החייל שלי

עונה 2 פרק 168

״ספיר עשתה לתינוק בדיקת אבהות״ הוא מלמל
״ו..?״ שאלתי
הוא העיף אלי מבט שלא הצלחתי להבין את המשמעות שלו, ונאנח, לפני שפתח את פיו..

*************************
״אני חושב שזה הציון הכי נמוך שקיבלתי פה״ לאון אמר ועיקם פרצוף שיצאנו מהשיעור האחרון אל עבר הביתנים

״קיבלת יותר גבוה ממני״ שון מלמל במרמור, אך מלודי שצרחה מאושר קטעה את העצב שלהם
״B +!" היא צעקה שוב ושוב
״את לא צריכה לנופף באושר שלך מול אנשים אומללים״ שום אמר ונתן לה מכה קטנה בראש
היא גלגלה עיניים ושתקה, אך שלחה לי חיוך מנצח
״יבוא היום שננוח באמת לפני שהשמיים יהיו שחורים?״ לאון שאל ביאוש
״טוב שאתה שואל לאון״ עומר אמר לפתע מאחורינו
כל החיילים שצעדו לידנו, או עמדו במרחק מה מאיתנו עצרו והסתכלו
״כי יש לכם 7 דקות בדיוק להתארגן לאימון לילה ולהגיע לכאן, אני לא רוצה איחורים, גם לא של שניה״ עומר אמר ואנחנו נאנחנו והאצנו קצב אל הביתנים
״תזכירו לי פעם הבאה לסתום את הפה״ לאון אמר
״אני חושב שאני ירצח אותך לפני שתהיה פעם הבאה״ שון ענה לו בדיוק שהגענו לפיצול בין הביתנים שלנו
הנחנו את הדברים בזריזות על השולחן בחדר, החלפנו למדי אימונים ויצאנו בריצה מהירה אל המתחם, תוך כדי שאנחנו אוספות את השיער.. או לפחות מנסות
הגענו למתחם, בדיוק חצי דקה לפני שנגמר הזמן, וכבר הרגשתי שאין בי כוחות יותר, עוד לפני שבכלל התחלנו
״אייזיק, דין, ויקטוריה, ולני.. תישארו פה כשייגמר האימון.. יש לכם תוספת קטנה״ דניאל אמר למאחרים
״פעמיים האימון הרגיל..״ עומר אמר ״הזמן אותו דבר״
קולות מחאה התחילו להשמע, איך לעזאזל הוא מצפה שנסיים 24 סיבובים סביב חצי בסיס, ועוד 240 שכיבות סמיכה ו300 כפיפות בטן, בפאקינג 15 דקות?? מה שבדרך כלל בקושי מספיק לחצי מזה
״ועכשיו זה ירד ל14.. אז כדאי שתתחילו״ דניאל אמר ואנחנו נאנחנו והתחלנו במהירות, הצד הפיזי כבר לא הדאיג אותי
לאט לאט עם כל האימונים פה, פלוס האימונים שדניאל היה עושה לי בבית בזמן הפנוי, עליתי להיות במקום ה11 מתוך 32 בפלוגה, מה שהקל עלי במעט את סדר היום.
אבל מה שהם נצנו לנו לעשות עכשיו, היה מטורף!! בלתי הגיוני אפילו

״מי שהגיע בזמן יכול חשבת בצד, מי שלא הגיע בזמן.. תרוצו 16, ורדו ל220..״ עומר אמר בשניה שנשמטתי על הרצפה באפיסת כוחות, נשכבת על רגליו של לאון ומנסה להרגיע את הריאות שלי שגרמו לי להתנשף כמו כלב
אך ככל שניסיתי להרגיע אותם יותר, זה שרף יותר והרגשתי שאני עוד שניה מאבדת פה את ההכרה
״בר״ לאון הרים אותי למצב ישיבה, והביא לי את המים שלי
״הכל בסדר לאון, אני פה״ דניאל אמר בשקט כשהגיע לידנו ואחז ברכות בסנטרי, מרים את המבט שלי אליו
״לאט יפה שלי״ הוא מלמל ונשם לאט, ואני ניסיתי לעשות כמוהו
היד שלו אחזה בשלי, בעוד היד השניה עדיין על הפרצוף שלי, מלטפת בעדינות ומנסה להרגיע
ואכן אחרי כמה דקות שאני מייצבת לאט לאט את הנשימות שלי בעקבות שלו, הצלחתי להרגע, והשריפה בגרון עברה
שתיתי מעט מהמים שדניאל הביא לי והוא התרחק מעט, כשאר הפלוגה התחילה לחזור ולרדת לשאר האימון שלהם
״את בסדר?״ לאון שאל אותי ודניאל הנהן ״היא בסדר״
הוא הביט בעיניי עוד כמה שניות, לפני שנאנח וקם, מעביר את ידו על פניו ומתקדם ליד עומר, חוזר לתפקיד הקשוח ומעביר ביקורות למי שצריך