החייל שלי

עונה 3 פרק 197, חלק א'

"אני לא נותן לאף אחד לרקוד איתך יותר" דניאל אמר והידק את אחיזתו על גבי התחתון.
"אני חושבת שיצטרכו להוציא אותי מפה בכיסא גלגלים" אמרתי והשענתי את מצחי כנגד שפתיו "הרגליים שלי כואבות כל כך".
"אני ארים אותך" הוא אמר ואני צחקתי "אני יודעת"
"לא יכול לחכות כבר לרגע שנהיה במלון" הוא אמר במבט שובב ואני גיכחתי "תרגע"
"בפעם המליון היום בר" הוא אמר "אני אוהב אותך אישתי"
****************************
"אני לא רוצה לעזוב" אמרתי וגמעתי בשקיקה כל בניין ובניין מהנוף המדהים של היו יורק.
"אנחנו יכולים להישאר כאן" דניאל אמר והעביר הילוך ברכב ששכרנו, והאיץ את קצב הנסיעה, גורם לשיערי להתעופף חזק יותר מהרוח הנעימה.
"לנצח?" שאלתי בחיוך תחמן והוא גיחך והרים את ידי לפיו, מצמיד נשיקה רכה מבלי להזיז את עיניו מהכביש.
"מתי הטיסה שלנו?" שאלתי אותו והוא ענה "מחר בבוקר"
נאנחתי ולקחתי שלוק נוסף משייק הפירות שעמד לידי.
לאחר כמה דקות הנסיעה נגמרה, די מהר לטעמי, ודניאל החנה את הרכב בחניה של המלון בו שהינו בשלושת השבועות שלנו כאן.
ועוד לפני שהספקתי לצאת, הוא עמד ליד הדלת שלי עם כל השקיות בידו.
הבטתי מתפעלת בשרירי הידיים שלו, מופתעת כל פעם מחדש מאיך שהוא מצליח להרים כל כך הרבה דברים מבלי להניד עפעף.
"לעזור לך?" שאלתי והוא הרים גבה והרים את רגלו, בועט בי בעדינות בתחת ואומר "כנסי"
צחקתי ונישקתי את שפתיו לפני שהעפתי את כוס השייק הריקה לפח ונכנסתי ללובי המלון ומשם היישר למעליות.
יחד עם השקיות, דניאל לחץ על קומה מספר 39 בה החדר שלנו היה, וברגע שדלתות המעלית נסגרו, הרגשתי במתח באוויר מתגבר.
והוא התגבר עוד יותר כשהמבט בעיניו הכחולות חדר לשלי.
הוא התקרב אלי מעט עד שחזהו נצמד לחזי, וכמו באוטומט, היד שלי עלתה מבלי משים אל כתפו ואגרפה את בד חולצתו, בעוד השפתיים שלו יורדות באיטיות מייסרת אל עבר שפתיי.
התקדמתי מעט על מנת לסיים את הייסורים האלה, אך הוא התרחק, והתקרב שוב לאט, כאילו בא להראות לי שהוא שולט בקצב הזה, לא משנה כמה אני זקוקה לו.
אך שניה לפני שהשפתיים שלו נפגשו עם שלי, המעלית השמיעה רעש ודניאל זז ממני במהירות הבזק לפני שהדלתות נפתחו, חושפות שני אנשים שהצטרפו אלינו, שני קומות לפני הסוף.
חיככתי את השפתיים בנסיון חסר תועלת למנוע את העקצוצים שבא בעקבות הכמעט מגע של דניאל עלי.
הבטתי על דניאל, שהיה נראה רגיל לחלוטין ורגוע בזמן שאני ניסיתי להסדיר את קצב הלב שלי שהשתגע כמו לפני מוות, ואת כאבי הבטן שתקפו אותי משום מקום.
המעלית עצרה בקומה שלנו, ודניאל הנהן לשלום לאנשים שנשארו שם לפני שלקח את ידי החוצה אל המסדרון.
פתחתי את הדלת החדר שלנו ונכנסתי, מחייכת כשדניאל הניח את כל השקיות ליד המיטה וחזר לסגור את הדלת.
וכאילו לא הפסקנו לשניה, המתח במעלית חזר ברגע שדניאל הניח את התיק שלי והמפתחות על השולחן, ואחז במתניי, מצמיד אותי חזק אל חזהו.
"אני אוהב אותך" הוא מלמל ואני חייכתי וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו, והצמדתי במהירות את שפתיי לשפתיו.
הידיים שלו ירדו אוטומטית למתניי, וכמו כל פעם בחודש האחרון כשהוא נגע בי, צמרמורת תפסה את גופי ואנחה קלה נפלטה מפי.
