החייל שלי

עונה 2 פרק 156

הלב שלי נעצר סופית, כשראיתי את הטבעת של האירוסין שלה, על השידה שלי, ונהיה לי קר בגוף כשהבנתי מה זה אומר..
****************
-נקודת מבט של בר-
״את מה?״ שחר צרחה ונעצרה באמצע הפארק
״מה ששמעת״ אמרתי והמשכתי לרוץ, ואכן אחרי כמה דקות היא השיגה אותי והגיעה לקצב שלי
״את מטורפת״ היא סיכמה ואני התעלמתי 
״את לא יכולה להשתמש בזה כתירוץ לברוח מהבעיות שלכם..״ היא אמרה ״לכל זוג יש בעיות״
״כן אבל לא כל אחד אומר לבת זוג שלו שאין בה אמון יותר, ושהוא מעדיף שהיא תתרחק ממנו כמה שיותר..״ אמרתי
״את יודעת שהוא לא באמת התכוון לזה״ היא אמרה
״אני לא יודעת כלום.. אבל אם הוא חזר על זה יותר מפעם אחת, כנראה שיש לזה משמעות״ אמרתי וחתמתי את הנושא, מבהירה לה בלי מילים שאני לא רוצה לדבר על זה יותר
״הכל יסתדר בסוף.. אצלכם תמיד הכל מסתדר״ היא מלמלה ואני התעלמתי.. לא הפעם
הטלפון שלי צלצל, ואני האטתי בהדרגה את הריצה עד שעצרתי אותה, ועניתי לשיחה ממלודי
״דניאל הודיע לך?״ היא שאלה ישר ואני הסדרתי לאט לאט את הנשימות שלי
״הודיע לי מה?״ שאלתי בדיוק שהופיע שיחה ממתינה מדניאל, וכמובן שהועברה ישר למענה הקולי
״חוזרים מחר בבוקר״ היא אמרה ״במקום עוד יומיים״
״דאמט״ אמרתי וסימנתי לשחר שנמשיך
״את באה עם דניאל?״ היא שאלה
״אני ודניאל נפרדנו״ אמרתי ״אז לא.. אני כנראה באה איתכם״
״מה?״ היא צרחה ואני הזזתי את הטלפון בשביל שאוכל בעתיד לשמוע בשתי האוזניים
״לא שיחה לעכשיו.. נדבר מל״ אמרתי וניתקתי את השיחה כשהגענו הביתה
״בר?״ גיא שאל ישר שנכנסתי הביתה
״מה?״ שאלתי, מתעלמת לחלוטין מקיומו של דניאל
״למה את לא עונה לשיחות?״ הוא שאל
״כי הייתי באמצע ריצה.. אני יודעת שחוזרים מחר.. אתה לא צריך להודיע לי״ אמרתי לדניאל ועליתי למעלה להתקלח
נאנחתי שחשבתי על החופש הקצר שהיה לנו.
אחרי הריב הגדול שהיה לי ולדניאל במשרד לפני שלוש ימים, חשבתי שהמצב ישתפר מעט
אבל כל מה שאני מראה כלפי חוץ הוא לא נכון ולא אמיתי, אני קרה ואדישה מבפנים ורק מתה לחזור לאימונים בשביל שיהיה משהו שיעסיק לי את הראש
ששמתי לדניאל את הטבעת בחדר שלו לפני יומיים, עמדתי רבע שעה מול המיטה שלו והתלבטתי אם לעשות את זה או לא
לא הייתי שלמה עם עצמי בשום מובן, ורציתי פשוט לרוץ אליו ולחבק אותו ולהגיד שאני סולחת על הכל ולמרות כל מה שקרה שכחתי
אבל אני עוצרת את עצמי כל שניה מחדש, ובאיזה שהוא מקום אני מודה להם על ההחלטה לחזור יום אחד מוקדם יותר
זה אומר יום אחד פחות לסבל שלי, וזה אומר יום אחד פחות לשבת בבית ולדעת שכרגע אני יכולה לעשות איתו מה שאני רוצה, אבל לא יכולה בגלל שאנחנו בריב
אבל למרות זאת, אני מצטערת, כי אף אחד בטירונות כמו שלנו לא היה מתנגד לעוד יום חופש בבית לפני שהוא יחזור לעוד שבוע של נסיון לרצח
נאנחתי וסגרתי את המים, מתנגבת ומתלבשת בזריזות לפני שיצאתי לחדר שלי ועניתי לטלפון שלי שצלצל בתזמון מושלם
״כן עומר?״ עניתי באדישות
״מחר את ב10 בבסיס חיים שלי.. שלא יהיו איחורים״ הוא אמר
״מלודי אמרה לי״ אמרתי ונשכבתי במיטה
״אז אני מבין שסיננת את דניאל״ הוא אמר
״משהו כזה״ אמרתי ״עוד משהו? אני רוצה ללכת לישון״
״מצטערת הפרעתי לשנת היופי של מלכת הקרח״ עומר אמר ״אני יראה אותך מחר״
גלגלתי את עייני, מלכת הקרח היה הכינוי החדש של עומר בימים האחרונים
קמתי מהמיטה וירדתי למטה על מנת להכין לעצמי משהו לאכול לפני שאני יעשה אהבה עם המיטה שלי עד מחר בבוקר
״מה שתגיד״ שמעתי את קולו של דניאל מהמטבח והלב שלי האט לרגע בקצב שלי
נכנסתי למטבח, עם אותה הבעת פנים אדישה והתחלתי להכין לעצמי טוסט
״בר!״ ספיר צעקה לפתע ונכנסה למטבח עם דף בידה וחיוך שעוד שניה יקרע את הפרצוף שלה
