החייל שלי

עונה 2 פרק 139

״למה אתה צריך להיות כאן? אתה יכול לחכות בחוץ עד שאני יצא.. אני לא ימות כאן״ היא אמרה
חיכיתי שתי שניות בשקט לפני שאמרתי ״כדי לשמור עלייך.. לשמור שלא יקרה לך כלום.. זה מה שאני עושה עכשיו בר.. וזה מה שאני תמיד יעשה״
****************************
-נקודת מבט של בר-
״איך את מרגישה?״ דניאל שאל אותי בפעם השביעית להיום
״אני בסדר גמור דניאל! אני כבר לא חולה.. תרגע״ אמרתי
״את יכולה לצאת היום? או שזה קשה לך?״ הוא שאל בקשר ליציאה היום בערב עם כולם
לפני החזרה של עומר ודניאל.. שתהיה בעוד.. 3 ימים, החלטנו כולם לצאת להפגש ועל הדרך לחגוג לעומר יום הולדת, עד שיהיה לכולנו חופש ביחד עוד פעם.. לא בטוח מתי זה יקרה
״כן״ אמרתי ונישקתי את שפתיו בעדינות ״תפסיק להיות כל כך לחוץ״ לחשתי ונישקתי אותו שוב בעדינות
״אם לא היית מדברת כשפתיים שלך צמודות ככה זה לא היה קורה..״ הוא אמר כשאחז במתניי והשכיב אותי על המיטה, ןנשכב מעליי, מצמיד את שפתיו לשפתיי ברכושנות
״את. שלי.״ הוא אמר בין הנשיקות, והדגיש כל מילה, גורם לכל הגוף שלי לסמור
״אני לא יספיק להתארגן״ אמרתי כשהוא הזיז את שפתיו מהשפתיים שלי ללחי וללסת ואז עבר לצוואר, מתרכז חזק באחת הנקודות שם שגרמה לכך הגוף שלי להשתגע
״ואת חושבת שזה מעניין אותי?״ הוא שאל כשהמשיך לנשק אותי ״כל מה ש.. אכפת לי עכשיו זה רק.. את.. ואת.. ואת..״ הוא אמר בין הנשיקות וגרם לי להאנח
״נמשיך את זה אחר כך״ אמרתי לו כשהוא החזיר את שפתיו לשפתיי וחיבר אותם
״לא מאמין לך״ הוא אמר והכניס את ידיו מתחת לחולצתי, מעלה אותה לאט עד קו החזה ומלטף את הבטח שלי בדרך
״נשבעת״ אמרתי והרמתי את ידי כשהוא העיף את החולצה ממני למקום כל שהוא בחדר
הוא התנתק ממני לשניה, עדיין אוחז במתניי, והביט עמוק בעיניים שלי, מנסה לראות אם אני דוברת אמת
״אתה רוצה לאחר ליומולדת של אשתך?״ שאלתי
״היא תסתדר״ הוא אמר, עדיין מביט בעייני
״אני אוהבת אותך״ אמרתי לו בלחש, ובמאמץ המירבי שעיניו נתנו לי
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק את שפתיי שוב ״ושיהיה ברור.. את. אישתי. היחידה״
״אוקיי אוקיי״ אמרתי כשהוא הידק את ידיו למעלה ממתני
״ברור? רק את!״ הוא אמר והביט בעיניי
״ברור!״ צייצתי ״עכשיו אפשר לקום? או שאתה רוצה שנישאר ואני יבוא ככה?״ שאלתי והצבעתי על עצמי
״את יכולה לבוא ככה.. אבל אני מבטיח לך שיהיו גופות״ הוא אמר וזז ממני
גלגלתי עיינים ונכנסתי למקלחת כשההלבשה התחתונה שלי בידי
התקלחתי זריז כשהחיוך המטומטם שלי לא יורד לי מהפנים ויצאתי לחדר כשמגבת סביבי, ונעמדתי מול הארון לאחר שנעלתי את הדלת.
