החייל שלי

עונה 3 פרק 193

"קחו דקה להתאפס על עצמכם ותכניסו לעצמכם לראש שאין דבר כזה יותר, החודשים הקרובים לא הולכים להיות לכם קלים בשום צורה" אמרתי והעברתי מבטי על כולם לפני שאמרתי להם "אנחנו מתחילים", אך בתוכי ידעתי שזאת הייתה התחלה חדשה בשבילי יותר מאשר בשבילם, וקיוויתי שהפעם היא לא תגמר באסון.

************************************

"15 סטים אחרונים ואתם משוחררים להיום" אמרתי בקול כשעברנו בין החיילים ותיקנו את מי שצריך.
"מחר המפקדת בר לא תהיה כאן" לאון אמר "וגם לא ביים שאחריו, מה שמשאיר אותכם איתי ועם המפקד עומר"
אנחות נשמעו מכל כיוון ואנחנו חייכנו לבין עצמנו, עומר עשה להם את המוות.
"עצה ממני: תשנו טוב, תאכלו כמו שצריך ותבואו מחר עם פול כוח.. אתם יודעים שהוא לא מרחם" אמרתי "וזה לא כי הוא שונא אותכם, היחידה הזאת מורכבת מהמובחרים שכוח הרצון שלהם יותר חזק מהם, תוכיחו לו שאתם כאלה"
הם התחילו להישמט לרצפה לאט לאט כשסיימו את האימון, ואני לא יכולתי אלא להזדהות איתם, ידעתי מה הם עוברים וידעתי שזה קשה, ופי שתיים קשה עם עומר.
"משוחררים" לאון אמר וכולם התחילו לאסוף את עצמם והתחילו ללכל לכיוון הבינתים שלהם.
"החמישיה עדיין נשארה החמישיה.. הם לא מתקדמים" לאון אמר לי ואני הנהנתי והבטתי לעבר קבוצת החיילים החיילים שהיו ממוקמים למטה בטבלה כבר הרבה זמן.
"בסינונים ההאים זה כבר לא יהיה סלחני" אמרתי והוא הנהן והביט בי "צריך לחשוב מה עושים.. אריק טוב, אני לא רוצה שהוא יהיה בין אלו שהולכים"
הנהנתי "תקשה עליו מחר" אמרתי והוא הנהן והשאיר מבטו עלי עד ששאלתי "מה?"
"איך את מרגישה?" הוא שאל.
"אתה שואל אותי את זה כל יום בחצי שנה האחרונה, וכל פעם תקבל אותה תשובה, אני בסדר" אמרתי
"תפסיקי לבכות ששואלים אותך מה שלומך" קול מוכר ואהוב נשמע מאחוריי לפתע לפני ששפתיים הוצמדו לכתפי בנשיקה עדינה, וידיים גדולות משכו אותי אחורה אל תוך חיבוק חם.
וכאילו באופן אוטומטי הרגשתי איך החיוך שלי גדל כשהשענתי את ראשי אחורה על כתפו של דניאל בשניה ששפתיו פגשו בלחי שלי.
"היי קטנה" הוא מלמל וסובב אותי, מכניס אותי אל תוך זרועותיו ומצמיד אותי אליו כמה שיכול.
"התגעגעתי אליך" מלמלתי אל תול צווארו והוא הידק עוד את זרועותיו סביבי.
"אני פה" הוא אמר ונישק את הכתף שלי לפני ששחרר אותי מעט והצמיד את שפתיו לשפתיי, משרה על גופי בבת אחת מן רגיעה כזאת, גורם לי להרגיש איך בשניות הגוף שלי מתרפה ונרגע.
"אני אוהבת אותך" מלמלתי והוא נישק אותי שוב.
"מליון פעם אמרתי לך שאם אתה רוצה לעשות ילד, תדאג שזה לא יהיה בציבור" קולו של עומר קטע אותנו וגרם לנו להתנתק ולהאנח.
דניאל הצמיד את מצחו לשלי ולחש "עוד מעט אנחנו בבית בלעדיו"
"רק לכו כבר" לאון אמר ואנחנו צחקקנו.
"תתארגני, אני אבוא לקחת אותך עוד מעט" דניאל אמר ואני הנהנתי ונישקתי את שפתיו פעם אחרונה לפני שגררתי את לאון לכיוון הביתן שלנו.
