החייל שלי

עונה 2 פרק 159 + 160

״דניאל ועומר היו אמורים לנחות פה עוד שעה, אבל משהו קרה והמסוק שלהם התרסק בדרך, לא ידוע אם בשטח שלנו, ואם אני צודק זה אמור להיות באיזור הגבול.. אני מצטער אבל איבדנו כל תקשורת עם המסוק או איתם..״ הוא אמר, ואני הרגשתי איך כל העולם סביבי הופך שחור, לפני שלא ראיתי כלום אך הרגשתי שאני מתמוטטת..
*********************
פרק 159

-נקודת מבט של גיא-
״גיא!״ ספיר צעקה וצחקה כשנישקתי את הצוואר שלה
״עוד חודש..״ מלמלתי וחיבקתי אותה חזק
״פחות..״ היא מלמלה ונשענה עלי, מתעלמת לגמרי מהסרט
״אני לא מאמין״ מלמלתי
״גם אני לא״ היא אמרה וליטפה את הבטן שלה שרק נהייתה גדולה יותר עם כל יום שעובר
״אני מתה שבר ודניאל יצאו.. אני צריכה את בר פה״ היא אמרה
״כולנו צריכים אותה..״ אמרתי ״אבל היא צריכה אותו והוא צריך אותה.. אז הם לא שמים עלינו קצוץ״
״הם חזרו״ היא אמרה לאחר שצחקה מעט
גיכחתי ״זה היה ברור״
היא באה לפתוח את הפה על מנת לומר משהו, אך הטלפון שלי שצלצל הפריע לה
״כן מקס?״ עניתי לשיחה
״גיא״ הוא התחיל ואני הזדקפתי.
מהכרותי עם מקס, הוא לעולם לא יפנה אליך בבקשה, תמיד ידרוש את מה שהוא רוצה, והטון שלו היה נשמע כאילו הוא בא לבשר רעות, ולא, זה לא מתאים לי עכשיו
״מה יש מקס?״ אמרתי
הוא נאנח לפני שאמר ״המסוק של דניאל ועומר התרסק.. איבדנו כל קשר איתם״
״מה?״ צעקתי וקמתי מליד ספיר ״אתה רוצה להגיד לי שהאח הקטן שלי מת?״
״לא לא! תרגע! אנחנו עדיין לא יודעים שום דבר בוודאות!״ הוא ניסה להרגיע אותי אך לשווא
״עוד שעה אני אצלך״ אמרתי וסגרתי את הטלפון בזמן שחייגתי לליאן, שלמזלי הייתה בחופש
״אני צריך אותך אצלי עכשיו.. אני חייב שתישארי עם ספיר כי אני חייב לזוז״ אמרתי לה ישר.
היא הסכימה מיד ואמרה שתוך כמה דקות היא אצלי
עליתי למעלה והחלפתי בגדים בזריזות, מארגן תיק קטן עם כמה דברים שאצטרך ללילה הקרוב, וירדתי למטה, בדיוק בזמן לפתוח לה את הדלת
״אני הולך לבסיס.. קרתה תקלה עם המסוק של דניאל ועומר ואני חייב לבדוק מה קורה שם.. אני מבטיח לחזור הכי מהר שאני יכול״ אמרתי לספיר בלחץ
היא הנהנה משראתה את המצב שלי, ולא שאלה שאלות
נישקתי את שפתיה בזריזות, מחבק את ליאן ויוצא בריצה לאוטו, נוסע לבסיס במהירות מעל המותרת

אחרי שעה של נסיעה, הגעתי לבסיס ועשיתי את דרכי במהירות למשרדים
״שמישהו יסביר לי מהר מה לעזאזל הולך פה?״ שאלתי את מקס ואמיר שנכנסתי ישר
״שב״ מקס אמר וליאב העיף אלי מבט לחוץ בזמן שבדק משהו במחשב עם עוד מישהו שלא הכרתי
״אני לא יושב עד שאתה לא מסביר לי לאן לעזאזל שלחת את אח שלי״ אמרתי
״הכל עבר בשלום, אבל בדרך חזור משהו השתבש במסוק, אנחנו עדיין לא יודעים מה, אבל המשהו הזה גרם להתרסקות שלהם, ועכשיו אין לנו שום קשר עם אף אחד משתיהם או עם המסוק״ אמיר אמר
״איפו?״ שאלתי
״אנחנו עכשיו מבררים, איבדנו איתם כל תקשורת ולכן אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק איפו בדיוק נפסק הקשר״ אמיר ענה
״ארבעתם היו במסוק?״ שאלתי
״לא״ אמיר ענה בזמן שמקס חזר למחשב, ״טובי וג'ון חזרו בבוקר.. דניאל ועומר נשארו לסדר שם עוד כמה דברים״
״טובי וג'ון לא יכולים לעזור לכם באיתור?״ שאלתי בלחץ, וכאילו כתשובה הדלת נפתחה וטובי וג'ון נכנסו משם ומיד ניגשו אלי
״הם עוזרים ככל שהם יכולים״ אמיר אמר וטובי הנהן לאחר שנתן לי חיבוק קטן של נחמה
״יהיה בסדר אחי״ ג'ון אמר ״נמצא אותו״ 
״אנחנו יודעים אם הם חיים?״ שאלתי
״לא.. אבל אני מאוד מקווה שכן״ אמיר אמר
״מקווה זה טוב״ אמרתי ואגרפתי את הידיים שלי
אני יכול להתמודד עם הרבה דברים בחיים, והתמודדתי עם הרבה דברים בחיים, בינהם גם מוות של אנשים שיקרים לי
אבל דניאל זה סיפור אחר.
