החייל שלי

פרק 36

משוכתב**

הנהנתי לאט "אני אוהבת אותך" אמרתי "יותר"
הוא חייך והתקרב לנשק את שפתיי, ממשיך מהמקום בו עצרנו ומוכיח לי עד כמה הוא אוהב אותי..
***********************************
"דניאל באמת!" רטנתי כשזו כבר הייתה השקית המליון שהוא משלם עלי בקניות שהוא החליט לקחת אותי אליהם הבוקר.
"אני לא רוצה לשמוע בר" הוא אמר ולקח את השקית מהמוכרת, מחייך אליה ואומר תודה לפני שהביא לי את השקית.
"אני שונאת אותך" אמרתי והוא גיחך ונישק את ראשי "כמעט כמו שאני אוהב אותך"

"אני מבינה שאתה חוזר לצבא עוד פחות משבועיים" אמרתי כשהתיישבמו באחת המסעדות האהובות עלינו לאחר שלא דיברתי איתו כל הדרך לכאן "אבל זה לא אומר שאתה צריך לקנות לי הכל! אני יכולה לקנות לעצמי לפעמים!"
"אני לא מבין מה הבעיה שלך" הוא אמר
"הבעיה שלי היא שאתה גורם לי להרגיש לא נוח" מלמלתי והתחמקתי ממבטו
הוא אחז בידיי "לא נוח?" הוא שאל בפליאה "בר! אני בא לבית פעם בכמה חודשים.. ובכל החודשים האלה את מבזבזת כמה שאת רוצה מהכסף שלך ו-" "שהוא הכסף שלך"
הוא גלגל את עיניו ואמר "לא כולו"
נאנחתי והוא גיחך "גם לפנק את חברה שלי אני לא יכול.."
גלגלתי את עייני "תודה"
"תמיד" הוא אמר ונישק את שפתיי שניה לפני שהמלצר הגיע ולקח את ההזמנה שלנו.

"עוד לא אמרת לי לאן הלכת עם גיא" אמרתי לדניאל כשהיינו כבר במכונית בדרכנו חזרה הביתה.
הוא הביט בי והחליף יד בהגה, גורם לי כאילו להתאהב מחדש ברגע שראיתי אותו נוהג.. ואלוהים! הוא פשוט... מושלם!
"הוא רוצה לקחת את זה הלאה" הוא אמר בחיוך "הוא רוצה אותה לתמיד"
"הוא רוצה להציע לה?" שאלתי בהתרגשות והוא הנהן וחייך
גיכחתי "מה קרה ל'סופי מתחתנת ראשונה'?" שאלתי בחיוקי הקול של גיא והוא גיחך "סופי בקצב הזה תתחתן עוד מליון שנה.. גיא לא רוצה לחכות"
צחקקתי "הלכתם לקנות טבעת?"
"לחפש" הוא אמר והסיר את ידו האחת מההגה כשעצר ברמזור, מביט בי "הוא לא מצא איפה שהלכנו אתמול ופעם שעברה.. אז נלך שוב.. היום או מחר אני מניח"
חייכתי והוא התקרב ונישק את השפתיים שלי "אני מאוהב בחיוך שלך"
"הרמזור" מלמלתי במבוכה.
הוא חייך והחל לנסוע, אוחז בידיי ומלטף אותה עם אגודלו.

"אני אוהבת אותך" מלמלתי כשיצאנו מהאוטו בחניה של הבית, והידיים שלו היו עמוסות מרוב השקיות.
"אני מאוהב בך" הוא אמר וקירב את שפתיו לנשיקה
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו והעמקתי מעט את הנשיקה, מוכיחה לו ואולי בדרך משונה שהוא היחיד שנמצא אצלי בלב.
"אני עוד שניה עוזב פה את.. כל השקיות ו.. מכניס אותך לאוטו" הוא אמר תוך כדי הנשיקות בקול מאופק
צחקקתי ונישקתי אותו פעם אחרונה לפני שזזתי ממנו, נכנסת הביתה כשאני בטוחה שאני מסמיקה עוד מהאוזניים.
"אני מקווה שלפחות ניקית את המכונית" גיא אמר שהביט בנו נכנסים.
"לא עשינו כלום סוטה" אמרתי ולקחתי את השקיות מידיו של דניאל ועליתי למעלה, מניחה אותם ליד הארון.
באתי להכנס למקלחת אך הטלפון קטע את התכניות שלי בכך שצלצל, והשיחה הייתה ממספר חסום.
"הלו?" עניתי בחשש
"בר" שמעתי קול שידעתי שלא רציתי לשמוע לעולם יותר "רון"
"כמה טוב לשמוע שוב את הקול שלך" הוא אמר ויכולתי להרגיש בחיוך הזחוח שלו גם מבעד לפלאפון.
"מה אתה רוצה?" שאלתי באיפוק כשהלב שלי רק מאיץ את הקצב שלו.
"שתגיעי לפארק.. עוד חצי שעה.. אני מחכה לך שם בר... ו.. בלי התחכמויות.. את הרי לא רוצה שאף אחד יפגע בגללך" הוא אמר וניתק את השיחה.
עמדתי עוד כמה שניות עם הפלאפון באוזן לפני שהתעשתי על עצמי והנחתי אותו על המיטה, מתיישבת לידו ומנסה להחליט מה אני עושה עם השיחה הזאת עכשיו.
"יפה של- הכל בסדר?" דניאל שאל שנכנס לפתע לחדרי
"אה? כן כן" אמרתי וקמתי מהמיטה אל תוך זרועותיו "ראיתי ג'וק"
"תפסיקי לפחד מזה" הוא אמר בצחקוק
"אל תזלזל בפחדים שלי" אמרתי והפניתי אליו מבט זועף אך הוא נישק את שפתיי ומיד ריכך אותי, מרגיע מעט את הלחץ מהשיחה שקיבלתי קודם.
"אני יוצא עם גיא.. אני מבטיח לא לחזור מאוחר.. ויוצאים בערב אז תהי מוכנה כשאבוא" הוא אמר ואני הנהנתי "לאן?"
"לניר.. כולם יהיו שם" הוא אמר
"אוקיי" אמרתי ונישקתי את שפתיו בחזקה, מרגישה את הדיים שלו מתהדקות על מתניי ושולחות לכל הגוף שלי הרגשה נעימה.
"אני זז" הוא מלמל כשהתנתקנו ונישק את מצחי נשיקה ארוכה לפני שזז ויצא מהחדר.