-נקודת מבט של דניאל-
"אתה מכור אה?" עומר שאל כשראה שהמבט שלי היה תקוע על בר עד שהיא נעלמה מעייני.
"רק עכשיו קלטת?" שאלתי והוא גיחך "כל פעם אני מופתע מהעוצמה מחדש"
"בוא בוא" אמרתי והתחלתי להתקדם לצידו לעבר המשרדים, היכן שאמיר ואיציק חיכו לנו יחד עם מקס וכיילב.
מאז שחזרנו, מעבר למפקדי פלוגה הפכנו להיות כמו סגל מבצעים יחד עם כל המנהלים.
כל פעם שיש צורך למבצע או הכרח לתקן מבצע כלשהו, אנחנו מתייצבים לכמה ישיבות ומסדרים את העניין בדרכים שונות, כמובן בהתאם למצב.
"הנסיכות הגיעו" מקס צעק כשנכנסנו לחדר ואני גלגלתי עיניים והנחתי את הנשק על השולחן לפני שהתיישבתי באנחה.
"מה התירוץ הפעם?" אמיר שאל כשנשען על ידיו.
"בר ודניאל ניסו לעשות י-" "מה זה משנה? אנחנו פה וזה מה שחשוב לא?" קטעתי את דברי עומר לפני שהוא ימסור יותר מדי מידע שלא צריך לצאת לו מהמוח.
כיילב צחקק ואמיר שלח אלי מבט תחמן בעוד איציק ומקס מכווצים את גבותיהם באי הבנה.
"שנתחיל?" עומר שאל ואני הנהנתי בראשי לאות הסכמה.
"אוקיי" כילב אמר והדליק את המסך "קיבלנו מידע מאחד הסייענים שלנו בדרום" הוא התחיל "זמן ההפוגה הזאת שהייתה בא רק לטובתם, הם הספיקו לאסוף עוד נשק ועוד דרכי לחימה חדשות ותכניות גיבוי, אנחנו חשבנו שזה יגרום להם להרגע, זה גרם בדיוק ההפך"
"כמו שדניאל אמר" מקס אמר ביאוש.
"מה?" איציק שאל.
"מההתחלה הוא אמר שצריך לגמור אותם כל עוד אפשר, מכות קטנות פעם בכמה זמן או פעם אחת, העיקר לא לתת להם את התחושה ששכחנו או שאנחנו נחים" כיילב אמר "הוא טען שזה יגרום להם להתחזק יותר אבל אנחנו" הוא אמר והצביע גם על מקס ואמיר "חשבנו ההפך ממנו, וזה מה שקרה"
"אמרתי לך להקשיב לאינטואיציות של הילד" איציק אמר וחבט בעדינות בראשו של אמיר.
"טעות" אמיר אמר והרים את ידיו בכניעה.
"זה לא יעזור שנתעסק בטעויות עכשיו, תמשיך" אמרתי.
"בכל מקרה, הסייען אמר שהם מתכננים מתקפה ממש בקרוב ושכדאי שנערך בהתאם" כיילב אמר.
"מתי?" עומר שאל.
"הוא לא ידע להגיד" כיילב אמר.
"הוא יודע באיזה אמצעים? או באיזה דרך? או איפה?" עומר שאל וכיילב נד בראשו לשלילה "הוא ידע מעט מאוד"
"נצטרך להפעיל את שלנו" עומר אמר והביט בי ואני הנהנתי והבטתי במפה של הדרום שתלויה על הקיר.
"נצטרך לחשוב על משהו מתוחכם יותר" מקס אמר "לברר מידע דרך סייענים לא יעזור לנו, נצטרך לפעול בכמה מישורים במקביל"
"הוא צודק" עומר אמר.
"אני תמיד צודק" מקס אמר ועומר גלגל את עיניו "מי קיבל אותך?"
"הוא" מקס ענה והצביע על איציק שהביט לכל מקום אחר בחדר מלבדינו, גורם לכולנו לצחוק כשאמר "הייתי שיכור או משהו"
"בכל מקרה" כיילב המשיך "נצטרך עוד עזרה פה"
"אני ביררתי עם סייען שלי לא מזמן" אמיר המשיך "והוא אמר שזה מתוכנן לזמן הקרוב, גם הוא לא ידע מתי אבל כדאי שנזדרז"
"אין ברירה דניאל" עומר אמר והביט בי כשהבנתי את מי הוא מתכנן לדובב, אחד הסייענים שלנו שממוקם בתוך המפקדה שלהם.
