החייל שלי

עונה 2 פרק 150 + 151

הצמדתי את שפתיי לשפתיו שוב, נואשת להרגיש אותו כל הזמן, עכשיו שיש לי זמן ואפשרות להיות איתו מבלי להסתיר שום דבר, אני לא רוצה לפספס רגע...
*****************
פרק 150

״המפקד! אני לא מסוגל יותר!״ לירוי צעק כשהיינו כבר בסיבוב השמיני לסט הזה, אבל בסיבוב ה3500 לאותו היום
״אין בעיה לירוי.. אתה יכול לעצור״ עומר אמר לו ולירוי עצר ונאנח בהקלה ״אבל מחר אתה תעשה שלוש סיבובים נוספים, בנוסף על האימון שלכם מחר״ עומר המשיך ואני רציתי לקלל אותו
״למה? למה זה היה חשוב?״ לירוי שאל ״הייתי יכול לגמור את הסיבוב האחרון המזדיין הזה ולצאת מזה בטוב״ הוא אמר ובא לשבת לידי, שאני כבר גמרתי את הסיבובים שלי, חצי מתה
״אתה רוצה עוד סיבוב?״ עומר שאל
הא קפ במצב רוח לא טוב היום, והוא פשוט מטיל עונשים על כל אחד שמצייץ
״אני חושב שהוא הבין עומר״ דניאל אמר לו ולקח אותו רגע הצד, נותן לו מכה קטנה בראש לפני שהם עמדו ודיברו כמה דקות בינהם, שבסופם עומר הלך ודניאל חזר אלינו
״המפקד עומר לא מרגיש טוב.. ולכן אני ימשיך איתכם את האימון היום״ דניאל אמר ״יש לכם הפסקה של ארוחת ערב.. שתחזרו נמשיך שעתיים אחרונות של אימון ואתם משוחררים להיום״ הוא אמר
קמנו כולנו מהרצפה בקושי, ואני שמתי יד אחד על הכתף של מלודי ובקושי הלכתי על הרגל שכאבה לי יותר מאי פעם
הגענו לחדר אוכל, וכולם הלכו לקחת אוכל בזמן שאני הלכתי לומר שלום לליאב ולליאן ולשחר שישבו באחד השולחנות שם. 
שמתי לב ששחר הייתה עם פרצוף מעט מבואס, והבטחתי לעצמי לברר את זה אחר כך.
כשחזרתי לשולחן שלנו, הבחנתי בדניאל שבדיוק נכנס לחדר אוכל, העיף מבט לכיווני והלך להתיישב איתם
מלודי חזרה אחרי שתי שניות עם צלחת אוכל בשבילי ועוד אחת בשבילה, והתיישבה לידי, ושתינו מיד התחלנו לטרוף, כאילו לא אכלנו שנתיים
זה כבר כמעט חודשיים וחצי שאני בצבא, הספקתי לצאת עוד כמה פעמים לחופשים שהתקצרו ועם זאת התארכו, האימונים פה נעשים קשים מיום ליום, ואני עדיין לא מתקדמת בקצב ונשארת בין האחרונים, מה שמאוד מפחיד אותי בהתחשב בעובדה שעוד פחות מחודש יש סינונים, והסיכוי שאני לא ישאר פה הוא גבוה מאוד, ועם כמה שקשה פה, אני לא רוצה ללכת..
יש את הרגעים הבודדים האלה, שלאט לאט הולכים ומתמעטים, שאני זוכה להיות עם דניאל לבד
בהתחלה זה היה כמעט כל יום, ועכשיו.. זה בערך פעם או פעמיים בכל הזמן שאני בבסיס.. זה מתסכל.. לדעת שהוא פה מולי במרחק נגיעה אבל שאסור לי אפילו לחשוב על דבר כזה..