״מה עובר עלייך?״ שאלתי כשהיא דחפה לי את הדף לפרצוף
הסתכלתי בו, והחיוך שלי הפציע גם שראיתי את התאריך המשוער ללידה שלה, שיחול בדיוק בעוד חודש וחצי
חיבקתי אותה חזק חזק, עד כמה שהבטן שלה נתנה לי, ולראשונה בימים האחרונים הייתי באמת שמחה בגלל משהו
״אנ מאושרת בשבילך״ אמרתי והתעלמתי מהפרצופים של גיא ודניאל מאחורה
״את הולכת להיות הבייביסיטר שלי!״ ספיר אמרה וחייכה חיוך מרוצה
״את מתכוונת בזמן שאני לא יהיה בצבא, או בזמן שאני לא ישן, או בזמן שאני לא יובהל בהתראה של שעה לבסיס? בכיף״ אמרתי והתחלתי לאכול, מתעלמת מהכויה בלשון
״הוא ישחרר אותך מתי שאני ארצה״ היא אמרה והגניבה מבט לדניאל שגלגל עיניים והמשיל לשתות את הקפה שלו 
גלגלתי עיניים גם אני ״ברור״ אמרתי ״בינתיים, יש לי עוד..״ מלמלתי כשהסתכלתי בשעון ״10 שעות להיות בבסיס.. אז אני ינטוש אותך עכשיו לעשות בייביסיטר לעצמך״ אמרתי כשבאתי לעלות למעלה אך גיא תפס את ידי שניה לפני שיצאתי מהמטבח
״מה אחי?״ שאלתי והוא צחקק ומשך אותי לחיבוק ״אני יתגעגע אלייך קטנה״
״אני הולכת בסך הכל לשבועיים וחצי.. אתה תשרוד״ אמרתי שחיבקתי אותו בחזרה
״את מתה עלי״ הוא אמר
״הכי בעולם״ אמרתי ונישקתי את הלחי שלו לפני שיצאתי מהמטבח ועליתי למעלה
נשכבתי במיטה, וכיביתי את האור, שאחרי שתי שניות נדלק שוב בחזרה
״אמרתי שאני אוהבת אותך גיא.. מה עוד אתה רוצה?״ שאלתי כשהיה ברור שזה גיא שהפריע לי
אך כשהוא לא ענה סובבתי את מבטי, ונאנחתי כשזה היה דניאל נטול החולצה, נשען על הדלת שלי בפוזה של דוגמן
עצמתי את העיניים שלי שוב, מתאפקת לא להוציא איזה דמעה או שתיים והסתובבתי בחזרה לצד השני
״אנחנו נדבר מתי שהוא?״ הוא שאל
״לא״ מלמלתי
״בבקשה בר..״ הוא אמר 
״למה? למה דניאל? אם תאמין לכל דבר קטן שירוץ בפלוגה מעכשיו אנחנו נמצא את עצמינו בשתי קצוות שונים של העולם״ אמרתי ״אי אפשר להמשיך ככה״
״אני יודע.. ואני מצטער״ הוא אמר
״זה מתחיל להיות כבר חסר משמעות דניאל..״ אמרתי ״אתה כל פעם מצטער מחדש״
הוא נאנח ושתק, מוריד את מבטו למטה ומחכה שאני יגיד משהו
הסתובבתי לכיוונו והתיישבתי כשאמרתי ״בהתחלה חשבתי לבוא אליך.. למרות שכעסת עלי וצעקת ולמרות שהמילים שאמרת לי השאירו לי חור ענק בלב באותם ימים.. כבר תכננתי לרוץ ולהספיק אותך לפני שנתחיל את הערב גיבוש ולהתנצל על הכל.. אבל כשבאתי לעשות את זה וראיתי אותך עושה לשלי בדיקה מקיפה בפה, הלב שלי נשבר דניאל.. וכל מה שרציתי לומר לך פתאום איבד משמעות״ אמרתי כשהוא מרים את מבטו
״בר אני..״ הוא מלמל אך קטעתי אותו
״באמת חשבתי שיצאתי לא בסדר.. חשבתי שהפעם הטעות שלי.. אבל היא אפסית לעומת הטעות שלך״
״היא כלום לעומת הטעות שלי.. אני יודע בר״ הוא אמר ״היה קשה לראות את התמונה כולה באותם רגעים.. הייתי נסער ולא חשבתי עד הסוף.. הייתי בסערת רגשות וכל מה שישבתי היה איך אני מסתיר את זה.. והדבר הראשון שעלה לי לראש היה כנראה הדבר שעלה לי בדבר הכי יקר לי בחיים״
שתקתי לכמה רגעים לפני שבאתי לפתוח את פי חומר משהו, אך הוא קטע אותי וכאילו קרא את מחשבותיי אמר ״אני יודע שאני לא יכול לקנות אותך ולגרום לך לסלוח לי בכמה מילים יפות.. אבל זאת האמת בר.. את הדבר הכי יקר לי בחיים, ואני מצטער על כל שניה ושניה שהובילה אותך לעשות מה שעשית״
שתקתי, לא בגלל שלא היה לי מה לומר, אלה בגלל שכל מילה שלו וכל דקה שהוא עומד פה מולי ואני לא יכולה לסלוח לו, כל דקה כזאת רק כואבת יותר ויותר, והספיק לי כבר כאב לכמה ימים
״אני רוצה לישון דניאל.. בבקשה״ מלמלתי והוא נאנח ויצא מהחדר
נשכבתי במיטה, עוצרת בחזקה את הדמעות שלי ונרדמת לאחר כמה שניות