בלי קשר לזה שהוא האח הקטן שלי, הוא המקום מפלט שלי
הוא תמיד היה לצידי ואני תמיד לצידו, ולאבד אותו משמעותו לאבד איבד בגוף
אני קשור לכל האחים שלי, אבל לדניאל יותר מכולם, ואם יקרה לו משהו, אני לא יודע איפו אמצא את עצמי
״אם יקרה לו משהו.. כל דבר, אני נשבע שאני יהרוס פה הכל!״ אמרתי בשיניים חשוקות ״אני לא יודע איך, לא יודע כמה ומתי, אבל תמצאו אותם! וכשתמצאו אותם, אני יוצא עם הצוות להביא אותם.. ואני רוצה עדכון על כל דבר הכי קטן״
״ברור גיא״ אמיר אמר
התיישבתי באחד הכיסאות שם בצד, והבטתי בכולם עובדים במרץ בזמן שניסיתי להרגיע את עצמי
אם הם התרסקו, והם הרי היו אמורים לחזור מחר לתפקיד, אז מי יחליף אותם בתור המפקדים של ב-
״בר!״ מלמלתי וקפצתי בבהלה, גורם לכמה עינים להבזיק אלי
״איפו היא?״ שאלתי בלחץ ונעמדתי על הרגליים.
אם היא יודעת, היא לא במצב של לתפקד
״במרפאה.. היא רק התעלפה אבל היא בסדר..״ ג'ון אמר ואני יצאתי משם בריצה
״בו״ אמרתי ישר שנכנסתי לחדר, וראיתי אותה שוכבת עם הפנים לחלון, כשדמעות בעיניה
״גיא״ היא מלמלה וקמה מהמיטה, ורצה לחבק אותי כשהדמעות שוב זלגו מעיניה
״אני מצטער״ אמרתי וחיבקתי אותה חזק
״אני רוצה אותו!״ היא צעקה ״הוא הבטיח לי! הוא הבטיח לי ששום דבר רע לא יקרה לו! הוא הבטיח לי שהוא חוזר מהר! הוא הבטיח שהוא ישמור על עצמו!״
״הוא עוד לא מת!״ אמרתי
״הוא כן! אנחנו עדיין לא יודעים את זה״ היא אמרה ואני חשבתי על מילים שיוכלו להרגיע אותה
״יהיה בסדר״ אמרתי
״הוא הבטיח שהוא יחזור לפני שאני יצא מהבסיס הביתה״ היא מלמלה ומשכה באפה
״הוא יחזור בקרוב״ אמרתי בלי שום בסיס מזדיין 
״אני אוהבת אותו..״ היא אמרה ״אני לא רוצה שהוא ילך.. בבקשה גיא.. כואב לי״
״היי״ אמרתי והרמתי את פניה אלי, עוצר בכל כוחי את הדמעות שלי לאחר שראיתי את העיניים שלה שהיו אדומות כבר מבכי
״הוא עדיין לא מת! ואני לא מסכים לך לבכות או לחשוב ככה עד שאת רואה גופה!! ואת לא תראי גופה! הוא יחזור! אם לא מחר אז עוד שבוע! אבל הוא יחזור״ אמרתי ״אני ברור?״
היא הנהנה בעדינות
״ספיר מתגעגעת אלייך.. היא בדיוק אמרה שהיא רוצה אותך לידה..״ אמרתי וחיבקתי אותה שוב
״מחר אני יוצאת הביתה״ היא אמרה
נישקתי את ראשה, והוצאתי את הטלפון שרטט מאחורה, מביט בהודעה של ספיר ששואלת אם הכל בסדר
לא עניתי לה, אני אתקשר אליה כשאסיים פה
״לכי לישון אחות קטנה.. את חלשה ועייפה..״ אמרתי והובלתי אותה למיטה
״לא״ היא אמרה ״אני לא רוצה לישון לבד״
נאנחתי, ולאט לאט עזרתי לה להגיע לחדר שלה, עוזר לה לשכב במיטה ומכסה אותה בשתי סמיכות
״תארזי לה את הדברים?״ שאלת את מלודי שהנהנה במהירות
״אבל.. מה קרה לה?״ היא שאלה ״היא פשוט התעלפה פתאום באמצע האימון.. ולא הצלחתי לדבר איתה קודם״
״קרה משו.. אמ.. לא יודע אם אני יכול להגיד אבל זה קשור איך שהוא לדניאל ועומר..״ אמרתי
״אוקיי״ היא אמרה ״אני יארוז לה..״
