החייל שלי

פרק 18

משוכתב**

הסתובבתי ונעצרתי מיד במקום, כיוון שהדבר הראשוו שראיתי לא היה הסלון, אלה דניאל במדים, כשלידו התיק הענק שלו, שמראה על כך שהוא חזר הביתה
***********************
הרמתי את מבטי לעיניים שלו שהסתכלו עלי, והעברתי את המבט שלי על כולו
כל כך התגעגעתי אליו! שזה כאב לי בגוף!
הנחתי את השקיות ליד המדרגות והמשכתי להביט בו, מרגישה שאם לא תופסים אותי עוד שניה אני מתנפלת עליו
וזה באמת מה שקרה
לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר
התגעגעתי אליו מדי ברמה שהכאיבה לי בגוף, והגוף שלי כאילו מעצמו מצא את הדרך אל בין זרועותיו
הוא הידק חזק חזק את הזרועות שלו סביבי, והחביא את פניו בשקע שבין כתפי לצווארי
״אלוהים אני מצטער״ הוא מלמל ״אני מצטער על הכל״
עצמתי חזק את עייני, ונשכתי את שפתיי, הכל כדי למנוע מהדמעות לצאת
״אני מצטער״ הוא אמר שוב ״רק תתני לי להסביר לך״
הוא שחרר אותי מהחיבוק, אך עדיין אחז במתניי, ממזיק אותי קרוב אחיו כאילו אני עלולה בכל שניה לברוח
הבטתי בעיניו והנהנתי, והמבט שלו הוא זה שגרם לסכר הדמעות שלי להתפרץ
הוא ניגב את הדמעות שלי בעזרת אגודלו, והניח נשיקה ארוכה וחמה על המצח שלי
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ״רק אותך!״
״אני.. אני אוהבת אותך״ מלמלתי ונאנחתי את הראש שלי על החזה שלי בזמן שהוא חיבוק אותי שוב, מסרב לעזוב. 