דניאל חייך באמצע הנשיקה כשהבין כמה השפעה יש לו עלי, בזמן שהזיז את ידו לאט ונעצר על כפתור הגינס שלי, מכניס שתי אצבעות בין המכנס לעורי ומושך אותי בחזקה, מצמיד אותי אליו וגורם לי להרגיש עד כמה הוא קשה ורוצה אותי.
"דניאל" מלמלתי אך בפועל לא הזזתי את פי משפתיו.
"סתמי בר" הוא אמר והעביר יד אחת לגבי התחתון בעוד ידו השניה פתחה בקלילות את כפתור הג'ינס שלי.
הוא הלך אחורה מעט והוליך אותי ביחד איתו, עד שירכיי נתקעו במיטה וגרמו לכך שנפלתי אחורה, ולדניאל ליפול יחד איתי.
השענתי את ראשי אחורה על הכריות, ודניאל השעין את כל משקלו על מרפקיו שנעמדו בצידי ראשי.
"חשבתי.." הוא מלמל כששפתיו זזו ללחי שלי "שאחרי החתונה" הוא המשיך ובו זמנית המשיך ללטף את עורי עם שפתיו "אני אצליח" הוא אמר ונדד אל הלסת, נושך שם וגורם לפי להפתח ללא קול.
"תצליח.. מה?" מלמלתי בקושי.
"להתרחק ממך" הוא אמר ונישק את החיבור בין הלסת לאוזן שלי נשיקה ארוכה כל כך, שאני בטוחה שישאר לי הסימן לאורך המון זמן.
גניחה קלה נפלטה מפי וגרמה לדניאל להצמד אלי עוד יותר.
"אבל אני לא מצליח" הוא מלמל כשהחזיר את עיניו להביט בעייני וגרם ללב שלי לרטוט עוד יותר.
"אני לא מצליח להתרחק ממך.. למרות שבזמן האחרון שכבתי איתך כמעט כל יום" הוא אמר "אני רק רוצה אותך יותר ויותר עם כל יום, אני לא רוצה שתזוזי ממני לעולם"
הידיים שלי שהיו עד כה על מתניו, עלו לאט לאט ונעצרו בצידי חזהו, בדיוק כשהוא אמר "עוד קצת בר.. עוד טיפת שיגעון ואני קושר אותך אלי באזיקים לנצח"
"שמעת אותי מתנגדת?" אמרתי והרמתי את פניי אל צווארו, שואפת אלי את ריחו ששיכר אותי.
"תסתמי בר" הוא אמר ושלף את המכנס והתחתונים שלי, ומיד אחר כך את שלו.
"תסתמי" הוא מלמל והחזיר את שפתיו לשפתיי באנחה.
הידיים שלו העיפו את ידי אל צידי גופי לפני שהוא שלף מעל ראשו את החולצה שלו, ומיד אחר כך ניגש להוריד גם את שלי, ובלי לבזבז זמן ניגש לפתוח את החזיה שלי.
"דניאל" מלמלתי באנחה ששפתיו ירדו אל בית החזה שלי ונישקו את כל הדרך עד למטה.
"לא לא" מלמלתי, רציתי אותו בתוכי, היידים שלו והנשיקות שלו גרמו לסבלנות שלי להגמר.
ומשחק מקדים לא היה בא בחשבון.
"שקט" הוא מלמל וניגש לנשק את המקום הרגיש ביותר בגופי, בעוד אצבעותיו מגששות את דרכן פנימה.
אנחה בלתי רצונית נפלטה מפי כשעייני נעצמו, וכל גופי נתקף כמו בצמרמורת כזאת שגרמה לשערותיי לסמור.
"אני אוהב אותך" דניאל לחש כששפתיו עלו לבטני לאחר שגמרתי בצעקה, וכמעט ראיתי כוכבים.
"אני אוהב אותך" הוא אמר שוב ונישק את בטני מליון נשיקות רכות בעוד ידיו מלטפות בעדינות את ירכיי.
פלאשבק מתקופת ההריון שלי קפץ למול עייני, וגרם לדמעה או שניים לזלוג מעייני.
כל כך רציתי להעניק לו את המתנה הזו, וכל כך כאב לי שלא יכולתי לעשות את זה.
ניגבתי במהירות את הדמעות והצמדתי את שפתיי אל שפתיו כשהוא חזר אל פניי והצמיד את פלג גופו התחתון לשלי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי והוא נאנח ונכנס לתוכי במהירות, גורם לגניחה חלושה לצאת מפי.
"אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק את שפתיי "קצת יותר מדי"