החייל שלי

פרק 79

משוכתב**

"אני צריך עגלת החייאה דחוף לחדר 361, עכשיו! הוא מאבד אוויר".
"אמיר?" שאלתי בלחץ והוא קילל "פאק" לפני שאמר "אני אעדכן אותך בשעה דניאל, יש שינוי קריטי עם ניר כמו ששמעת.. להתראות!" הוא אמר וניתק.
העיניים שלי התרטבו כשעומר שלח אלי מבט מצטער, לפני שנסענו הביתה להתארגן לחתונה, הספקנו להגיע לבית חולים יחד עם ניר עד שאמיר יגיע לשם גם הוא.
פלטתי אנחת צער וחיבקתי אלי את בר כשחלחלה אלי ההבנה, 361 היה החדר של ניר.
*********************************
אנחה כבדה נפלטה מפי שהבנתי שאצטרך לחכות עד מחר כדי לראות או לדעת מה קורה איתו.
"הכל בסדר?" בר שאלה והניחה את ידה על הלחי שלי.
נשמתי עמוקות והנהנתי, מנשק את כף ידה ואוחז בה בדרך לשולחן שלנו כשעומר לצידי.
"הוא אמר לך שצריך לבוא מחר ל-" הוא התחיל אך קטעתי אותו "כן".
הוא הנהן בכבדות והתיישב לידי, באותו שולחן שבו כבר ישבו כל החברים שלנו.
המוזיקה התחלפה במוזיקה שמחה וכולם תופפו על השולחנות, חלקם שותים וחלקם סתם צועקים מילים בלי כיוון, כך או כך, מצב הרוח שלי השתנה פלאים.
זאת החתונה של אח שלי, ולא משנה מה המצב הוא ישאר בחוץ להיום.
העברתי יד בשיערה של בר, מחליק אותו עד למטה ומחייך כשהלחיים שלה האדימו.
"תפסיק" היא מלמלה ולקחה עוד ביס מהסטייק שהיה בצלחת שלה.
"לא רוצה" מלמלתי והתקרבתי לנשק את הלחי שלה.
היא שחררה נשימה עמוקה והניחה את ידה על ירכי כאילו כדי להתייצב.
"אני אוהב אותך יפה שלי" אמרתי וגלשתי עם שפתיי לאוזנה, מרגיש את חום הגוף שלה יוצא החוצה.
המשכתי לנשק את הלסת שלה, גולש לאט לאט לצוואר בעוד ידי גלשה והונחה על הבטן שלה.
כאילו הבינה על מה חשבתי, היא הניחה את ידה הרועדת על היד שלי והטתה את ראשה לכיווני.
"דניאל!" קולו הצועק של עומר הפריע לי במסע הנשיקות שלי וגרם לבר לקפוץ מעט ולקלל בשקט.
"אתה חייב להפריע" מלמלתי והנחתי נשיקה אחרונה על הכתף של בר לפני שהרמתי את ראשי והבטתי בו במבט שנאה "מה אתה רוצה?"
"אני יכול לסגור לכם את השירותים" הוא אמר "רק אל תזדיינו כאן".
"אלוהים, תסתום את הפה" בר אמרה ואני צחקתי וקירבתי את הכיסא שלה אלי, מחייך כשהראש שלה הונח באופן אוטומטי על הכתף שלי.
"מאז שאת יוצאת עם אח שלי, את כבר לא זוכרת מי אני" קולה הכעוס של סופי אחותי נשמע לפתע מאחורינו וגרם לבר להרים את ראשה ולצחקק.
"זה לא נכון! את יודעת שאני אוהבת אותך יותר מכולם" היא ענתה ואני נחרתי בבוז, מחייך כשהיא גלגלה עיניים בתגובה.
"אני כבר לא בטוחה" סופי ענתה ובר חיבקה אותה בתגובה.
"איך את?" היא שאלה את בר לאחר שהתנתקה מהחיבוק והתיישבה בכיסא לידנו.
"הכל בסדר סופי" בר ענתה "איך הולך לך שם?"
"קשה" היא ענתה "הלימודים מפרכים ואני לומדת בשעות פסיכיות ומיד אחר כך עובדת" היא אמרה "אבל אריק עוזר לי לעבור את זה".
"כמו שצריך.. יש מי שיתן לו על הראש אם לא" אמרתי "אבל תמשיכי להתעלם ממני.. שאני לא אגנוב לך את בר בטעות" המשכתי והידיים שלי הצמידו את בר אלי כאילו להוכיח לעולם שזה תחום אסור.
