החייל שלי

פרק 83

"ניר נישק אותי".
תוך שניות, ממש שניות, הרגשתי איך כל הרוגע שהצטבר בגופי נעלם.
ואת מקומו תפסו עצבים חזקים כל כך, וכאב, וכעס, שלא הייתי בטוח מה הבעיר את גופי, התחושות הללו או השמש הקופחת על גופי.
אבל כל זה לא היה משנה, כי התחושה הכי חזקה בליבי הייתה תחושת הבגידה.
***************************************
"את.. אתה כועס על.. עלי?" היא לחשה אל אני התרוממתי במהירות מהמושב שלי והתהלכתי לכיוון הים, מפחד שאעשה משהו שאתחרט עליו.
-נקודת מבט של בר-
צפיתי בו הולך עד קו המים וניסיתי לעצור בעד הדמעות שירדו על פניי, ידעתי שזאת הייתה טעות לספר לו.
הייתי צריכה לסתום את הפה.
קמתי אחריו וצעדתי בשקט, נעמדת למספר רגעים להביט בגב הרחב שלו לפני שהושטתי יד בזהירות והנחתי אותה על זרועו.
אך את מה שקרה אחר כך לא צפיתי בכלל.
הוא פלט נהמה והעיף אחורה את ידו, מה שגרם לידי לעוף גם היא אחורה ולמשוך אחריה את הגוף שלי עד שנפלתי אל החול.
וכבר אחרי 3 שניות, התחלתי להרגיש את הכאב ביד.
כל כך חד, שפלטתי מבלי לשים לב אנקת כאב שהשתלבה יפה מאוד עם הדמעות.
הוא פער את עיניו בפחד והתכופף אלי כשהבין מה עשה, אך אני התרחקתי אחורה ונשכתי את שפתיי בחזקה.
"בר-" "קח אותי הביתה דניאל" מלמלתי באנקה ואחזתי בכתפי "בבקשה".
התרוממתי בעדינות מהחול וחזרתי אחורה אל הכיסאות בו הנחנו את הדברים שלנו, ניגבתי את הרגליים שלי מכל החול ולבשתי על עצמי את השמלת חוף השחורה במאמץ רב, ונאנקתי כשהיד שלי פעמה בכאב נוראי.
"מה קורה פה?" קולו של עומר נשמע לפתע אך אני התעלמתי והכנסתי את כל הדברים הנחוצים לתיק, משאירה להם את האוכל ומתקדמת בבכי לכיוון הרכב.
"בר-" שחר ניסתה לעצור אותי אך אני התעלמתי והמשכתי הלאה, מנסה לעצור את הדמעות שזלגו מעייני אך ללא הצלחה.
נעמדתי ליד הרכב, והבטתי ברצפה עד שדניאל הגיע לידי ופתח את הרכב, מביט בי בכאב נכנסת למושב האחורי בזמן שהוא נכנס למושב הנהג והתחיל בנסיעה הביתה.
הערכתי את הנסיונות שלו לדבר איתי במהלך הנסיעה, אך התעלמתי מכולם.
לא ידעתי מה אני יותר, פגועה או כועסת או פשוט סובלת מכאבים בלתי נסבלים.
אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לפתוח את הפה ולהגיב לו.
רציתי רק לישון, והפעם? בלעדיו.