״אני רוצה להזכיר..״ דניאל אמר כשעבר ביננו בזמן שעשינו כפיפות בטן ״עוד פחות מחודש יש סינונים ראשוניים, זאת אומרת שאני ועומר נחליט על פי התקופה הקצרה הזאת מי נשאר פה ומי לא.. אז כדאי שתתחילו להתאפס על עצמכם ולתת את הכי טוב שאתם יכולים״
נתתי מאמץ אחרון וסיימתי את החמש אחרונים לפני שנשכבתי על הרצפה באפיסת כוחות, נותנת לעצמי לנוח שתי שניות לפני ההמשך, כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר..
״בר.. אם כבר את נחה״ דניאל אמר ואני קיללתי בליבי ״לכי תבדקי אם המפקד עומר צריך משהו, וכשכל האימון יגמר לכולם, את תישארי פה לעשות סט נוסף״
נאנחתי, וקמתי על הרגליים הכואבות שלי, מעיפה אליו מבט מלא שנאה, מתאפקת לא לחייך מעט והולכת לכיוון הביתנים שלהם. 
דפקתי בעדינות על הדלת, עומדת שתי שניות ומחכה שעומר יפתח
לאחר כמה שניות הוא פתח את הדלת, לבוש במכנס וגופיה בלבד ״כן בר?״
״המפקד דניאל אמר לי לבוא לבדוק אם אתה צריך משהו״ אמרתי
עומר הרים מבטו ממני והעביר אותו ברפרוף אחורה לפני שנאנח מעט מלמל ״כנסי״ וזז לפנות לי את הדרך לתוך החדר, סוגר אחרי את הדלת
״מה עובר עליך?״ שאלתי כשנתתי לו חיבוק
״לא מרגיש טוב״ הוא אמר ונישק את ראשי לפני שחזר לשכב במיטה שלו
״שתינו יודעים שזה לא זה עומר..״ אמרתי ״או שאני צריכה לקרוא לך המפקד?״ שאלתי עם פרצוף משועשע
הוט צחקק מעט והתיישב ״רבתי עם שחר״
״אוקי.. אתם תשלימו עוד שניה״ אמרתי והתיישבתי לידו
״זה לא זה.. זה.. גרוע יותר.. לא יודע״ הוא אמר והעביר יד בשיערו
״רוצה לדבר על זה?״ שאלתי והנחתי יד על כתפו
הוא חיכה מעט לפני שאמר ״דיברנו על איזה משהו מהעבר שלה.. וזה התפתח לריב.. אני מניח שהיא תספר לך.. אין לי עצבים לדבר על זה״
״אבל זה בטח סתם עד אחד מהריבים שלכם שאתם לא מדברים יומיים ואז מתמזמזים ומשלימים״ אמרתי והוא גלגל עיינים ואמר ״זה את ודניאל״
צחקנו ואז הוא אמר ״לא לא״ ונאנח ״היא אמרה שאולי הא רוצה לבטל את האירוסין בר״
״מה?״ זעקתי ״למה? עד כדי כך?״
הוא הנהן ״אמרתי כמה דברים.. לא במקום.. אבל לא התכוונתי לזה.. ואני לא יודע אם היא יודעת את זה״ הוא אמר מיואש
״אני ידבר איתה..״ אמרתי ונאנחתי ״אבל אני לא יכולה לעשות את העבודה בשביל שתיכם, אתם ילדים גדולים.. אתם צריכים לשבת לפתוח את הדברים ולדבר על זה בעצמכם״
״אני יודע.. אני פשוט לא חושב שהיא רוצה לראות אותי עכשיו״ הוא אמר ״אני מצטער בר.. והיא לא מאמינה לי״
״יהיה טוב אח גדול״ אמרתי וחיבקתי אותו ״אני ידבר איתה״
״כדאי שתחזרי.. אלא אם כן את רוצה עוד עונש מדניאל״ הוא אמר לאחר כמה שניות שאנחנו יושבים מחובקים
גיכחתי ״יש בזה משהו״ אמרתי וקמתי ״אני יחזור בערב״
הוא הנהן ונשכב בחזרה במיטה
כיסיתי אותו לפני שיצאתי מהחדר, נאנחת בהקלה שראיתי שאין אף אחד בחוץ, והתקדמתי מהר לכיוון המתחם. 
שהגעתי, ראיתי את כולם בעיצומו של אימון אגרוף, רציתי להצטרף אליהם לפני שדניאל ישים לב, אך כבר היה מאוחר מדי, כי הוא קלט אותי והתחיל להתקדם אלי
״מה איתו?״ הוא שאל בלחש כשעמד צמוד אלי
״הוא רק רצה לדבר״ אמרתי
״אני יודע.. בגלל זה שלחתי אותך אליו.. תמיד שאתם מדברים הוא מרגיש יותר טוב״ הוא אמר ונישק את המצח שלי בחטף
״הוא רב עם שחר״ אמרתי והנחתי יד על החזה שלו, מתנחמת בעובדה שאנחנו רחוקים מכולם אז אין סיכוי שמישהו יראה מה הולך פה
״אני יודע״ הוא אמר והניח יד על היד שלי
״אמרתי לו שאני ידבר איתה.. אבל הם חייבים לדבר בעצמם״ אמרתי
״בדיוק מה שאמרתי לו״ הוא אמר בחיוך
צחקתי ״הוא לא סיים לדבר איתי.. אבל הוא אמר שכדאי שאני יחזור לפני שאני יקבל עוד עונש ממך״ אמרתי וגלגלתי עיינים
הוא צחקק מעט ואמר ״אני אוהב אותך״
״אני אוהבת אותך״ לחשתי כשהוא נתן לי נשיקה במצח
״תצטרפי עוד כמה שניות.. לא נשאר עוד הרבה״ הוא אמר והתקדם במהירות חזרה
אחרי כמה שניות התחלתי להתקדם גם אני, וכשהגעתי הוא שאל ״אפשר לדעת למה התעכבת כל כך בר?״
״הוא..״ מלמלתי ״הוא רצה לאכול״
דניאל הביט בי כמה דקות והנהן ״תצטרפי״