״תודה מל״ אמרתי ויצאתי מהחדר שלה לאחר שווידאתי שהיא רדומה
התקשרתי לספיר תוך כדי שצעדתי בזריזות למשרדים, מקווה שיש עדכון
״הכל בסדר איתך?״ ספיר שאלה ישר שענתה
״לא״ אמרתי ונאנחתי
״יש עדכונים? מה איתו?״ היא שאלה בלחץ
״אין שום דבר.. הם לא יודעים בינתיים כלום אבל מבררים עכשיו..״ אמרתי ונכנסתי פנימה
״אתה לא חוזר מחר נכון?״ היא שאלה
״אני יחזיר את בר הביתה.. ואז בהתאם למצב״ אמרתי
״אוקיי.. תחשאר שם כמה שתצטרך..״ היא אמרה
״אני אוהב אותך״ אמרתי ״ואני מצטער שברחתי ככה״
״אני אוהבת אותך! זה בסדר לגמרי!״ היא אמרה ״שלא תעז לחזור לפני שיש חדשות טובות״
״לילה טוב אהובה שלי״ אמרתי וניתקתי את השיחה
״יש עדכון?״ שאלתי את טובי כשהלכתי לעמוד לידו
״לא ממש.. אנחנו מנסים לאתר כל דבר שהיה איתם במסוק.. אבל זה לא פשוט״ הוא אמר ״ניסינו הכל״
״תן לי״ אמרתי והתיישבתי במקומו כשאני מפעיל את התוכנה ומחפש את המספרים האישיים של דניאל ועומר על מנת למצוא את השעונים שלהם ולאתר אותם
״אתה גאון״ טובי אמר מאחורי
״זה לא אני.. זה סאם״ אמרתי
ככה בדיוק מצאנו אותו, אחרי שעות ארוכות של חיפושים מקס ניסה לאתר את השעון של אחד החברים שהיו איתו, ובעזרתו מצאנו הכל
״זה יכול לקחת זמן״ טובי אמר מאחורי
״אני יודע״ אמרתי ובדיוק הופיע על המסך הזמן המשוער שיקח לחיפוש, ובלב שלי נפלה התקווה כמו שקמה
החיפוש המזדיין הזה יקח 22 שעות.. ורק במקרה של הצלחה חד פעמית זה יקח פחות.
״פאק״ מלמלתי ודפקתי אגרוף בשולחן
״ניסיתם את הקופסא השחורה?״ שאלתי ומקס הנהן
״ניסינו הכל.. כל מה שאתה יכול לחשוב.. מהמסוק עצמו ועד המכשירי קשר שלהם״ אמיר אמר ״ועכשיו גם את השעונים״
״ניסיתם את הפלאפונים?״ שאלתי
״ניסינו.. אין קליטה שם או שהם פשוט התרסקו כי זה לא עובד״ מקס אמר
״שלחתם יחידת חיפוש?״ שאלתי
״אין טעם..״ ג'ון אמר ״חזרנו במסלולים נפרדים בכוונה, גם אם נשלח יחידת חיפוש מגובה שתוכל לקלוט את כל האזור לא בטוח שנמצא אותם.. זה יכול לקחת כמה ימים שלמים ולא בטוח שנמצא משהו״
״בטוח יש עוד משהו!״ אמרתי בחוסר אונים, אין מצב שהאח שלי לא יחזור!
״אנחנו מנסים הכל גיא! אבל אתה חייב להרגע״ מקס אמר
״איך אני יכול להיות רגוע?״ שאלתי והתהלכתי ממקום למקום
״תקשיב!״ אמיר אמר ותפס את כתפיי ״לא סתם שלחתי אותם! אני יודע שהם יכולים להסתדר בכל מצב! אני יודע שהסיכויים שנמצא אותם חיים יותר גבוהים מאשר מתים, אז תירגע! אני סומך עליהם בעיניים עצומות! ובמקום להלחיץ את כולם תנסה לעזור! אתה הגאון פה בכל מה שקשור לנושא של איתורים״
״אוקיי״ אמרתי לאחר כמה שניות של שקט
באיזה שהוא מקום מאחורי כל העצבים הוא צודק.
אם יש אנשים שהכי מתאימים למשימות עם סיכון כזה, שהכי אפשר לסמוך עליהם שיחזרו, זה הם.
התיישבתי בכיסא ליד טובי, מביט בעין אחת על הבדיקה של השעונים, ובעין השניה עוזר לטובי בעוד נסיון במחשב השני, מקווה שלפחות אחד מהם יעבוד..