החייל שלי

עונה 3 פרק 176

"אבל אתה יודע מה הכי אירוני?" שאלתי שוב והעברתי מבט לחלון "שאמנם זה היומולדת שלו.. יומולדת 21.. אבל הוא לנצח ישאר בן 20"

******************************

-נקודת המבט של גיא-
הגשם דפק בחזקה על החלון במסדרון ההמתנה.
למען האמת, המצב רוח שלי לא היה שונה ממה שהולך בחוץ.
הייתי מוכן לתת כל כך הרהה דברים, הייתי מוכן לתת את עצמי רק בשביל שהם יקומו והכל יהיה בסדר, שאני ידע שהם חיים.
העברתי יד על פניי ונאנחתי "אתה בסדר אחי?" טובי שאל לפתע כשבא לשבת לידי בבגדים רגילים לשמחתי, ולא במדים האלה שאני כבר לא יכול לראות.
הסתכלתי עליו בחיוך והוא גיחך "אני כבר לא כוסית עם מדים שרואים בהם את כל התחת אה?" הוא שאל ואני צחקקתי
שמחתי שלפחות נשאר לי אותו, האח שלי שיודע בדיוק איך לגרום לי לחייך.
"שמח לראות אותך ככה" אמרתי לו ונשענתי אחורה כשראשי שעון כנגד הקיר
הוא חייך והביט אל הדלת של החדר של דניאל "עדיין יש לי צליעה קלה.. אני אצטרך פיזיותרפיה בשביל שהרגל תחזור לתפקוד הרגיל שלה"
"העיקר שאתה בסדר" אמרתי וטפחתי על כתפו
"הם יהיו בסדר" הוא אמר לאחר כמה שניות של שקט "אני יודע שכרגע קשה לך להאמין לזה.. אבל יהיה בסדר.. אם לא היום אז מחר.. ואם לא מחר אז עוד שבוע או עוד חודש.. אבל אתה תראה שיהיה בסדר"
נאנחתי "אני לא יודע מה להגיד לך טובי" אמרתי "כאילו מישהו חונק לי את הגרון.. אני רק רוצה לראות את העיניים שלהם פקוחות.. רק חיוך אחד שלהם וזהו"
"אני יודע אחי" הוא אמר
"זה קשה שהם לא פה.." אמרתי
"ברור"
"ספיר השתנתה קצת.. היא עצובה כל הזמן והיא כל הזמן כאן או בבית.. היא דואגת לי יותר מדי ולהם.." אמרתי "אני לא יכול לראות אותה ככה אחי"
הוא שתק, נותן לי להמשיך "תראה את אמיר ושחר גם.. אתה! ובלה.. ולאון ומלודי.. כולם שונים.. כרגע כל מה שיש לכולם בראש זה הדאגה והנסיון להתמודד"
"הם חשובים לכולנו! וכולנו נחזור לעצמנו כשהם יתעוררו" הוא אמר
"השאלה מתי הם יתעוררו" אמרתי "יכול להיות שיגיע מצב שזה כבר יהיה בלתי הפיך"
"למה אתה מתכוון?"
"תראה את עומר לדוגמא.. לפני המבצע.. על כל מילה שמישהו היה מוציא מהפה היה לו מה להגיד.. תמיד היו שומעים אותו.. הוא היה גורם לכולם לצחוק" אמאתי "ותראה אותו עכשיו" אמרתי והחוויתי בראשי על הדלת של החדר של עומר, שמבעד לחלון על הדלת ראו אותו יושן על המיטה "הוא בקושי מדבר, הוא בקושי אוכל! והוא היה מסיים בית שלם בשעתיים"
"דברים כאלה משנים אנשים אחי" הוא אמר "דניאל היה בשבילו יותר מאח.. תזכור את עצמך אחרי שאיבדת את סאם"
"והוא עוד חי" אמרתי "תחשוב מה יקרה אם המוח של דניאל לא יחזור לקדמותו.. אם דניאל ישאר ככה במצב הזה.. הרופא אמר שהסיכויים של זה לא נמוכים.. ובר.. מה יקרה איתה? אני לא אהיה מסוגל לראות אותה מתייסרת"
"אל תחשוב על זה.. תחשוב שתנצח בקרב ואתה תנצח בו" הוא אמר "תחשוב טוב יהיה טוב"
נאנחתי ושתקתי, רק עצמתי את עייני
"אתה חייב להשתחרר גיא" הוא אמר "הם ככה כבר כמעט חודשיים.. ואתה פה כל הזמן הזה כל יום מהבוקר עד הערב.. יש לך בית גיא.. יש לך משפחה ויש לך ילד! קום ועוף מפה! אני פה ושחר פה.. ואמיר בדרך.. אתה לא צריך להשאר כאן לבייביסיטר"
"אני לא רוצה"
"התקשרת להורים?" הוא שאל ואני נאנחתי והנהנתי "ההורים שלה עלו על טיסה לפני שעתיים.. ושלי איתם ביחד" אמרתי
"מה עם עומר?" הוא שאל
"הוא לא רוצה" אמרתי "הוא אמר שאם הוא יצטרך אותם הוא יתקשר בעצמו"
"לך הביתה גיא" הוא אמר לאחר שנאנח "יש לפחות עוד 12 שעות עד שההורים יהיו כאן.." הוא הוסיף "לך תתקלח.. תצא עם ספיר.. תשתחררו.. תראה לה שאתה איתה עדיין"
"היא יודעת שאני איתה"
"חלאס גיא! שתיכם צריכים אחד את השני! לך הביתה לאישה שלך ולילד שלך! לך תשתחרר ותשכח מזה לכמה שעות! תישן כמו בן אדם ותחזור לכאן כשההורים יגיעו.." הוא אמר "אתה רוצה שהכל יחזור לקדמותו אבל תסתכל על עצמך במראה! לך הביתה כבר! הם לא נשארים לבד"
משכתי באפי ולא אמרתי כלום כשהקול שלו חזר לווליום הרגיל שלו "לך הביתה.. יש לך אישה וילד.. שניהם צריכים אותך ואתה צריך אותם.. אתה לא יכול להיות פה כל הזמן.. אפילו שזה אח שלך.. אתה חייב שינוי אווירה גיא.. תצא עם האישה שלך קצת.. תחזיר לשתיכם את החיוך.. תישן כמו בן אדם ותחזור לפה עוד 12 שעות.. ואם אני יראה אותך כאן פחות מזה אני אדאג שיסדרו לך חדר ליד דניאל"
גיכחתי והבטתי בו כשהנהנתי לאט, והוא אמר "אני פה.. ואמיר בדרך.. שחר גם פה.. הם לא יהיו לבד אל תדאג"
"תודה אחי" מלמלתי ונתתי לו חיבוק קל, מודה לאלוהים שיש לי אותו כי אחרת באמת הייתי מאבד את זה סופית.
קמתי מהכיסא ובדקתי שהפלאפון והמפתחות בכיס שלי לפני שנכנסתי לחדר של דניאל ולקחתי את הדברים שלי משם, יוצא החוצה לאוטו ונוסע אל הבית שלי.