"נצא עוד שלושה ימים כשאני אחזור" אמרתי והוא הנהן.
"לא זכור לי שקיבלתם אישור" אמיר אמר.
"מוזר.. כי אני לא זוכר ששאלתי" עומר אמר ואני גיכחתי.
"אף אחד מאיתנו לא יצליח לדבר איתו, הוא סומך רק עלינו אמיר" אמרתי ועומר המהם כמה שניות לפני שמלמל "ועל ג'ון"
"אוקיי את הכיוון הזה סגרנו, כל אחד יוציא את המיטב שלו" איציק אמר "מהכיוון הטכני, צריך עוד התאמצות"
"נצטרך להביא תגבורת" מקס אמר והביט בי
"אין סיכוי" אמרתי, לא היה צריך גאון גדול כדי להבין למי הוא התכוון.
"דניא-" "אין סיכוי מקס, היא נשארת מחוץ לזה"
"היא הכי טובה" מקס אמר.
"בלי וויכוחים מקס" עומר התערב "בר מחוץ לזה"
הוא נאנח "לאון?"
"אם לאון נכנס זה אומר שהיא נכנסת, או נשארת לבד" אמרתי "שכח גם ממנו"
"אני אביא את דין וגיא, טובי יצטרף בהמשך" אמיר אמר.
"הם עדיין לא יותר טובים ממנה" מקס אמר והביט בי "היא תוכל להפיק את התוצר הכי טוב דניאל"
"אני לא מכניס אותה לזה"
"לפחות תשאל"
"לא יקרה" אמרתי "היא תצטער שאני לא אתן לה, ואני אסבול מזה, אני לא רוצה את הצער הזה שוב"
"היא לא תצא לשום מקום" מקס אמר.
"אבל הוא יצא" עומר אמר "והיא תדאג כמו מטורפת, והוא יהיה בלחץ בגללה.. זה דפוק מכל הכיוונים מקס"
"אתה מצפה לצאת מבלי שהיא תדע?" אמיר אמר "אל תתחיל עם זה דניאל"
"הזוגיות שלי נשארת מחוץ לחדר הזה, וכך גם בר, אני אחליט אם היא נכנסת או לא, וכרגע היא בחוץ לגמרי, תעבירו נושא"
מקס נאנח "אוקיי אז כיסינו הכל, לגבי תגבורת - כיילב זה עליך לכל מקרה כוננות שיהיה"
כיילב הנהן ואנחנו התרוממנו כשאמיר אמר "בכל מקרה, עד שדניאל חוזר הכיוון היחיד שאפשר לפעול בו זה הסייענים, כל אחד ינסה מה שהוא יכול להספיק ביומיים האלה, נתעדכן שכולם יחזרו" הוא אמר "דניאל, עומר.. אתם משוחררים, כל השאר נשאר כאן להתחיל לבדוק לו"ז יציאות"
כולם הנהנו ואני ועומר התרוממנו ויצאנו החוצה, מה שגרם לי לשם שינוי הקלה.
"אני לא מכניס אותה עומר" אמרתי כשהיינו בדרכנו אל הביתן שלה.
"אין שאלה בעניין" עומר אמר "גם אם אתה תסכים אני לא"
גיכחתי "תודה"
"אל תתחנף, אין לי כוח פשוט לשבת בבתי חולים שוב"
צחקקתי והוא טפח על כתפי בחזקה.
"אל תתחיל" אמרתי והוא הרים ידיו בכניעה ופתח את הדלת של הביתן, צורח "3 דקות היית על מדים בחניה בר"
"קפוץ לי" היא אמרה ובאה מהצד שלי, מצמידה את שפתיה הרכות אל שלי, וגורמת לי לרצות לאבד הכל מלבדה.
"נזוז?" שאלתי כשאחזתי במתניה הרכות והצמדתי אותה אלי, כמו נואש להרגיש אותה.
"אני יכולה להרדם ככה עליך" היא מלמלה ואני גיכחתי ונישקתי את ראשה לפני שזזתי ממנה ולקחתי את התיק הקטן שלה מהשולחן, וזרקתי אליה קפוצון שלי שהיה מונח שם "יהיה לך קר"
"חם בחוץ דניאל" עומר אמר כשחיבק את בר "עזוב את הילדה"
"יהיה לה קר" אמרתי והיא גלגלה את עיניה ולבשה את הקפוצון, גורמת לי לחייך רק מלראות אותה ככה.