פרק 88

6.1K 237 30
                                    

"אני אוהבת אותך" מלמלתי כששפתיו נצמדו למצחי.
"איך היד שלך?" הוא שאל וליטף את הכתף שלי, עכשיו כבר הייתי עם תחבושת מקומית, והכאבים כמעט ולא הורגשו.
"בסדר".
"כבר לא כועסת עלי?" הוא שאל ואני חייכתי והצמדתי נשיקה בעצם הבריח שלו, שהייתה חשופה כי הוא סרב לסגור את כפתוריי החולצה.
"לא".
************************************
קרן שמש שחדרה אל תוך החדר העירה אותי מהשינה הכל כך טובה שהייתי שקועה בה.
פקחתי את העיניים, נוכחת לדעת שאני לבד במיטה ושוב, דניאל לא כאן.
אחרי הערב שהיה לנו אתמול, הרגשתי ששום דבר לא יותר חזק ממה שיש ביננו.
ללא מילים חזרנו להיות מה שהיינו לפני הנשיקה עם ניר, והאמת? הייתה לי תחושה שמעולם לא באמת נפרדנו.
דניאל ידע בדיוק מה סוג הבילוי האהוב עלי, הוא ידע הכל, וזה רק הופך אותו מושלם יותר.
ואם חשבתי שכשנגיע לבית הדייט שלנו יגמר, טעיתי.
הוא לא ניסה להכניס את עצמו כשעשה איתי אהבה בשיא הרכות אתמול.
כל הערב הוקדש לי.
הוא היה כל כך עדין, חיכה שאחייך בכל שלב ולא הזיז את המבט שלו מעייני, גורם לשיערות בגופי לסמור מתשוקה אליו, וסיפק אותה כמו שצריך.
ועם זאת, עם כל הרכות, הוא לא חסך בשליטה.
דניאל חולה שליטה, וגם אתמול הוא דאג להראות לי את זה.
ואני? לא מתלוננת.
התרוממתי בזהירות מהמיטה, נכנסת למקלחת שבחדר שלו ומורידה את החולצה שלו בדרך, מכוונת את הטמפרטורה למים רותחים ונכנסת אחרי שניה, נושכת את שפתיי לרגע מהחום.
התקלחתי בזריזות והתלבשתי, מסרקת את שיערי תוך כדי ריצה למטה במדרגות לאחר שריח ארוחת הבוקר הגיע לאפי.
ואכן, דניאל עמד במטבח ללא חולצה, כשהטלפון צמוד לאוזנו והוא מטגן משהו על המחבת.
שלא נדבר על השולחן שכבר היה ערוך ביותר מדי דברים.
אלוהים, אני אוהבת את הגבר הזה.
צעדתי בשקט למטבח והנחתי את ידי על גבו הרחב, מניחה נשיקה בין השכמות שלו ומחייכת כשהוא הזדקף.
"אני אחזור אליך" הוא אמר אל תוך הטלפון, עדיין לא מסתובב אלי, ואני ניצלתי את זה כדי להמשיך לנשק את גבו.
"בסדר בסדר הבנתי" הוא רטן "אוקיי" "לא" "כן כן בסדר אני אגיד לו לפני שנבוא" "כן" "טוב" "לעזאזל איתך עומר אתה עושה בכוונה!" הוא התעצבן ואני צחקקתי, לא מפסיקה לרגע.
"אז לך לשחר" הוא אמר וניתק את השיחה, מכבה את הגז ומסתובב אלי, אוחז בשתי ידיו הגדולות בפניי ומצמיד ברכות את השפתיים שלו לשלי "בוקר טוב קטנה שלי".
המהמתי כנגד שפתיו ונישקתי אותו שוב, מרגישה כנגד כל ההגיון שרק שאני צמודה אליו אני מצליחה לנשום.
"האוכל יתקרר" מלמלתי כשדניאל העביר את שפתיו לנשק את צווארי, הולך קדימה ובמקביל מצמיד אותי לקיר מאחוריי.
"דני-" "שקט בר" הוא מלמל והצמיד שוב את השפתיים שלנו.
לא שהיו לי תלונות כן? אבל הייתי רעבה.
העלתי את ידי במעלה זרועותיו, וחייכתי כשהם חבקו את הצוואר שלו, מרגישות לכל אורכן את חום גופו.
"אתה לא יכול להשתיק אותי מתי שאתה רוצה" אמרתי בלחש כשהוא חזר לנשק את צווארי, משאיר שם עוד סימנים, כאילו לא מספיק כל מה שעשה אתמול.
"אני כן" הוא לחש ואני נשכתי את שפתיי, זה היה יותר מדי.
הידיים שלו גלשו מתחת לקפוצ'ון שלבשתי, מתייצבות על המתניים החשופות שלי וגורמות לצמרמורת לאחוז בכל גופי.
אנחה קלה נפלטה מפי ודניאל חייך כנגד שפתיי, מרוצה מעצמו יתר על המידה.
