החייל שלי

פרק 14

משוכתב**

פקחתי את עייני לאט, מחייכת לנוכח זרועותיו של דניאל שעטפו את גופי והשרו עלי חום.
נישקתי את המצח שלו וקמתי בזהירות למקלחת, נזהרת לא לדרוך על מה שהיה ברצפה
התקלחתי בזריזות ויצאתי, מוצאת את המיטה כבר ריקה
התלבשתי וירדתי למטה, מכינה קפה ויושבת ליד גיא שדיבר בטלפון
״כן בטח״ ״בסדר אני יביא אותך..״ ״אני אוהב אותך״ הוא אמר וסיים את השיחה, מעיף בי מבט משועשע
״מה?״ שאלתי במשיכת כתפיים ולגמתי מהקפה שלי
״עזוב אותה״ דניאל אמר כשירד לפתע והניח נשיקה על ראשי, מתיישב גם ושותה מהקפה שהכנתי לו
״ספיר באה לאכול איתנו מחר״ גיא אמר ואני הנהנתי
״ההורים אוכלים עם משפחת טרוי.. אז הבית שלנו״ דניאל אמר וגיא חייך ״עוד יותר טוב״
גלגלתי את עייני וצחקקתי
״מזל טוב יפה שלי״ גיא אמר וקם, לוקח את המפתחות של האוטו
״אני יוצא לעבודה.. ואז אני כנראה אלך לספיר״ הוא אמר
״אתה יכול להישאר שם גם.. זאת אפשרות יותר טובה״ דניאל אמר וסיים את הקפה שלו
״מה שיעשה אותך מאושר״ גיא אמר ונישק את ראשי לפני שיצא מהבית
דניאל נאנח והסתכל עלי, מהפנט את מבטי אך לא אומר מילה
״מה?״
״את יפה״
״אתה הוזה״
דניאל גלגל את עייניו ונישק את שפתיי נשיקה מהירה ״תתארגני.. אנחנו יוצאים״
״לאן?״ שאלתי וגיכחתי כשהוא הביט בי בחיוך ולא אמר כלום
״מה חשבתי לעצמי..״ מלמלתי
״יש לך יום הולדת.. אנחנו יוצאים״ הוא אמר
״אבל.. חגגנו כבר״ אמרתי
״אז מה?״ הוא שאל והעביר את ידו בשיער שלו, גורם לי להביט בו במבט עיוור מהאהבה לגבר הזה
״אוקיי״ מלמלתי וקמתי בריצה למעלה, מפחדת שלא אשלוט בעצמי יותר
לבשתי בזריזות גינס בהיר עם חולצה קצרה שחורה, וקשרתי על המתניים חולצה משובצת שחור - לבן, לפני שנעלתי את הוואנס השחורות שלי וסידרתי את שיערי בצורה הרגילה שלו
התאפרתי קלות וירדתי בחזרה למטה כשבידי טלפון והארנק
דניאל חיכה למטה ודיבר בטלפון, לבוש כבר בג'ינס כהה וטי שרט לבנה שהבליטה את השיזוף והשרירים שלו
״כן אני יודע״ ״לא עומר.. אתה לא עוזר״ ״בסדר אני ישתדל״ ״לך תזדיין״ הוא אמר ואז שם לב שירדתי ״כן בסדר בסדר..״ ״אני ידבר איתך כבר״ הוא אמר וניתק את שיחה
״את זה את משאירה פה״ הוא אמר ולקח את הארנק מידי, משאיר אותו ליד הטלוויזיה
״אב-״ ״שום אבל.. בואי״
נאנחתי והבטחתי לעצמי בליבי שאין מצב שבעולם שאני מסתכלת על גפרור בקניון הזה, הוא יודע לזהות על פי המבט שלי מה אהבתי ומה לא, ולדניאל אין גבולות