"היי אתה פה! לא ראיתי אותך" היא אמרה בציניות ואני גלגלתי עיניים בזמן שבר צחקה בקול והטתה את ראשה לאחור.
"הוא דואג לך כמו שצריץ?" שאלתי את סופי והיא הנהנה בעיניים זוהרות.
"מתי את חוזרת לכאן?" בר שאלה וסופי חייכה חיוך נבוך "אני לא".
"וואו וואו" אמרתי בתקיפות והתיישרתי בכיסא "מה זאת אומרת את לא?".
"התכנון היה שאבוא בעוד חודש לביקור, ואחזור לגמרי בסוף השנה" היא אמרה כשהביטה מבוישת בי ובבר לסירוגין.
"אבל באתי לביקור עכשיו, ואני ואריק עברנו לגור ביחד לא מזמן ו.. ומצאתי שם עבודה טובה" היא אמרה "אז אני שוקלת להשאר שם לפחות לתקופת החוזה".
נאנחתי ואמרתי "זה לא מוצא חן בעייני".
"תתמודד" היא ענתה ובר הפנתה אלי את מבטה "אתה זוכר שאתה הקטן מבינכם נכון?".
"וגם היא וגם את תקשיבו למה שהקטן הזה יגיד" אמרתי במבט חודר לעיניה.
היא שתקה, והסמיקה שוב, דבר שללא ספק נותן לי סיבה לחייך.
התרוממתי מהכיסא ואחזתי בידה של בר כשהחל להתנגן השיר האהוב עליה.
הזזתי אותה מעט השולחן ושחררתי את ידה, מביט מאושר בחיוך הרחב שלה ובגופה שהחל לזוז ולרקוד לפי הקצב, וצוחק כששחר ובלה הצטרפו אליה גם הן.
מזווית העין, קלטתי קבוצת חברים של גיא מהפלוגה בצבא שמסתכלים לעברה של בר ומדברים בעיניהם.
הבטתי בה שוב, ופתאום נהיה מודע יותר לכמה ממגנטת וזוהרת.
התקרבתי ואחזתי בידה, מעלה את ידי השניה לפני ומצמיד את השפתיים שלי לשלה ברכושנות.
"קנאי" היא מלמלה ונישקה אותי שוב.
"תשתקי" מלמלתי ושחררתי אותה, אך לא התרחקתי יותר מדי.
"אוקיי חברים" הדי ג'יי אמר לפתע והחליש את המוזיקה.
"מצטער להפריע לכם באמצע השמחה" הוא אמר "אבל יש פה בחור מאוד נחמד שביקש שיר ספיציפי כדי לעשות משהו ספיציפי".
בר שלחה אלי מבט חושד ומבוהל ואני הרמתי את ידי בכניעה ואמרתי "לא אני.. נשבע" לפני שהחזרתי אותה אל בין זרועותיי.
".. לך על זה" הדי ג'יי סיים את דבריו והשיר You Got It All החל להתנגן ברקע.
וכאילו משום מקום, נדלק הבזק פנס קרוב מאוד להיכן שישבנו, ואריק הופיע משום מקום נרגש כולו.
"מצטער שזה קורה בזמן הזה ובאמצע החתונה שלך גיא" הוא אמר וגיא פטר אותו בהינף יד ובחיוך יודע דבר ואמר "קח את הזמן אחי".
"סופי" אריק אמר וסופי בהתה בו במבט מבועת.
"זה לא סוד שאני אוהב אותך, ושהשנתיים איתך הבהירו לי שאין בן אדם אחר שארצה לבלות איתו את חיי" הוא אמר והתקרב אלינו עוד, מושיט יד לסופי וגורם לה לעמוד על רגליה שרעדו.
"סופיה אמויאל, האם תינשאי לי?".
סופי מלמלה משהו והתקרבה לאריק, אוחזת בכתפיו ואומרת "כן" בקול חנוק מהתרגשות.
אריק ענד את הטבעת על האצבע שלה, ונישק אותה בדיוק שגיא פתח קונפטי מהצד והדי ג'יי הגביר את המוסיקה.
חיבקתי את בר והבטתי בפניה, ממלמל "לא רחוק היום שאת תגידי לי כן".
"העיקר שאתה בטוח בעצמך" היא אמרה ונישקה את שפתיי.
נהמתי אל תוך הנשיקה והידקתי את אחיזתי על המתניים שלה "את חושבת על תשובה אחרת?".
"מה פתאום" היא אמרה וכרכה את זרועותי סביב צווארי "אני לא יכולה לחיות בלעדיך.. אין פה על מה לחשוב".
-נקודת מבט של בר-
"אלוהים, אני לא חושב שאי פעם הייתי כל כך מותש" גיא אמר והצמיד נשיקה במצחה של ספיר.
