיד.. זה לא הרבה אבל זה מספיק לגמור כל מה שאנחנו צריכים״ הוא אמר, ואנחנו הנהנו לאישור
״במהלך השבוע וחצי האלו אתם תצטרכו לבוא עוד פעמים בודדות.. לא כל יום כיוון שגמרנו לעבור כמעט על כל הדברים.. ואחרי השבוע וחצי האלה אתם תחזרו לבסיס.. יהיה לכם קורס מפקדים מזורז שימשך בערך חודש וחצי.. ואז לאחר זה, יהיה לכם שבועיים בבית ואתם מיד תחזרו ותקבלו את הפלוגה החדשה.. ואז תתחילו בתפקיד שלכם כמו שצריך״
״חודש וחצי בבסיס בלי יציאות?״ עומר שאל
״זה הדבר הנוסף, אתם תצאו פעם בשבועיים לשלושה ימים, ויהיה לכם רגילה פעם אחת במהלך הזמן הזה, וזה אושר לאחר דיונים רבים! והגענו למסקנה שאנחנו סומכים עליכם שתעמדו בתכנית האימונים הקשה הזאת, שבדרך כלל לוקחת שנה וחצי, בחודש וחצי..״ מקס אמר
״שאתה אומר את זה ככה אחי.. זה נראה כמו.. הדרך הבטוחה למוות בזמן הכי קצר שאפשר״ עומר אמר וכולנו פרצנו בצחוק
״שנהיה בתפקיד כבר.. מה יהיו היציאות שלנו?״ שאלתי
״פעמיים בחודש סוף שבוע בבסיס.. פעמיים בבית בבית.. תצאו מתי שבא לכם.. תסדרו את זה איך שבא לכם.. רק תודיעו לנו מה הסדר״ מקס אמר ״וכשהחיילים שלכם בחופש, אתם בחופש..״
״אוקיי.. אז החיילים שלי מעכשיו מקבלים שלוש שנים חופש..״ עומר אמר, וכולנו פרצנו בצחוק
מקס נענע בראשו לסלחנות והמשיך ״אותו דבר לגבי הרגילות.. יהיו פעמים שעומר יצא לרגילה ודניאל אתה תצטרך להשאר בבסיס וההפך.. אבל זה יקרה מעט מאוד״
הנהנו שנינו, ואת האמת? שמחתי שהיציאות שלי הם לעיתים קרובות.. שמחתי שאני יוכל לבוא הביתה עכשיו ולהגיד לה שלא יעבור זמן כל כך רב עד שאצטרך לראות אותה שוב..
שבועיים זה עדיין הרבה, אך זה מעט מאוד לעומת מה שחשבתי שנקבל
-נקודת מבט של בר-
התעוררתי כשהרגשתי יד מלטפת את שיערי, ואחר כך עוברת לגבי ולמותן שלי, שוב חוזרת לגב שלי, נותנת הרגשה נעימה בכל מקום שנוגעת בה
פקחתי את עיני לאט, ומצאתי את עצמי שוכבת על החזה של דניאל, כולי עטופה בזרועותיו, מתחת לשמיכה
״בוקר טוב יפה שלי״ הוא אמר ונישק את ראשי
״בוקר טוב״ מלמלתי, לא מוכנה עדיין לזוז, לא מוכנה להתעורר
״איך ישנת?״ הוא שאל
״לא יודעת.. ישנתי״ אמרתי ונצמדתי אליו יותר ״אני חושבת שטוב.. קמתי איתך״
״זאת הייתה המטרה״ הוא אמר והניח את שפתיו על מצחי, משאיר אותם שם ״אני צריך לקחת אותך לרופא בו.. את חמה״ הוא אמר והידקתי את זרועותיו סביבי
״מתי חזרת?״ שאלתי, מתעלמת ממנו
״בבוקר.. הספקתי לישון גם.. אל תדאגי״ הוא אמר
״כמה זמן ישנת?״ שאלתי
״7 שעות בערך״ הוא אמר מהורהר
״מה? אז כמה אני ישנתי?״ שאלתי
״ישנת הרבה..״ הוא אמר וצחק ״היית צריכה את זה.. את גמורה״
״לא רוצה לישון.. לא כשאתה פה״ אמרתי והצמדתי את המצח שלי ללחי שלו
״אני לא הולך..״ הוא אמר ״ויש לי לספר לך משהו.. אני בטוח שתאהבי אותו״
״אני מקשיבה״ אמרתי והרמתי אליו את מבטי, מתרוממת מעט ונשענת על חזהו עם ידי, מצטמררת מעט מהידיים שלו שהונחו על מתניי, מרימות מעט את החולצה
״שאלתי את המפקד שלי לגבי היציאות שלי בתפקיד..״ הוא אמר והעיניים שלו שהביטו בשלי, נצצו מעט
״נו?״ שאלתי, חסרת סבלנות
״בחודש וחצי הראשונים אחרי שאני חוזר לבסיס יהיה לי יציאות של שלוש ימים פעם בשבועיים.. ואחר כך שבועיים חופש, ומאז שאני מתחיל את התפקיד.. זה סוף שבוע בבסיס וסוף שבוע איתך״ הוא אמר
הרגשתי את החיוך שלי גדל וגדל, והלב שלי רקד סלסה מבפנים..