״אז זהו? עכשיו את נועלת?״ שמעתי לפתע את קולו של דניאל
״איתך? אני חייבת״ אמרתי וחייכתי
״יש לך מזל שאנחנו גם ככה באיחור.. אחרת לא הייתי נותן לך להתלבש ולצאת מפה״ הוא אמר
״מזל באמת..״ מלמלתי ולבשתי ג'ינס בהיר עם מעט קרעים וחולצה כחולה עם שרוולים, שכתפיה אחת שלה נופלת וחושפת את הכתף שלי ומעט מהחזיה שמתחת, וקשרתי עליונות סריג אפורה דקה על המתניים, מה שיצר כאילו חגורה, ושמתי את הנעליים האפורות שלי, עם עקב מעט גבוה, ופתחתי את הדלת, מגלה את דניאל נשען על המשקוף ומסמס משהו בטלפון שלו
״תודה״ הוא אמר בציניות ונשק לשפתיי ״שנצא?״
״לא! אני עדיין לא מוכנה.. פתחתי לך כדי שלא תהרוג אותי״ אמרתי ונכנסתי חזרה לחדר, ועשיתי בייביליס עדינים בקצוות של השיער שלי, התאפרתי קלות ולקחתי את הארנק והפלאפון שלי בתוך תיק קטן
״חשבתי שזה לעולם לא יגמר״ דניאל אמר שקם מהמיטה שלי כשגמרתי להתארגן
״אז אתה יכול להרגע..״ אמרתי והזזתי את ראשי כשהוא קירב את שפתיו אלי, מה שיצא שהוא בעצם נישק את הלחי שלי
״אולי תחליפי חולצה?״ הוא אמר וניסה והרים את הכתפייה שלי, שנפלה בחזרה
״תתמודד״ אמרתי לו ונישקתי בעדינות את שפתיו, וברחתי לפני שהוא יעמיק את הנשיקה
״איך אני מת כבר לחזור הביתה״ הוא אמר כשיצאנו לאוטו, וידו הייתה על מתניי
״אני חוזרת ישר למיטה שלי לישון״ אמרתי, מדגישה את המילה האחרונה
״בטח! אחרי שאני יעשה איתך מה שבא לי״ הוא לחש באוזני וגרם לי לרעוד
גלגלתי את עיני ונכנסתי למכונית, והוא סגר את הדלת אחריי והלך למושב הנהג, והתחיל לנהוג במהירות מטורפת
״עכשיו אני מבינה את עומר שהוא מתלונן כל הזמן שהוא רואה את הסוף שלו כשהוא איתך באוטו״ אמרתי בבהלה
דניאל צחק והאט מעט ״רגועה?״
״לא!״ אמרתי ״אף אחד לא רודף אחריך! תרגע״
״יש אותך ביותר מושלמת?״ הוא אמר כשעין אחת שלו בדרך ועין אחת שלו עלי
״תתרכז בנהיגה״ אמרתי לו והסמקתי בטירוף
הוא נישק את הלחי שלי וחזר להתרכז בהגה בזמן שאני התענגתי על המראה שלו..
הוא לבש ג'ינס שחור וחולצה אפורה קצרה שלא עושה שום דבר חוץ מלהבליט את השרירים שלו ולגרום לי לבהות בו כל היום.. ומעליה הוא שם ג׳קט עור שחור
כשהגענו, הוא בא לפתוח לי את הדלת וסגר אותה אחרי שיצאתי, אך הוא הצמיד אותי לאוטו ולא נתן לי לזוז.
הוא הרים שוב את הכתפייה של החולצה שלי והחזיק אותה שם ״אני שונא את החולצה הזאת״
״שמתי לב״ אמרתי כשהוא הוריד את ידיו ואחז במתניי בעדינות שגרמה לי להזדקף
״אז אל תלבשי אותה יותר״ הוא לחש כשנצמד אלי עוד, עד שהשפתיים שלו היו במרחק מילימטר מהשפתיים שלי
״נחשוב עליך״ לחשתי והצמדתי את השפתיים שלנו משלא יכולתי להתאפק יותר
״אנחנו.. נגיע.. בסוף״ אמרתי בין הנשיקות
״לא מעניין אותי״ הוא אמר והמשיך לנשק אותי
זזתי ממנו במהירות כשהוא העביר את ידיו ללחיים שלי, ונשמתי עמוק ״בוא נכנס״ אמרתי ולקחתי את ידו לעבר הכניסה של המועדון ששחר השכירה בשביל היומולדת שלו
נכנסנו, וכולם חוץ מעומר ושחר היו שם, בדיוק כמו שתינו, ואני נשמתי לרווחה שלא איחרנו
״תודה שנזכרתם להגיע״ ליאב אמר כשחיבק אותי ואת דניאל
״הם בטח התמזמזו״ ליאן אמרה כשבאה לחבק אותנו גם היא
חייכתי בזמן שחיבקתי את כל שאר החברים של עומר מהפלוגה שהיו שם.. וחייכתי אל אלה שלא הכרתי
״מתי הם צריכים להגיע?״ ליאב שאל אותי כשסיפרתי לשחר שהשטח פנוי