״אני שונאת אותך״ מלמלתי כשהתיישבנו באחת המסעדות, לאחר כמה שעות טובות של קניות, שאפילו שעצמתי את עיניי לנוכח בגד שאהבתי, כשפקחתי אותם בחזרה ראיתי את דניאל בקופה
הא גיחך ״אם היה לי שקל על כל פעם שאמרת את זה היום״
״היית מבזבז עלי שוב הכל בכל מקרה״ אמרתי בכעס שנקטע על ידי המלצרית שבאה ולקחה את ההזמנה שלנו
״אני אוהב אותך.. ויש לך יומולדת״ הוא אמר ״אנשים בדרך כלל מפנקים אנשים שהם אוהבים בר״
״לא ככה! אתה מגזים״ אמרתי והוא גלגל את עיניו ובא לומר משהו, אך נקטע על ידי קול, שהיה מוכר עד כדי כמעט כאב
״עוברת מאחד לשני אה בר?״ הקול שהתגלה כרון אמר שהגיע לידנו
״מה הבעיה שלך רון?״ דניאל שאל ואני בעטתי ברגלו, ממש לא בא לי מכות באמצע הקניון
״לי? אין שום בעיה״ רון אמר וחיבק את טל שעמדה לידו ״היא נותנת לך? או שגם ממך היא בורחת כשאתה נוגע בה?״
״רון תסתום! אני לא אחראית אם הוא יתעצבן ויקום עליך״ אמרתי
רון גיחך ״כמה זמן אתם ביחד אה בר?״ הוא שאל
״זה לא עניינך״ סיננתי דרך שיניים חשוקות
״מה שבאמת מעניין אותי, זה מה את עושה כשהוא בצבא? הרי 90% מהזמן שלכם ביחד את בעצם.. לבד?״ טל אמרה ״אולי את שוכבת עם אחרים והוא בכלל לא יודע״
״אני לא אתפלא אם אני יגלה שזאת האמת..״ היא המשיכה ״בעצם.. אני לא אתפלא אם אני יגלה שזה עובד הפוך״
״כן בר״ רון אמר ״איך את יכולה לסמוך על מישהו שהשכיב חצי בית ספר? ועכשיו הוא בצבא.. בקושי מדבר איתך ובטח שלא רואה אותך.. מי אמר לך שהוא לא שוכב עם אחרות?״
לפני שהספקתי לנשום, או לעכל את המשפט שרון אמר, דניאל קם מהמקום שלו, ובשניה הבאה רון שכב על הרצפה כשדם זולג מאפו ומשפתיו
״דניאל!!״ צעקתי ותפסתי את ידו לפני שנצטרך לקרוא לחברה קדישא ולא לאמבולנס ״די כבר! הוא לא שווה את זה״
״תעצרי אותו בר.. הרי הוא בטח איתך מרחמים.. כמו שרון היה.. אולי.. בעצם לא אולי, אני בטוחה שהוא לא אוהב אותך ובגלל שהוא חבר שלך אז הוא מרגיש חובה להפוך לבנזוג שלך אחרי שהוא ראה מה רון עשה לך והבין שאף אחד כבר לא יגע בך במקל״
״אם את לא רוצה להצטרף לרון הייתי מציע לך לסתום טל!״ דניאל בינך דרך שיניים חשוקות בעוד ידיו מאוגרפות ביידי ״בפעם הבאה שאני ישמע אחד משתיכם מדבר אליה או עליה, זאת תהיה הפעם האחרונה שתזכו לדבר, אני ברור?״
לפני שהיא פצחה את פיה הוא המשיך ״אף אחד בחיים לא יאהב אותך או אותו רבע ממה שאני אוהב את בר.. תפנימי את זה טל! יקח לך זמן אבל בסופו של דבר את תביני, שכל מה שאמרת עלי ועל בר, זאת בעצם המציאות שלך ושל רון שאת מסרבת לראות״
והוא משך אותי משם לפני שאחד מהם בכלל הספיק לענות