״רק בשביל לראות את החיוך שלך זה היה שווה״ הוא מלמל וליטף את הלחי שלי
״חשבתי שאתה תהיה הרבה יותר זמן בבסיס״ אמרתי
״גם אני..״ הוא אמר ״אבל הנה.. אני חוזר אלייך מהר.. עכשיו את מוכנה להפסיק לדאוג?״
״לא..״ אמרתי ״אתה עדיין הולך להתאבד״
הא צחק ונענע את ראשו בסלחנות ״אני מאוהב בך!״
״אני אוהבת אותך״ אמרתי והנחתי את ראשי על חזהו, חוזרת לתנוחה של מקודם
״אולי פשוט תבואי איתי לבסיס?״ הוא שאל ״ככה אני לעולם לא יצטרך לעזוב אותך״
״אוקיי.. מתי אני מתגייסת?״ שאלתי
״את לא.. את באה איתי בתור.. האויר לנשימה שלי״ הוא אמר ״מה שבעצם מחזיק אותי חזק כל הזמן״
הסמקתי.. אוקיי.. בערתי!
אני שונאת להסמיק! ואני שונאת להסמיק לידו
״העיקר להיות איתך״ אמרתי לו
הוא נישק את מצחי ושתק, ושקע במחשבותיו.
״תתארגני.. אני יקח אותך לרופא״ הוא אמר לאחר כמה דקות של שקט
״לא רוצה לקום.. נוח לי״ אמרתי ״ובערב אתה הולך שוב״
״אני לא..״ הוא אמר ״אני נשאר איתך היום..״
״באמת?״ שאלתי, מאושרת בפעם השניה היום
״באמת״ הוא אנה, ויכולתי להרגיש את החיוך שלו ״הולך לישון איתך ומתעורר איתך״
״טוב״ אמרתי והתרוממתי, הולכת בזריזות למקלחת לצחצח שיניים ולשטוף את פני לפני שנכנסתי להתקלח, ויצאתי כמה דקות אחר כך, לוקחת ג'ינס אקראי מהארון עם קפוצ׳ון שגדול עלי באיזה שתי מידות, אבל נוח.
דניאל בזמן הזה כבר הספיק לעשות את כל מה שאני עשיתי, וכשירדתי למטה, מצאתי אותו יושב בשולחן עם כוס קפה בידו, וכוס שוקו נוספת ״בשבילך״ הוא אמר
״תודה״ אמרתי ונישקתי את שפתיו.
חשבתי שאוכל להתנתק אחרי שניה, אבל ברגע שהשפתיים שלנו נפגשו, הרגשתי כאילו לא נישקתי אותו שנתיים, ופשוט נשאבתי לתוכו.
הוא עטף את מתניי עם ידיו, והצמיד אותי אליו עוד, כך שעמדתי בין רגליו, כשידי על צווארו, וכל אותה העת, לא ניתקנו את שפתינו אחד מהשניה, לא יכולנו.