״כל רגע״ אמרתי ״תתפסו מקומות״ ונעמדתי בצד ליד דניאל, צמודה אליו עד שלא היה מקום לאוויר לעבור ביננו
הוא אחז במתניי ונישק את הלחי שלי ארוכות ״אין דבר בעולם הזה שאני אוהב יותר ממך..״ הוא אמר ונישק את שפתיי
״אני אוהבת אותך״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק, מצמידה אותו אלי
״הם מגיעים״ אחד החברים של דניאל מהפלוגה, תומר, צעק לפתע וכולם נדרכו
הם התקדמו לאט לט לכניסה של המועדון, וכשהם נכנסו צעקנו כולנו ״הפתעה״ וגרמנו לעומר לקפוץ מהמקום ולהסתכל עלינו כאילו אנחנו חייזרים
״מה לעזאזל כולכם עושים כאן?״ הוא שאל כשכולנו זרקנו עליו בלונים ופתחנו עליו קונפטי
״יום הולדת...?״ ליאב אמר בשאלה
״אה.. זה היום?״ עומר שאל וכולנו צחקנו
״אז למה נראה לך שיצאנו? אדיוט?״ שחר שאלה ונישקה אותו
״חשבתי סתם בגלל שאת אוהבת אותי״ הוא אמר וגלגל את עיניו כשכולנו חיבקנו אותו
״אני לא חושבת״ ליאן אמרה ואני צחקתי והנהנתי
״מזל טוב אח גדול״ אמרתי ונישקתי את הלחי שלי
״תודה אחות קטנה״ הוא אמר וחיבק אותי חזק ״אוהב אותך״
הוא ניגש לחבק את שאר החברים מהפלוגה, בזמן שדניאל אחז במתניי ומשך אותי אליו, מצמיד את שפתיו לצווארי בחטף.. עד שהייתי בטוחה שדמיינתי
״קצת להשתחרר.. אני לא מאמין שאני פאקינג בחופש.. התקופה הזאת הייתה בלתי נגמרת..״ ליאב אמר כשהתחלנו לחגוג וישבנו בצד עם ליאן ודניאל
״אתם רק יוצאים לחופש.. אנחנו עכשיו נכנסים לזמן שהוא בלי חופש לגמרי״ דניאל אמר ולקח שלוק מהבירה שלו
״זה עד כדי כך קשה?״ שאלתי בבהלה ונצמדתי לדניאל עוד, מרגישה את ידו סביבי.. אחרי הכל.. אני זאת שאמורה להתחיל תקופה ארוכה שכזאת עוד מעט
״זה קשה.. אל תשקרו לה ותעשו את זה יותר יפה ממנ שזה לא״ ליאן אמרה ״אבל מה שכן.. זה חוויה בר.. את לא תשכחי את זה..״
״אני לא מאמין שאתם אשכרה עוד שניה משתחררות״ ליאב אמר וליטף את השיער של ליאן
״לא נתפס..״ דניאל אמר והסתכל עלי
״ואני רק מתחילה״ אמרתי והסתכלתי בעיניו
עם כל יום שעובר אני רק מבינה יותר ויותר לקראת מה אני הולכת.. והפחד גובר בי.. והספקות.. לא ידעתי אם זה מעשה נכון.. אבל ניחמתי את עצמי בעובדה שאני יהיה קרובה לדניאל.. אפילו שהוא פאקינג לא ישים עלי שם.. וחצי מהזמן שכן זה יהיה רק לצעוק עלי להקיף את הבסיס או לרדת ל70
״היינו צריכים להזמין עוד אוכל״ שחר אמרה לפתע כשהצטרפה לשיחה והתיישבה בין דניאל לביני, והזאת ניתקה את המגע שלנו.. והתעלמה מהמבט הנוקב ששלחתי לה
״אז לכי תזמיני״ ליאב אמר ״אמרתי לך שאנחנו פלוגה של חזירים״
״לא חשבתי עד כדי כך״ היא אמרה ונאנחה
״אל תחשבי תעשי״ דניאל וליאב אמרו ביחד וצחקו, ושחר וליאן הצטרפו לצחוק שלהם.. ואני לא הבנתי מה כל כך מצחיק
״זה מה שאמיר תמיד היה אומר לנו בקורס.. שהיינו נכשלים בשאלה או אם שכחנו משהו שהוא הסביר״ דניאל הסביר לי, ומעיניו נשקף מבט אוהב.. אחד כזה שתמיד חלמתי שגבר יסתכל עלי
״אה..״ אמרתי, ולא יכולתי להזיז את העיניים שלי מעיניו
״תפסיקו להתנהג כמו זוג מאוהבים בכל חור״ עומר אמר לפתע כשהצטרף אלינו עם שחר, וגרם לכולנו לצלוק ולדניאל להצמיד את השפתיים שלו אלי.
שאר הערב עבר בנעימים, צחקנו.. דיברנו.. השלמנו פערים.. ובעיקר נהנו.
כשכולם הלכו, נשארנו רק אנחנו, ונתנו לעומר את המתנות שלו, וכל אחד איחל לו דברים שונים משלו..
אחר כך.. עומר צעק ״אפטר פארטייי״ והשירים החלו להתנגן שוב, ואנחנו התחלנו להשתגע.. שוב..