"האוכל.." מלמלתי, לא באמת רוצה את זה כשידיו של דניאל נכנסו בין השורט לעור שלי והתייצבו על הגומי של התחתונים.
הוא התעלם ממני, חד משמעית.
בזמן ששפתיו עברו לנשק את התנוך שלי, חייכתי.
הנה הוא שוב, היבט השליטה.
נשמתי עמוק ואחזתי בחזהו, מזיזה אותו ממני באי רצון ומביטה בעיניו הפראיות בשעשוע "אני רעבה".
הוא נאנח בעצבים והצמיד את גופי אליו, גורם לי להבין מה אני גורמת לו, ועל הבוקר.
"תחכה" אמרתי והוא גנח בעצבים "את רעה".
התיישבנו בשולחן והתחלנו לאכול, צוחקים מזכרונות עבר מהילדות שלנו, שאין לי מושג איך נזכרנו בהם דווקא עכשיו.
"התוצאות של הבוחן כושר שלך חזרו?" שאלתי ודניאל הנהן והביט בי, מבט נוצץ בעיניו.
"התוצאות יצאו טובות, עברנו את כל הקריטריונים ביותר מהממוצע" הוא אמר והכניס עוד חתיכה של מלפפון לפיו.
"מה זה אומר?" שאלתי, כבר שכחתי מה היה תלוי במבחן הזה שהוא נאלץ לעשות לפני כמה ימים.
"שיש לי עוד חודש של חופש" הוא אמר "החודשיים קורס היו אמורים להעלות אותנו ברמה הגופנית חוץ ממה שאנחנו אמורים ללמוד".
"אז..?"
"זה אומר שאני ועומר קיבלנו חודש חופש נוסף" הוא אמר "וכשנחזור זה יהיה ישירות לסיכום ולקורס העיוני, ומשם יהיה שבוע אחרון של קריעה לפני שנתחיל".
פערתי את עייני בחיוך ונישקתי את שפתיו, מאושרת שהגבר הזה שלי בלבד לעוד חודש וחצי מהיום.
אלוהים, לא הייתה דרך להסביר את ההתרגשות.
עד לפני הבוקר ניסיתי לאחוז בכל רגע עד הסוף, רק כדי שלא יגמר.
עכשיו הרגשתי שיש לי עוד מרווח נשימה.
"אני אקום" דניאל אמר כשנשמע צלצול בלתי פוסק בדלת.
הוא לגם עוד שלוק מהקפה שלו וקם לפתוח את הדלת, מביט בהלם בעומר ושחר שנכנסנו מבלי לחכות לתגובה מדניאל.
"מה קור- היי אוכל!" עומר התלהב ועוד לפני שסיים את החיבוק איתי התיישב במקומו של דניאל והתחיל לאכול מה שנשאר בצלחת שלו.
דניאל נאנח באנחה והתיישב בכיסא אחר לידי, מתחיל לאכול ממה שנשאר מהשולחן ביחד עם שחר.
"אמיר אמר שהוא רוצה אותנו עוד שבוע לסיכום נתונים" עומר אמר בפה מלא.
"עוד פעם?" דניאל ושחר שאלו ביחד ואני גיכחתי.
"מסתבר שבשביל להכנס ישירות לעיוני אנחנו נצטרך לקבל אישור מהבוס של הבוס של הבוס.. הבעיה היא שעכשיו נכנס אחד חדש, שלא מכיר אותנו".
"אברי?" דניאל שאל ועומר הנהן.
"פאק?"
"לא" עומר ענה "אמיר אמר שהוא בסדר גמור והכל, זה הליכים פורמליים".
"והוא לא יכול לעשות את זה בלעדינו?" דניאל שאל ועומר נד בראשו לשלילה "אנחנו צריכים לדבר איתו אישית".
"זין".
"כן" עומר מלמל בתשובה.
"מישהו דיבר עם ליאן או ליאב היום?" שחר שאלה והניחה את הטלפון שלה על השולחן.
"לא" עניתי "הם לא עונים לך?"
"לא".
"ליאב הלך לבסיס לבקר את ליאן" עומר אמר "יש לו ולתומר יום השלמה היום, הוא ניצל את זה".
"אז הם בסדר" שחר אמרה ועומר הנהן, וזרק על דניאל חתיכה של מלפפון.
דניאל בעט בו ברגל, והם מיד התחילו לריב מכות, כמו שני ילדים מתבגרים טיפוסיים.
"זה היה צריך להגיע מתישהו" שחר מלמלה לידי ונאנחה.
"אני חושבת שצריך לקחת אותם לטיפול פסיכולוגי" אמרתי והבטתי בהם.
"זה כבר לא יעזור" היא אמרה "צריך לעבור לטיפול בכדורים".
"פסיכיאטר?" שאלתי והיא נדה בראשה לשלילה וחייכה "כדור בראש לכל אחד".
צחקתי בקול והבנים נעצרו וחייכו כשגם שחר פרצה בצחוק.
"מה כל כך מצחיק?" דניאל שאל והגיע לחבק אותי.
