החייל שלי

פרק 38

משוכתב***

'הוא אוהב אותך' המשפט שעומר אמר עלה לי למחשבות ונאנחתי שוב שהרגשתי את הגוש של הדמעות נתפס שוב בגרוני.
אבל זה מעבר.. יש הרבה מעבר..
************************************
כיביתי את המסך של הפלאפון והנחתי אותו על השידה הקטנה ליד המיטה שלי וקמתי על מנת לכבות את האור ולישון, אך נעצרתי אחרי שתי צעדים כששמתי לב לדניאל שעמד בפתח של החדר שלי.
הבטתי בעיניו כמה דקות, מנסה לעכל את המבט שלו שכל כך אהבתי וייסרתי את עצמי כל כך על הבחירה שעשיתי.
הוא התקרב אלי ואחז בפנים שלי, מלטף את הלחי שלי עם אגודלו ומביט בעיניי כמה שניות לפני שהצמיד את השפתיים שלו אל השפתיים שלי וגרם לכל הגוף שלי להתעורר וכאילו לכאוב מגעגוע אליו.
הנחתי את הידיים שלי על המתניים שלו ונתתי לו לסחוף אותי עם הנשיקה, עד שלצערי הרב הוא התרחק ממני "אני מצטער.. אני.. אני פשוט מתגעגע אלייך" הוא אמר ועזב את פניי, מסתובב ויוצא מהחדר.
"אלוהים" מלמלתי כשהרגשתי בדמעות יורדות מעייני כשכיביתי את האור וחזרתי למיטה, מתחפרת בשמיכה ומייחלת להתעורר ולגלות שהכל היה רק סיוט.

"אתה לא יכול להישאר ככה! תסתכל איך אתה נראה" שמעתי את גיא אומר כנראה לדניאל כשירדתי במדרגות לכיוון המטבח למחרת בבוקר.
"מה אני יעשה גיא? מה אני יכול לעשות?" דניאל שאל
"לך תחזיר אותה אליך" הוא ענה לו
"זה לא יקרה בקרוב.. היא לא רוצה גיא" הוא ענה ואני נשכתי את שפתיי בחזקה.
גיא נאנח "אני בטוח שהיא אוהבת אותך יותר ממה שאתה חושב"
דניאל שתק וזה הרגיש כאילו מישהו מסובב לי את הלב "אבל היא לא איתי"
ירדתי למטה ועקפתי אותם, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לרדת ונכנסתי למטבח, מוזגת לעצמי קפה ויוצאת אל המרפסת, מתיישבת על אחד הכיסאות שם ומחברת את האוזניות לאוזניים שלי, מפעילה את השירים בווליום כזה שגם אם יפול לידי טיל אני לא חושבת שאשמע אותו.

נאנחתי כשהתעוררתי מהמחשבות שלי שהפלאפון שלי השמיע צליל של הודעה נכנסת.
הבטתי בצג וראיתי שזאת שחר, שמבקש- לא. שדורשת שאבוא איתה לשופינג.
'תעזבי אותי על הבוקר'
'זה לא בוקר לאנשים כמונו'
'זה בוקר לאנשים כמוני! ואני ממש לא רוצה לצאת עוד לפני שהוא התחיל'
'לא סידרת את העניינים עם דניאל?'
'לא' עניתי והיא החזירה 'אז זה תירוץ מעולה בשבילך לברוח מהבית'
'אבל לא בא לי'
'נאחסית! שאני יחזור לצבא את תתגעגעי ולא יהיה לך עם מי לצאת'
'אני ישרוד' החזרתי והבטתי בשעון, מגלה שזה כבר יותר משעה שאני ככה בחוץ.
הנחתי את כוס הקפה שלי בכיור ועליתי בחזרה לחדר שלי, מופתעת למצוא את דניאל יושב על המיטה שלי.
"בר" הוא מלמל
"אנחנו לא הולכים לנהל את השיחה הזאת שוב" אמרתי "הסיבות הן סיבות ש.. שאתה לא צריך לדעת"
"לא רציתי שנדבר על זה" הוא אמר כשקם והתקרב אלי "רק שתביאי לי חיבוק כי אני מתחרפן"
"דניאל לא" מלמלתי אך נכנעתי מהר מאוד וחיבקתי אותו כל כך חזק עד שהרגשתי שהלב שלי יוצא החוצה.
אך זזתי ממנו אחרי כמה שניות שהבנתי שזה רק מכאיב לי.
זזתי לארון ולקחתי ממנו גינס שחור וגופיה אפורה רופפת שהיו בה מעט חורים, ומין סטרפלס בטן לבן לשים מתחת, לקחתי גם את הסנדלים שלי ונכנסתי למלחת בחדרי, מחליפה בגדים ומסמסת לשחר ששיניתי את דעתי ושאני יהיה אצלה עוד חצי שעה, הייתי חייבת לצאת מהבית, היא צדקה, תירוץ לברוח.
יצאתי חזרה לחדר להתאפר, ונעצרתי כשראיתי את דניאל יושן על המיטה שלי.
התקרבתי ונתתי לו נשיקה עדינה במצח, פרודים או לא הוא עדיין היה הגבר שאהבתי יותר מהכל.
התאפרתי קלות ולקחתי תיק קטן שחור שבו שמתי את הדברים הקטנים שלי, ואת המפתחות של האוטו שלי בידי וירדתי למטה.
"לאן זה?" גיא שאל ממקומו בשולחן הבר במטבח.
הנחתי את הדברים שלי על השולחן וסידרתי את שיערי מול המראה בסלון "עם שחר"
"דניאל למעלה?"
"בחדר שלי.. יושן"
"אז סידרתם בינכם את מה שזה לא יהיה?" הוא שאל
"לא" עניתי "הוא פשוט נרדם שם"
הוא נאנח "מה העניין בר?"
"שום עניין" אמרתי "זה לא מתאים"
"אתם?" הוא שאל והמשיך לפני שעניתי "ברצינות בר? אתם הדבר הכי מתאים שיש"
"די גיא"
"לא.. אני רציני" הוא אמר כשזזתי מהמראה והתקדמתי אל השולחן, שמה את התיק באלכסון על כתפי ואוחזת במפתחות שלי, מעיפה את השיער הפזור מכתפי "זה פשוט ש.. שיש הרבה מעבר למה שכולכם רואים"
"מה זאת אומרת?" הוא שאל
"אני אוהבת אותו מכל הלב שלי" אמרתי "זה פשוט מסובך"
הוא נאנח "אני מניח שאת לא תפרטי מעבר"
"לא ממש" אמרתי וסיננתי את ההודעה של שחר שטענה שאני מאחרת אבל זה בסדר לגמרי כי היא עוד לא סיימה להתארגן.
"תהני" הוא אמר ודחף לידי כמה שטרות.
"הו לא.. ממש לא.. הספיק לי את אח שלך" אמרתי והוא נאנח ודחף לי אותם בחזרה לתוך התיק "החוצה"
"וואו.. אני מרגישה ממש רצויה בבית שלי" אמרתי וגיחכתי.
הוא צחק "אל תחזרי עד שאת חוזרת לאח שלי"
"יש לי זמן לפחות לארוז מזוודה?"
הוא נאנח "אני מתלבט אם לספור עד 10 או לחסוך לעצמי זמן מיותר ולספר עד 3"
"לספור?"
"עד שתחזרו" הוא אמר וסיים את הקפה שלו, לוקח את המפתחות של האוטו שלו וקם גם הוא, יוצא איתי ביחד החוצה.
"ביי גיא" אמרתי שנכנסתי לאוטו שלי ונתתי לו לסגור את הדלת אחריי.