החייל שלי

פרק 28

משוכתב***

"לעזאזל עם זה" עומר צעק לידי ורץ איתי ביחד אל עבר הנקודה בה היינו צריכים לטפל
"חבל שהתקלחת" צעקתי והוא נאנח ביאוש בזמן שאני צחקקתי ורק קיוויתי לסיים את הערב הזה ולישון.
***************************
-נקודת מבט של בר-
קפצתי מהמיטה בהתרגשות כשידעתי שהיום זה יום מאושר בחיי בעצם מהרבה בחינות.
קודם כל היום זה היום שאני מקבלת את התעודה האחרונה שלי לכל ה12 שנות לימוד האלה, ולא רואה את הבית ספר הזה יותר לעולם!
ובנוסף היום זה היום שדניאל חוזר סוף סוף! אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותו אני מרגישה שעוד יום אחד ואני הולכת להשתגע.
במיוחד לאור העובדה שהאדיוט היה צריך לחזור לפני שלושה שבועות, אבל קרה מה שקרה שם והם הצטרכו להישאר עוד.
צחצחתי שיניים והתקלחתי בזריזות, מצטערת על כל רגע שאני לא יכולה להשאר תחת המים החמים האלו.
לבשתי גינס בצבע קמל יחד עם חולצה קצרה לבנה שהייתה רופפת, וקשרתי על מתניים חולצה משובצת בצבעים שחור לבן.
לבשתי את הסנדלים הלבנים שלי ולקחת את התיק הקטן שלי עם כל הדברים שאצטרך וירדתי למטה, מניחה את התיק על השולחן וניגשת לאכול משהו קטן שבשבילי היה ארוחת בוקר אך עבור כל בנאדם נורמלי הוא ארוחת צהריים כבר, והתעסקתי עם הפלאפון שלי בינתיים, מחכה שגיא יחזור עם האוטו שלי על מנת לקחת אותו וללכת לאסוף את מאי לבית ספר בפעם האחרונה.
-נקודת מבט של דניאל-
"אני בן אדם חופשי!" עומר צעק כשיצאנו רשמית מהשער של הבסיס בריזות, כאילו שעוד רגע אחד שנישאר פה עלול לעלות לנו בעוד 3 שבועות, התקדמנו לכיוון תחנת האוטובוס שכרגע הייתה האהבה הכי גדולה שחי בחיים.. אחרי בר.
"שחוזר לכאן עוד שלושה שבועות" ליאב אמר בהתרגשות מזויפת וחיוך שמח מדי, וגרם לכולנו לצחוק.
"כרגע אני בן אדם חופשי" עומר אמר כשהתעלם ממנו
"כרגע אתה עושה לי כאב ראש" ניר אמר לידי והתיישב ראשון על הספסל, מניח את התיק ונשכב, תופס את כל המקום ומונע מכולם לשבת.
עומר חייך אלי כשניר עצם את עיניו, והניח את התיק שלו על הרצפה לפני שהתיישב על הרגליים של ניר, גורם לו להבהל לרגע.
"משוגע"
"תתמודד" עומר אמר וליאב גלגל עיניים ונשען על הקיר של התחנה
"אני אמור להיות עירני בדרך הביתה.. אבל אני גמור כמו מת וכל הגוף שלי כואב" הוא אמר לי
"ציפית שהם ישחררו אותך בלי אימון לפני?" שאלתי בגיחוך ועיסיתי את הכתף הכואבת שלי.
"לפחות לא אימון מ2 בלילה שאנחנו בקושי על 5 שעות שינה.. ועוד לקראת סינונים" הוא ענה
"לפחוץ נשארנו כולנו.. ההחלטות היום היו בלתי נסבלות" ניר אמר כשהתיישב, מפנה מקום לעומר ולעוד אחד מאיתנו, אך לא אני ולא ליאז זזנו מהיכן שעמדנו.
"אני הייתי שמח לעוף" עומר אמר
"אתה תמיד יכול לפרוש" ליאב ענה לו "אתה תעזור לכל הפלוגה גם"
עומר פתח את פיו על מנת לענות לו, אך הרעש של האוטובוס שהגיע הפריע לו וגרם לכולנו להאנח מחוסר כוח לזוז.
הרמנו את התיקים הגדולים שלנו והנחנו אותם בתא המטען לפני שעלינו רק עם דברים בודדים שנצטרך לנסיעה של שעתיים וחצי, והתיישבנו כל אחד במקום שרצה.
עומר התיישב ליידי ונאנח, שותה קצת מהבקבוק מים שלו בעוד ניר התיישב ליד ליאב במושב לידנו.
"דיברת איתה אתמול?" עומר שאל
נדתי בראשי לשלילה "לא דיברתי איתה שבועיים בערך"
"אתה מתגעגע אליה?" הוא שאל בחיוך
נאנחתי "אי אפשר להסביר כמה"
"זה לא אשמתך אתה יודע.." הוא אמר ואני נאנחתי