"כלום כלום" שחר אמרה וניגבה את הדמעות שלה, ואני נאחזתי בזרועו של דניאל כשניסיתי להרגיע את הנשימות שלי.
דניאל צחקק לידי ונישק את המצח שלי לפני שהתיישב בחזרה עם עומר וחזר לאכול.
חיכיתי שכולם יסיימו לאכול לפני שפיניתי את הכלים ושטפתי אותם יחד עם שחר, מגלגלת עיניים לנוכח צעקות הבנים על אחד ממשחקי הכדורגל שראו.
"איך זה שנתנו לך חופש?" שאלתי את שחר והיא נאנחה והניחה את הצלחת על מתקן הכלים, מפנה את כל גופה אלי ואומרת "אחרי הבוחן של דניאל ועומר, אמיר הגיע למסקנה שאני צריכה עוד יומיים חופש".
"סתם ככה?"
"כן" היא אמרה ומשכה בכתפייה "בעיקר כי לא הייתי משובצת לשמירות כל היומיים האלה, אז הוא נתן לי ללכת לישון לילה אחד בבית".
"עד מחר..?" שאלתי והיא הנהנה.
פתחתי את פי לומר משהו, אך דפיקות חוזרות על הדלת קטעו את חוט המחשבה שלי.
"אני אפתח" אמרתי כשראיתי שדניאל מתכוון לקום.
פתחתי את הדלת והחיוך שלי ירד ברגע כשראיתי מי עמד מאחורי הדלת.
"רון".
הוא חייך חיוך רחב שעשה לי בחילה ואמר "בר, המון זמן".
החזקתי בדלת כשהרגשתי בסחרחורת תוקפת אותי עד שכמעט נפלתי.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בקול חלש והוא המשיך לחייך "באתי לראות אותך".
"ל.. למה?"
"עבר הרבה זמן מאז נפגשנו לאחרונה" הוא אמר והושיט את ידו ללטף את הלחי שלי, אך אני התרחקתי במהירות עוד לפני שהספיק לגעת בי.
"בר? הכל בסד- מה לעזאזל אתה עושה פה?" דניאל שאל בנוקשות כשהגיע לידנו.
"באתי לראות את חברה שלך" הוא ענה מבלי להסיר את עיניו מעייני.
"ראית, עכשיו יש לך 4 שניות לעוף מכטן" הוא ענה והניח את ידו על גבי התחתון.
"לא עמדת בהסכם שלנו בר" רון אמר, מתעלם לגמרי מדניאל, החלטה שגויה מצידו.
"כמעט גרמת לכך שאני אמות" אמרתי בחדות "זה לא הספיק לך?"
"לא".
"כמעט אנסת אותי, והרחקת את שתי החברות הכי טובות שלי ממני" אמרתי ומבט רושף בעייני "אתה לא חושב שזה יותר מדי?"
"לא" רון אמר "אני לא חושב".
"רון" דניאל סינן מבין שיניו מאחוריי "תעוף מכאן לפני שלא אשלוט בעצמי".
"אתה לא מפחיד אותי דניאל" רון ענה וסוף סוף הזיז את עיניו ממני.
"הכוונה שלי היא לא להפחיד אותך רון, אני לא מאיים, אני מבצע" דניאל אמר בחדות ואני נרעדתי.
לא רציתי שזה יגיע למצב הזה.
"מה אתה רוצה רון?" שאלתי והתקדמתי צעד אחד מדניאל, מוכנה לחצוץ במקרה שזה יתפתח.
הוא העביר מבטו ממני לדניאל ואמר "אותך".
"היא תפוסה" דניאל סינן מבין שיניו, ומהעוצמה היה נראה כאילו הן הולכות להשבר בקרוב "ואני לא חולק עם מה ששלי".
"אני לא התכוונתי לחלוק" רון אמר ודניאל בא לעקוף אותי אך נצמדתי לחזהו ועצרתי אותו, שניה לפני שהיה רוצח את רון בידיים חשופות.
"אל תתעצבן" רון אמר והצביע עלי "ניתן לה להחליט בעצמה".
"להחליט בעצמי מה?" שאלתי.
"אם לתת לדניאל או.. לשני החברים שלך בפנים להפגע" הוא אמר "או להיות שלי ללילה, שבו אני מזיין לך את הצורה, וכמה פעמים שרק מתחשק לי".
עוד לפני שהספקתי להבין מה הוא אמר" האגרוף של דניאל חלף מעל הראש שלי ונתקע עמוק בלסת של רון, משמיע קול פיצוח לפני שהעיף את רון אחורה אל הרצפה.

--------------------

אז.. השערות להמשך?
מה אתן חושבות שיקרה לרון? ואיך אתן חושבות שהסיפור הזה בינהם יסתיים?
מוזמנות להגיב ולהצביע עוד!
אוהבת את כולכן!❤

החייל שליWhere stories live. Discover now