החייל שלי

פרק 48

משוכתב**

"את מרגישה יותר טוב?" הוא שאל כשכבר שכבנו במיטה אחרי שסיימנו להתקלח ו.. לעשות שם עוד כמה דברים.
"כן" מלמלתי והרמתי מעט את ראשי, מצמידה את המצח שלי אל השפתיים שלו ונרדמת בחיוך שסוף סוף הוא כאן איתי.
*************************************
כשהתעוררתי בבוקר, נוכחתי לגלות שלהפתעתי דניאל עדיין ישן, מה שבדרך כלל קורה הפוך.
הוא כמעט תמיד מתעורר לפני.
הבטתי בפנים השלוות שלו וחייכתי שסוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן אני מוצאת אותו לצידי כשאני קמה בבוקר.
העברתי את ידי בתוך שיערו השחור שאהבתי כל כך, ממשיכה הלאה אל עבר פניו ומעבירה בעדינות את האצבע שלי על שפתיו, מחייכת כשהוא הזיז אותם מאחר וזה דגדג אותו.
"בוקר טוב" הוא מלמל בקול צרוד שהעיר תגובות לא רצויות בגופי.
"קום" מלמלתי ונתתי מכה עדינה על חזהו, והוא צחקק ופתח את עיניו.
"בואי לפה" הוא מלמל ומשך אותי חזרה אל תוך זרועותיו, מניח נשיקה עדינה על המצח שלי "התגעגעתי אלייך"
"התגעגעתי אליך יותר" מלמלתי "אבל אני רעבה! אז תזיז את התחת שלך למטה"
"למטה? את לא רוצה למקום אחר?" הוא שאל.
"דניאל!" צעקתי והכתי שוב בחזהו, מחייכת כשהוא צחקק ונישק את הלחי המסמיקה שלי.
הזזתי את ידיו מסביבי וקמתי, נכנסת בזריזות למקלחת ויוצאת רעננה יותר, מחייכת חיוך קטן כשראיתי שהוא נרדם שוב.
נישקתי בעדינות את המצח שלו וירדתי למטה, מפעילה על קול שקט את הMTV ועושה סדר חפיף בבית לפני שנכנסתי למטבח והתחלתי להכין ארוחת בוקר.
זמזמתי לעצמי את השיר של ריהנה שאמנם היה חדש אבל הספיק להיות השיר האהוב עלי, כשהרגשתי זוג ידיים מונחות על המתניים שלי.
קפצתי לרגע אך נרגעתי ישר כשהסתובבתי וראיתי את דניאל מאחורי.
"בוקר טוב" הוא מלמל ונישק את שפתיי.
"בוקר טוב" מלמלתי וכרכתי את זרועותיי סביב הצוואר שלו, לפני שזזתי ממנו והוצאתי את הפנקייק האחרון, מניחה אותו בערמה של כל הפנקייקים ומגישה את כל הצלחת לשולחן.
דניאל פתח את פיו לומר משהו אך הדלת שנפתחה הפריעה לו, ועוד יותר גיא וספיר שנכנסו.
"ילד!" ספיר צעקה ורצה לחבק את דניאל "מה זה! תראה איך נהיית ענק! מה זה השרירים האלה? גיא למה לך אין כאלה?"
"ספיר!" אני וגיא צעקנו ביחד והיא ודניאל צחקקו
"זה לא אני גדלתי" דניאל אמר "זה את שלא היית פה שנתיים"
"אילוצי מערכת" ספיר אמרה והתיישבה ליד גיא, מתחילה גם היא לאכול.
וברגע זה הודתי למישהו שם למעלה שהכנתי בכוונה יותר ממה שהייתי צריכה להכין רק לי ולדניאל.