״התגעגעתי אלייך״ הוא אמר לאחר שהתנתקנו, לנשום אוויר
״התגעגעתי אליך..״ אמרתי ״זה מרגיש כאילו לא נישקתי אותך שנים״
״זה מרגיש כאילו רק עכשיו החזירו לי את החמצן.. כאילו פתאום אני יכול לנשום שוב אחרי הרבה זמן שלא נשמתי״ הוא אמר
חייכתי, ונישקתי אותו שוב נשיקה קצרה על שפתיו, לפני שהנחתי את ראשי על כתפו, נותנת לו לעטוף את כולי בזרועותיו הגדולות
״את האהבה של החיים שלי״ הוא אמר ונישק את מצחי
״אני אוהב אותך״ אמרתי לו, מייחלת שהזמן יעצר ושלא נצטרך לזוז אחד מהשני לעולם
״שלא נאחר..״ הוא מלמל, לקח את השוקו שלי איתו וביד השניה את ידי ויצאנו לאוטו.
״איפו גיא?״ שאלתי כששמתי לב שלא ראיתי אותו בכלל ביומיים האחרונים
״אצל ג׳ון״ הוא אמר קצרות ״הוא בא אתמול בלילה לקחת בגדים ונסע אליו.. רוצה לנקות את הראש קצת״
״אה..״ אמרתי ושתיתי את השוקו שלי, שכבר הספיק להתקרר מעט
-נקודת מבט של גיא-
״אדיוט״ ג׳ון אמר וצחק כשהכוס של הנס קפה נשפכה עלי
״לא מפסיק לחשוב עליה״ אמרתי וניקיתי את מה שעשיתי
״אז תחזור״ הוא אמר ״אל תהיה דביל.. אנחנו כבר לא בני 18.. המשחקי אגו האלה לא בשבילנו אחי״
״זה לא משחקי אגו.. איזה משחקי אגו״ אמרתי ״קשה לעכל את זה אחי.. זה לא סתם״
״אני יודע.. אבל תחשוב שזה היה אחיך.. היית עושה הכל אם הייתה לך אפשרות הכי קטנה להציל איתו״ הוא אמר, מזכיר את דניאל
״נכון.. אבל הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי בוגד בה״ אמרתי
״אני יודע אחי..״ הוא אמר ״ואני בטוח במליון אחוז שהיא חשבה יותר מפעמיים״ וגמר את הקפה שלו
״תפסיק לשתות קפה.. אתה תמות מזה בסוף״ אמרתי, מאחר והאדיוט הזה שותה כמה כוסות קפה ביום ״אני אצלך בסך הכל יומיים וכבר גמרת את כל הקופסא״
״לא יכול אחי.. מהצבא.. הרס אותי הדבר הזה״ הוא אמר
״אתה מפסיק?״ שאלתי
״לא יודע.. אתה נכנס?״ הוא שאל
״לא יודע״ עניתי לו ״לא רוצה לעזוב אותה.. עכשיו עם הילד״
״אבל אתה לא עוזב לכל הזמן..״ הוא אמר ושתקתי, מעביר הלוך ושוב שוב את הדברים במוחי
״אבל אני עדיין עוזב..״ אמרתי
״אתה לא מתגעגע לכל זה?״ הוא שאל לאחר כמה דקות של שקט
״אני מתגעגע..״ אמרתי ״אני מתגעגע לסאם.. במיוחד״
״הוא בסדר אחי.. הוא למעלה.. תחשוב שלא כואב לו לפחות״ הוא אמר
״אתה יודע בדיוק כמוני שהמשפט הזה לא מזיז״ אמרתי ״זה לא רק סאם.. אבל זה בעיקר הוא״
״אני יודע.. אכל מה עוד אפשר להגיד?״ הוא שאל בהתגוננות
כשסאם מת, הייתי מצב של תקיפה כל הזמן.. תקפתי כל מי שבא לדבר איתי עליו.
הוא היה החבר הכי טוב שלי.. היה מי שמבין אותי רק במבט, וזה עזר במלחמות, במבצעים, שתמיד צמדו אותנו ביחד.
זה עזר גם בחיים הפרטיים שלנו.. שהיינו צריכים אחד את השני
היה את זה שיכולתי לספר לו כל דבר בלי לפחד מהתגובה שלו, וגם אם היא לא הייתה הכי מעודדת ותומכת, לפחות הוא היה מקשיב
עוד חברים מהצבא מתו, עוד באותה תקיפה בבסיס.. טובי נפגע, אבל אותו הצלחנו להציל..