"אתה? ניסית לעשות את כל זה על עקבים?" ספיר שאלה אותי ואני גיכחתי והרמתי את שלי בידיים "זה הסוד".
"הסוד הוא ללכת לישון בר" דניאל אמר בנהמה אל תוך אוזני.
"אתם תסתדרו עם כל הדברים?" שאלתי וספיר הנהנה ופיהקה.
"רק הדברים שאתם צריכים מעכשיו שם" בלה אמרה לפתע כשהגיעה "שלחתי את כל השאר הביתה".
הנהנתי ואמרתי "תודה".
נצמדתי לדניאל בדיוק שעומר ושחר הצטרפו לאסיפה הקטנה שלנו גם הם, וחייכתי כשדניאל עטף אותי בזרועותיו וחימם אותי מעט.
"קר לך?" הוא שאל כשראה שאני רועדת מעט.
הנהנתי וניסיתי להשתלט על הרעד בשפתיי כשאמרתי "אהל זה בסדר.. עוד שניה אנחנו הולכים".
הוא פתח את הגקט של החליפה שלו שהיה מקופל על אמת ידו, ועזר לי ללבוש אותו מעל השמלה, שניות לפני שחיבק אותי שוב.
"אין לי מילים להודות לכם" גיא אמר "הפכתם את הערב הזה למושלם".
"כמו כל מקום שאני דורך בו" עומר אמר בחיוך גאה וכולם צחקו.
"עם כל האהבה גיא" טובי אמר "אנחנו נתקדם לכיוון המיטה שלנו, אני חושב שמגיע לנו העלאה בדרגה רק על זה ששרדנו חתונה שלמה אחרי כל השבוע הזה".
דניאל צחק לידי והסכים איתו, גורם לי ולשחר להבזיק מבטים אחת לשניה.
השעה הייתה כבר 4 לפנות בוקר, והערב סוף סוף הגיע לסיומו.
בלי טעויות, נהנתי כמו שלא נהנתי הרבה זמן והרגשתי סוף סוף שזה ערב אחד שבו אני יכולה להשתחרר.
אבל היו דברים שרציתי יותר מערב שלם של שירים וריקודים, וזה את השקט שלי עם דניאל.
אחרי שבועיים שלא ישנו ביחד, שלא נגע בי וחיבק אותי, הגיע הזמן שלי לגנוב אותו רק לעצמי.
החתונה של גיא הייתה ללא ספק החתונה הכי מדהימה שהייתי בה, והרושם הטוב ישאר לנצח.
והחלק הכי טוב היה לראות את כל החברים הכי טובים שמחים, וביחד.
"תעדכן אותי" עומר אמר והחזיר אותי אל המציאות.
"אוקיי" דניאל אמר וחיבק אותו לרגע.
"לילה טוב אחות קטנה" עומר אמר ומשך אותי לחיבוק חזק.
"לילה טוב אח גדול" אמרתי "אני שמחה שאתה חי".
"לא חשבתי שאשמע דבר כזה ממך" עומר אמר ואני צחקתי והכתי את כתפו, ניגשת מיד לחבק את שחר ואת כל השאר.
"ההורים ישנים בבית?" דניאל שאל וגיא נד בראשו לשלילה "אמא ישנה אצל ההורים של בר" הוא ענה "ואבא במלון".
"באמת?" דניאל שאל וגיא הנהן "הם הבינו שאתה חוזר היום אחרי הרבה זמן שלא היית, הם רצו לתת לכם את הבית לעצמכם".
"וואו" דניאל אמר וגיחך "ואני כבר עמדתי להתחנן לקחת את הסוויטה השניה שלכם בתקווה שלא החזרתם את המפתח".
"אני חושבת שהוא עדיין אצלנו" ספיר אמרה וגיא צקצק בלשונו "ג'ון ובלה לקחו אותו".
"הו" היא אמרה ואני חייכתי ואמרתי "הבית מספיק טוב, הוא סתם מטריד את עצמו".
"אני לא" דניאל אמר "אני יודע שעד שנהיה במיטה יקח זמן".
"למה?" גיא שאל.
"אתה באמת חושב שהיא תשאיר בלאגן אחריה כשהיא תגיע?" ספיר שאלה וגיא הרים גבותיו בהסכמה.
"אני אסדר מחר" אמרתי ודניאל המהם בציניות.
"תודה על הכל אחי" גיא אמר ולחץ את ידו של דניאל, מושך אותו לחיבוק חזק שהעלה בי חיוך אמיתי.