"אני יוצא עם עומר" דניאל מלמל כששכבנו בספה וצפינו בעוד פרק של בובספוג.
"לאן?" שאלתי והידיים שלי התהדקו סביב זרועותיו כאילו באופן אוטומטי.
"הוא רוצה לקנות בגדים" דניאל אמר בטון מיואש ואני צחקקתי "פשוט תגיד שהוא רוצה לצאת לאכול"
"גם" הוא ענה ונישק את האוזן שלי.
"אוקיי" אמרתי "מתי?"
"עוד מעט" הוא ענה "בינתיים אני איתך"
"תודה רבה באמת" מלמלתי והוא גיחך "את רוצה לבוא איתנו?"
"לא.. זה בסדר" עניתי במהירות והוא צחקק " אני אוהב אותך.. פשוט אוהב אותך"
-נקודת מבט של גיא-
"אני אוהבת אותך" שמעתי את בר אומרת ברגע שירדתי במדרגות כשהמפתחות של הרכב שלי בידי.
הבטתי בהם בחיוך וראיתי איך העיניים שלה נוצצות כשהוא נישק אותה במצח.
"אני זז" אמרתי ודניאל הרים אלי את מבטו והנהן.
התחלתי בנסיעה לעבודה כשאני משחזר את המבט המאושר שלו בראשי.
ללא ספק הגיע לו להיות כל כך מאושר, ללא ספק הוא מצא את ההשלמה שלו בחיים.
הוא היה עם הרבה בנות, פשוטו כמשמעו.
גם אם זה זיון וגם אם זה קשר רציני.. בערך, אבל מעולם לא ראיתי אותו כל כך שמח יותר מאשר כשהוא איתה.
מספיק לו מבט אחד שלה והוא בעננים, לא צריך יותר מזה, ושמחתי שיש מישהי שמצליחה לעשות את האח הקטן שלי הבן אדם הכי מאושר בעולם.
גם בכיוון ההפוך, הוא משלים אותה ועושה אותה מאושרת, בתור אחת שגדלה איתי מאז שהיא נולדה. רציתי ואני תמיד ארצה את ההכי טוב בשבילה.
ולראות את שניהם ביחד תמיד הכניס בי אושר, עוד מהזמן שהם היו חברים הכי טובים.
אני אשקר אם אני אגיד שלא ידעתי שיקרה בינכם משהו, ידעתי.
אני רואה עכשיו עד כמה היא מאושרת! ואני יודע שלא קל לילדה הזאת להיות באמת מאושרת.
עם כל מה שהיא עברה, עם רון ועם החבר הקודם שלה לפניו, ועם ההורים שלה, היא הייתה חסרת שקט.
ועכשיו עם דנאל היא סוף סוף מאושרת.
לעומת זאת כשאני מסתכל על ספיר, אני רואה איך היא חסרת שקט, איך לא נוח לה כשהיא לפעמים שוקעת במחשבות.
אני יודע שעצוב לה בגלל כל המצב עם אבא שלה, ואני יודע שהיא מנסה להיות כאן איתי באותה מידה כשהוא שהיא שם איתו.
ואני רואה איך זה מצער אותה.
אני רוצה את הכי טוב בשבילה, אבל קצת קשה לי לפעול כשהיא לא מדברת או מחייכת ואומרת שהכל בסדר והדמעות עדיין עומדות בעיניים שלה.
והכי מתסכלת העובדה שאני לא ממש יכול לעשות משהו.
"כבר התגעגעת?" עניתי לשיחה שהתקבלה מדניאל וקטעה לעת עתה את המחשבות שלי.
"ברור.. מה שאני מרגיש שאתה לא פה זה רק געגוע" הוא ענה בציניות ואני צחקתי "מה אתה רוצה?"
"אמא התקשרה" הוא אמר ואני נדרכתי מעט "מה?"
"כרגיל סיפרה על מה שהולך.. אבל אני לא מצליח להבין משהו" הוא אמר.
"דבר דניאל"
"היא אמרה שאבא לא חזר הביתה מאתמול בלילה, זה מוזר בהתחשב בכך שיש להם ישיבה חשובה ביחד עוד מעט" הוא אמר "וכשדיברתי עם אבא אתמול הוא אמר שהוא בדיוק עכשיו הגיע לבית"
"אני לא מבין"
"גם אני לא"
"אתה חושב שהוא משקר?"
"אני חושב שהוא חזר לעשות את מה שהוא עשה פעם" הוא ענה "ושהוא מפחד להגיד משהו"
"כי הוא יודע שאני יוציא לו את הראש מהמקום" אמרתי.
"חכה גיא" דניאל אמר "זה לא בטוח נכון.. רק השערה"
"עזוב אותי מהשערות דניאל" אמרתי "אם זה היה לא נכון והאמת הייתה שהוא התעכב בעבודה.. מה הייתה הבעיה שלו להגיד לך את זה?"
"כי הוא יודע שרוב הסיכויים שאני לא אאמין לו" הוא אמר.
"והוא לא חושב שתדבר עם אמא והיא תגיד לך ההפך?" שאלתי "או שאמא תגיד שהיא ראתה אותו רק בבוקר?"
"אני לא יודע גיא" הוא אמר.
נאנחתי כשפניתי אל תוך החניה השמורה לי במגרש של העבודה ועצרתי את האוטו כשהוא שאל "הגעת?"
"עכשיו" אמרתי והוצאתי את המפתח, מוודא שהכל כשורה ויוצא מהאוטו, נועל אותו ותולה את התיק על כתפי.
"אל תתן לזה להטריד אותך עכשיו" הוא אמר "נדבר כשתחזור לבית"
חייכתי אל הפקידה בקבלה ופניתי את המעליות "תדאג שספיר לא תצא אליו.. אני לא חוזר מאוחר היום".