נכנסתי בדלת הבית ומבלי להתעכב בסלון עליתי ישירות לחדרי, מניחה את התיק ברצפה מבלי לטרוח לפרק את תכולתו, וצעדתי היישר למקלחת.
הורדתי את השמלה מעליי במאמץ, ונאנקתי בכאב כשהיד שלי שלחה את אותותיה אל כל הגוף שלי.
נשכתי את שפתיי בחזקה כשנאלצתי לשלוח את ידי אחורה על מנת לשחרר את קשר הבגד ים, והרגשתי בתוך פי את טעם הדם.
שסיימתי להתפשט לבסוף, נכנסתי להתקלח מבלי להזיז את היד הפגועה.
הרגשתי שאני חסרת יד במהלך המקלחת.
נאלצתי לשים שמפו ביד אחת ולחפוף את השיער, ולאחר מכן פשוט לעמוד מתחת זרם המים ולקוות ששום דבר לא יכנס לי לעיניים.
או ישאר לי על השיער.
כשסיימתי לבסוף, הייתה בי תחושה שזאת הייתה המקלחת הכי ארוכה בחיי.
התעטפתי במגבת מבלי לנגב את שיערי, ויצאתי היישר אל החדר, שולחת מבט אטום אל הבגדים החדשים שחיכו לי על המיטה.
ידעתי שדניאל שם אותם, אך התעלמתי מהעובדה שהגוף שלי הצטמרר כולו מהמחשבה שהוא היה במרחק קטן ממני.
התלבשתי באיטיות, כבר לא מרגישה יכולת לבכות מהכאב, או משום דבר אחר.
הדמעות שלי התייבשו, וגם כשהגוף שלי כולו נחלש מהכאבים ביידי, לא הצלחתי להוציא חדשות.
כשסיימתי להתייבש, ניסיתי בלא הצלחה לייבש את השיער לפני שירדתי למטה, וביקשתי מספיר שתנגב לי אותו.
הוקלתי לראות שדניאל לא בסלון, ועוד יותר הוקל לי שהגב שלי כבר לא התרטב.
"מה קרה שם בר?" ספיר אמרה לאחר שסיימה לייבש את השיער שלי.
"כלום" אמרתי והעברתי לה את המסרק, ממתינה בשקט ומתעלמת מדניאל שבדיוק ירד במדרגות.
"גיא" מלמלתי לאחר שספיר סיימה לסרק אותי ונכנסתי אל המטבח, מפריעה לגיא שבדיוק החל לבשל משהו.
"כן נ- מה זה? מה קרה לך?" הוא שאל והביט ביידי בזעזוע.
שלחתי מבט לאותו הכיוון ונשכתי את שפתיי למראה הנפיחות והכחול שתפסו את מקומם על עורי.
"כלום" אמרתי והנחתי את כף ידי על המקום הדואב, ושאלתי "אתה.. תוכל.. לקחת אותי לרופא? את.. א.. אתה לא חייב ואני יכולה לנהוג לבד ו-" "היי תרגעי!" הוא אמר "אני אקח אותך משוגעת, אין שאלה בכלל"
"עזוב גיא" דניאל אמר ונעמד בפתח המטבח "אני אקח אותה".
"לא" אמרתי בחדות מבלי להביט בעיניו "לא".
"אני אקח אותה" גיא אמר ברכות "זה בסדר אחי, תישאר כאן".
יצאתי מהמטבח והוא יצא אחריי, זורק לעברי קפוצ'ון ולוקח את מפתחות הרכב שלו מהוו בכניסה.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל כשהיינו בחוץ, אך עדיין תחת עיניו הבוחנות של דניאל.
"לא" אמרתי "סע".
"בר" הוא ניסה שוב ואני שתקתי עד הרגע שבו סגרנו את הדלתות ברכב והתחלנו בנסיעה.
"ניר נישק אותי" מלמלתי בקצרה והוא בלם את הרכב בדיוק ברמזור "מה?"
"גיא" מלמלתי ואחזתי בראשי, לא הייתי בנויה לעוד הפתעות היום.
"אני מצטער" הוא אמר ונישק את ראשי "מבטיח להיות רגוע, תספרי לי מההתחלה".
אז סיפרתי לו.
הכל.
מהרגע שבו נכנסתי לחדר של ניר ועד הרגע שבו הגעתי לבית עם יד אחת.
הרגשתי בנוח לספר לו.
הרגשתי בנוח לדבר ולהיות איתו ברכב, למרות שידעתי שהוא יתפוס את הצד של דניאל בסוגיה עם ניר.
כי זה היה גיא.
לא משנה כמה חברה טובה הייתי של דניאל, לחברות שלי עם גיא הייתה משמעות אחרת.
הוא היה האח הגדול שתמיד רציתי, ומעולם לא היה לי.
אבל אח גדול מבלי הרגשות שהיו לי כשהייתי עם דניאל.
"וואו" הוא אמר ועצר את הרכב בדיוק במרפאה "אני.. אני לא יודע מה להגיד".
"אני רק רוצה לסיים עם זה גיא" אמרתי ויצאתי מהרכב, ניגשת ישירות אל דלפק הקבלה שבפנים.