״זה לא מה שאת חושבת.. אני מבטיח לך״ דניאל אמר לאחר כמה זמן, כששתינו אחרי מקלחת והבית טיפה יותר מסודר
הוא התחיל לאכול מה שמזגתי לו, והביט בי כשהתיישבתי לידו
״אני מקשיבה״ אמרתי לו ושיחקתי עם אצבעותיי
״מאז שחזרנו פעם שעברה לבסיס.. היא לא עוזבת אותי.. את יכולה לשאול את-״ ״אני לא רוצה לשאול אף אחד.. אני מאמינה לך אבל אני רוצה שתגיד את האמת״
הוא הביט בי והנהן ״היא לא עוזבת אותי, בתחילת הטירונות היא ניסתה להתקרב אלי הרבה אבל גם אני וגם עומר הבהרנו לה שהלב שלי שייך למישהי אחרת ושאין סיכוי שאני יעיף לה מבט״ הוא אמר ״אבל היא לא עזבה אותי.. ואז כשבאת היא.. היא פשוט התנהגה כמו כל הזמן״
״אה.. אז היא מנשקת אותך כל הזמן?״ שאלתי
״לא לא! זה רק הפעם.. אני נשבע לך״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי ומשכתי בכתפיי, ממשיכה להביט בו כמה דקות לפני שמשך את הכיסא שלי קרוב אליו עד כדי מצב כזה שהפרצופיים שלנו היו סנטימטר וחצי אחד מהשני, בעוד המצחים שלנו צמודים ״את סולחת לי?״
השפתיים שלו שזזו דגדגו את שפתיי, והרגשתי את הבל פיו
הקרבה אליו גרמה לי לצמרמורת, הקרבה אליו והידיים שלו שאחזו בלחיי הוציאו ממני כל יכולת לדבר או לנשום או לחשב כמו בן אדם
״אה?״ מלמלתי וניסיתי להרגיע את הנשימות שלי
״את סולחת לי? או שאת רוצה שוב שלא נדבר? ושוב להרוס לי את הלב ואת המוח מגעגועים אלייך?״ הוא שאל שוב, הפעם איפה יותר רחוק
הבטתי בעייניו כמה דקות, העיניים שלו רשמית זה ההתמכרות החדשה שלי
הנחתי את הידיים שלי על הלחיים שלו ומשכתי אותו אל שפתיי
נואשת זה לא מילה לתאר את מה שהרגשתי באותם רגעים
הידיים שלו אחזו במתניי וקירבו אותי אליו עוד יותר, כך שנאלצתי לעבור לשבת עליו, כשכל רגל שלי בצד אחר של גופו
״אני אוהב אותך״ הוא אמר כשהתנתקנו והנחתי את ראשי בשקע שבין כתפו לצווארו שהיה חם
״אני אוהבת אותך״ מלמלתי והידקתי את החיבוק שלי סביבו
הוא ליטף בעדינות רבה את גבי והניח נשיקה עדינה על ראשי, משהה שם את שפתיו
הטלפון שלי שצלצל הפריע לשלווה שלי, נאנחתי וזזתי ממנו מעט, מושיטה את ידי ולוקחת את הטלפון, עונה ישר למאי
״לא הספיק לך היום?״ שאלתי והחזרתי את ראשי לכתפו של דניאל
״אני תמיד רוצה אותך מה זאת אומרת?״
״לסבית״
״אני צריכה שתבואי אלי״ היא אמרה
״בסדר מאי״ אמרתי והצמדתי את מצחי לצווארו של שניאל
״דניאל בבית?״ היא שאלה
״ממ״ המהמתי לאישור
״השלמתם?״ היא שאלה
״כן״ אמרתי ״לא יכולתי שלא״
״אמרתי לך! את סתם עקשנית״
גלגלתי את עייני כשהיא אמרה ״נו בר! לא להרבה זמן״
״מה את רוצה?״ שאלתי
״אח של אבא שלי מתחתן! את יודעת את זה״ היא אמרה ״ואין לי מה ללבוש״
גלגלתי את עייני ונאנחתי, מרימה את מבטי לדניאל ״את יכולה ללכת.. אני אלך להציק לגיא קצת״
״אוקיי אני באה״ אמרתי והיא צווחה מאושר וניתקה לאחר שעשתה אותי חירשת באופן סופי
נאנחתי והרמתי את פניי, כך ששפתי פגשו בלסת של דניאל שכל כך אהבתי
נישקתי אותו וקמתי, לוקחת את הטלפון והמפתח של הבית ומתקדמת לדלת
״ואו וואו! לאן את חושבת שאת הולכת?״ דניאל שאל לפתע וקם גם הוא
״למאי..?״ עניתי בשאלה
״ככה?״ הוא שאל והצביע על הפיג׳מה שלי
״מה הבעיה?״ שאלתי
״שום בעיה.. את לא יוצאת ככה מהבית״ הוא אמר
״הלכתי אליה ככה מליון פעם! היא גרה פה!״ אמרתי ולא הבנתי מה הוא רוצה מחיי
הוא הצמיד אותי לקיר מאחורי והצמיד גם את המצחים שלנו, מביט אל תוך עייני ״את לא! יותר ככה מהבית!״ הוא סינן דרך שיניים חשוקות ״הפיג׳מה הזאת מטריפה אותי! אז אני אפילו לא רוצה לחשוב מה בנים אחרים יחשבו כשהם יראו אותך..״
״אב-״
״בלי וויכוח בר! את שלי! ואני לא מרשה שאף אחד שהוא לא אני יעיף אלייך מבט ובטח לא שאת לבושה ככה! אז תעלי להחליף למשהו יותר ארוך״ הוא אמר והצמיד את השפתיים שלנו לנשיקה ארוכה מלאה בתשוקה
נאנחתי וגלגלתי עיניים, זזה ממנו ועולה לחדר.
לבשתי את המכנס בד הרופף שלי בצבע כחול, עם חולצה קצרה לבנה עם פתח וי, וירדתי שוב למטב כשבידי שקית עם שמלה שחורה שהבאתי למאי 
״מספיק טוב?״ שאלתי בסרקזם
״לא..״ הוא נאנח ״אבל אני יודע שעכשיו כבר לא תקשיבי לי״
״נכון״ אמרתי והתקרבתי לנשק את שפתיו נשיקה ארוכה לפני שיצאתי מהבית לכיוון הבית של מאי