"אני אוהבת אותך אחות" ספיר אמרה וחיבקה אותי גם היא "שום דבר מהערב המדהים הזה לא היה קורה אם לא היית כאן.. הכל בזכותך".
"ממש לא" אמרתי וחיבקתי אותה בחזרה "בסך הכל תמכתי בך".
"בר" היא אמרה ושחררה אותי מהחיבוק "תפסיקי להצטנע, עשית את הכל, והפכת את הערב הזה למושלם".
פתחתי את פי למחות אך גיא נדחף לשיחה "אל תדברי, היא צודקת" הוא אמר ומשך אותי אליו לחיבוק.
דניאל חיבק את ספיר ואמר לה משהו שגרם לה לצחקק לפני ששחרר אותה ולקח את ידי בחזרה אל עבר הרכב של גיא.
"עומר לקח אותו" הוא ענה בתגובה לשאלה שלי היכן הרכב שלו.
המהמתי לאישור והוא סגר אחריי את הדלת והלך לצד הנוסע, נכנס במהירות ומעפיל את החימום בכיסא לפני שהתניע ותוך שניות ספורות החל בנסיעה לעבר המלון שבו התארגנו לפני החתונה על מנת להוריד את ספיר וגיא.
הוא הוריד אותם במלון, והם מיהרו להכנס פנימה בזמן שדניאל האיץ והתרחק משם לכיוון הבית.
הוא הוציא את הטלפון שלו וחייג לאמיר, מעביר את השיחה לספיקר ומצמיד את הטלפון שלו למעמד המיועד לכך.
"הלו?" קולו של אמיר נשמע עייף מתוך הרמקול.
"הכל בסדר?" דניאל שאל בדאגה.
"כן" אמיר ענה "מה איתכם?".
"אנחנו בסדר" דניאל ענה "זה נגמר עכשיו".
"תלכו לנוח דניאל, אין מי שצריך את זה יותר מכם".
"אני בדרך לזה" הוא אמר "מה עם ניר?".
"מסתבר שהיה לו הפרעות בקצב הלב, וזה גרם לנשימה שלו להקטע ולצוות הרופאים להכניס אותו לניתוח חירום" הוא ענה ואני אחזתי בידו של דניאל שנשם עמוקות.
"מתי הוא יצא משם?"
"אמור לצאת עכשיו" אמיר אמר.
"אמור? יצאת משם כבר?".
"ההורים שלו שם, הוא לא צריך אותי" אמיר אמר.
"מתי הוא אמור להתעורר?"
"הרופא אמר שלוקח 8 שעות אחרי הניתוח עד שחומר ההרדמה מפסיק להשפיע" הוא אמר "נקווה שהוא יתעורר".
"הוא חייב" דניאל אמר והרים את ידי לפיו.
"הסיכויים לטובתו" אמיר אמר ודניאל נאנח.
"מה שמזכיר לי דניאל" אמיר אמר "אתה מגיע מחר עם עומר, בסדר?".
"מה? הם.. הם חוזרים שוב?" שאלתי בפאניקה.
"שלום בר" אמיר אמר ואני הסמקתי כשהבנתי שהתפרצתי לשיחה "היי".
"לא" אמיר אמר "הם לא חוזרים, זה רק ישיבת התעדכנות עד שנחליט לאן מועדות פנינו" הוא המשיך "אבל לעת עתה, הוא שלך לזמן הקרוב".
"תודה".
"תעדכן איתי לגבי השעה והמיקום אמיר" דניאל אמר "אוקיי".
"אני כבר אעדכן את עומר" דניאל אמר.
"בהצלחה עם להעיר אותו" אמיר אמר ואני גיכחתי ממבטו המתוחכם של דניאל.
"אל תדאג" דניאל אמר "איתי הוא קם כמו ילד טוב".
אמיר צחקק ואמר "תכריחי אותו לישון בר, הוא עשה בשבוע מה שאנשים עושים בחצי שנה".
"אל תדאג" אמרתי "הוא לא יזוז מהמיטה בקרוב".
"מה שחשוב זה ההרגשה של בית" אמיר אמר "יש לי תחושה שזה היה חסר לו הרבה זמן".
"זה חזר בשניה שראיתי אותה" דניאל אמר ואני הסמקתי עוד נוסף על מה שכבר היה.
"טובי וג'ון יהיו גם הם" אמיר אמר "אני אסמס לך את הפרטים ברגע שאנתק, רק אל תאחר".
"אין בעיה, תודה אמיר"
"תודה לך דניאל" הוא אמר וניתק את השיחה.
"הוא יהיה בסדר" אמרתי ונישקתי את ידו של דניאל.
"אני מקווה".