זה כאילו שחתיכה חסרה, זה פאזל אחד גדול שחסר בו חלק..
מאז שהוא מת אני וג׳ון וטובי הסתדרנו בתוך עצמנו, כמעט ולא תקשרנו עם חברים אחרים מהבסיס, נשארנו רק שלושתינו, והעדפתו שזה ישאר ככה..
״איך דניאל.. כולם? את יודע.. ניר״ הוא שאל
״הם בסדר.. הם כבר לא בוכים כשמדברים עליו.. אבל יש להם את הרגעים שלהם״ אמרתי
״לכולם״ הוא ענה
״טובי ממשיך בטוח?״ שאלתי והוא הנהן ״לא רוצה לצאת משם..״
״תחזור אליה אחי״ הוא אמר לאחר ששתקתי כמה דקות, כמובן, חושב שוב עליה.
״אני רוצה.. אני רוצה לחבק אותה שוב.. אני רוצה להרגיש אותה.. אבל אני לא יכול״ אמרתי
״אין דבר כזה לא יכול״ הוא אמר ״אתה אוהב אותה?״
״זאת לא שאלה בכלל״ אמרתי מיד
״אז אין דבר כזה לא יכול.. כשמאוהבים כל המחסומים יורדים.. יקח לך כמה זמן להתרגל לעובדה הזאת שהילד שלך לא ממך, אבל הוא עדיין ילד שלה! ולכן הוא באיזה שהוא מקום גםהילד שלך!״ הוא אמר, מעלה במוחי כמה נקודות חשובות ״אתה חושב שאם זה היה אחרת היא הייתה עושה את זה? אתה חושב שהיא רוצה את הילד שלו בתוכה?״
״אני יודע שלא״ אמרתי מהורהר ״אבל זה קשה ג׳ון.. לעזאזל עם כל העובדות האלה זה קשה״
״אני יודע! אבל קשה זה לא תירוץ מספיק טוב כדי לברוח גיא! ומי כמוך יודע! מה שעברנו בצבא היה לא פחות קשה מזה! ועדיין אף פעם לא ברחנו״ הוא אמר
״אני יודע שברגע שאני יסתכל לה בעיניים אני ישכח הכל.. וזאת בדיוק הבעיה״ אמרתי
״תסתכל לפחד בעיניים״ ג׳וו אמר בחיוך את המשפט ששמענו כל יום, כל דקה, כל רגע מהמפקד שלנו בכל מהלך השירות, עד שכבר התחלנו לעשות מזה צחוק.
״תסתכל לפחד בעיניים״ אמרתי וחייכתי אליו, ושתינו פרצנו בצחוק
״זאת הייתה תקופה יפה אחי״ אמרתי
״עכשיו תהיה תקופה עוד יותר טובה.. אני הבייביסיטר אה?״ הוא מר
״אתה תהרוג לי את הילד״ אמרתי ופה נעשה אצלי השינוי
פה הבנתי שאני יקבל אותו בכל מצב, כל עוד היא תקבל אותו.. כמו שג׳ון אמר.. זה הילד שלה ולכן זה גם הילד שלי..
הוא צחק, והחזיר אותי כמה שנים אחורה, לתקופה של אז.. מעלה זכרונות ונותן לי לצחוק כמו מטורף..

-----------------------------

מצטערת! מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות! היו לי שבועיים מטורפים! לא היה לי זמן לנשום ממש!
אבל פיציתי בפרק ארוך.. שאני ממש מקווה שאהבתם 🙌🏻
אני רוצה להגיד תודה לקוראות המדהימות שלי! אתם באמת נסיכות! תודה על כל תגובות וההצבעות וההודעות שלכם! כל פעם מחדש זה מעלה חיוך מטורף! ❤️❤️
אם יהיו עד מחר 62 תגובות, הפרק הבא יעלה מחר.. אבל אם לא, הוא יעלה רק ביום רביעי או שישי הבא.. אז יאללה תגיבו😃👌🏻👍🏻