החייל שלי

פרק 68

"הגענו" שחר אמרה והתנשפה.
"תעניש גם אותם" עומר אמר לאיציק והוא גיחך "יש לכם רבע שעה מחר פור לשמירה"
עומר פתח את פיו לסנן קללה אך המבט שאיציק דפק לו גרם לו לסגור את פיו ולנו לצחוק.
"נתחיל?" אמיר שאל וליאב כיווץ את גבותיו והביט סביבו לפני ששאל "רגע.. איפה ניר?"
*************************************
"בר!!!" צעקה רמה העירה אותי השינה וגרמה לי להתיישב בדריכות במיטתי ולנסות להבין איפה נפל הטיל או מי מת.
"תודה לאל!" ספיר אמרה ופשטה זרועותיה לצדדים.
"מה קרה?" שאלתי והיא נאנחה "כלום! אני כבר שעה מנסה להעיר אותך!"
"למה?"
"כי... ישנת יותר מדי" היא אמרה וניסתה להביט בכל דבר אחר חוץ מעייני.
"מה השעה?" שאלתי ושמטתי את ראשי אחורה על הכרית.
"שתיים בצהריים" היא אמרה ואני קפצתי שוב ורצתי למקלחת.
לעזאזל.
לא מפתיע שישנתי עד כל כך מאוחר, אבל בכל זאת איחרתי איחור רציני לעבודה שהבטחתי לגיא שאקח ברצינות.
צחצחתי שיניים במהירות ושטפתי פנים, יוצאת חזרה לחדר ומנתקת את הטלפון שלי מהמטען, יורדת בזריזות למטה על מנת לאכול משהו לפני שאעלה בחזרה להתלבש.
"בוקר טוב" גיא אמר מהסלון ברגע שהגעתי למטה.
"מה.. מה אתה עושה פה? ולמה לא הערת אותי? בגללך אני מאחרת!"
הוא צחק ואמר "תרגעי"
"מ.. מה" מלמלתי לא מבינה.
"גם לי וגם לך לא היה כוח לקום בבוקר, אז נתתי לשנינו יום חופש"
"אה?"
"אני הבוס בר, שכחת?" הוא שאל וסגר את העיתון שבו קרא.
נחרתי בבוז וגלגלתי עיניים "כמובן.. איך אפשר לשכוח"
"אני צוחק בר" הוא אמר בחיוך "תרגעי"
הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי לידו, מניחה את ראשי על הכתף שלו ומעלה את רגליי על הספה.
"אז זה בסדר שאני לא עובדת היום?" שאלתי והוא כרך את זרועו סביבי ומהם בתשובה "כן יפה שלי"
"הבטתי לך שאני אעבוד ברצינות" מלמלתי במרמור.
"את רצינית בר, הכל בסדר" הוא אמר "גם אם לא היינו חוזרים כל כך מאוחר אתמול.. הייתי נותן לך יום חופש, או לפחות לעבוד מהבית"
"אני חייבת להתחיל להראות נוכחות במשרד גיא" אמרתי ועיקמתי פרצוף.
החברה של גיא ושל טום, השותף שלו, עסקה בעיקר בתחומים הפיננסיים.
היו שם מנהלי חשבונות ורואי חשבון, ובנפרד הייתה המחלקה שעסקה בהיי טק ופיתוח.
שטכנית, שם אני הייתי.
בזמן הזה עבדתי על מוצג חדש ביחד עם עוד מישהו מהחברה, ניסינו לפתח תוכנה לאיתור אנשים, בעיקר על פי חפצים שבדרך כלל לא ניתנים לאיתור.
גיא רצה שאתמחה גם בתחום החשבונאות, ולכן ברוב בימים עבדתי שם, מה שהקנה לי את האופציה לעבוד בבית.
עם הכישרון של גיא למספרים והכישרון של השותף שלו בפיתוח, ממשרד קטן הם עלו תוך מספר שנים לחברה בעלת שם עולמי.
"המשרד לא מתמודג עם כל היופי בפרצוף שלך" הוא אמר "זה בסדר שתישארי בבית"
נחרתי בבוז וזזתי ממנו, מביטה בו כמה רגעים לפני ששנינו פרצנו בצחוק.
סיימתי את הקפה שלי ונשענתי אחורה, מושיטה יד ולוקחת את מחשב הנייד שלי מהשולחן הקטן שהיה צמוד לספה.
"רגע" מלמלתי שספיר ירדה למלטה.
"למה הערת אותי בעצם?" שאלתי וגיא כחכך בגרונו והזיז מהטו ממני, מוצא לפתע עניין בתקרה.
"כי.. אמ.. אמ.. אני.. רציתי שתקומי שלא יכאה לך הראש מהשינה כי לישון הרבה זה לא טוב ואת צריכה לקום לאכ-" "ספיר!!"
"רציתי שתבואי איתי לקניות לחתונה" היא אמרה ופלטה שיעול קטן.
"יש לך את הדביל הזה פה" אמרתי והצבעתי על גיא "למה להעיר אותי?"
"כי אני לא רוצה תבוא איתה" גיא מלמל ואז אמר בקול "כי יש לי מלא עבודה.. כמעט מקפיצים אותי למקרה חירום בעבודה"
ספיר גלגלה עיניים והביטה בי במבט מתחנן "בבקשה בבקשה בבקשה"
"את מתחתנת עוד מעט! מה עוד נשאר לך לקנות?"
"נו! בואי איתי" היא אמרה "אני אסדר ואשטוף את הבית במקומך למשך שנה"
"זה אפילו לא נשמע אמין"
היא גלגלה עיניים ואני נאנחתי "בסדר בסדר"
היא צרחה מאושר ובאה לחבק אותי ואני תפסתי בזריזות את המחשב שלא יפול וישבר והמתנה של דניאל תלך לעזאזל.
"אבל עוד שעה" אמרתי והיא גנחה בעצבים והנהנה "אוקיי"
פתחתי את המחשב בזמן שגיא צחקק והיא התיישבה עליו, מדליקה את הטלוויזיה ומזפזפת בערוצים השונים.
פתחתי את התכנה שגיא הכיר לי והמשכתי את העבודה מהמקום האחרון שהפסקתי בו.
-נקודת מבט של דניאל-
"סט אחרון, ויש לכם שעתיים מנוחה לפני שאתם חוזרים וממשיכים מאיפה שהפסקתם אתמול לעבוד" איציק אמר שהסתובב ביני לבין עומר.
"שעתיים? אתה דפוק?" עומר שאל מתאמץ תוך כדי שכיבות סמיכה.
"עוד מילה וזה יורד לשעה"
"ביקשנו לזרז.. את התהליך" אמרתי "אבל לא להרוג אותנו"
"דניאל יש לך שעתיים פחות עשר דקות"
"בן זונה" מלמלתי ועומר צחק.
"עומר יש לך שעה וחצי"
"לעזאזל"
"אתם רוצים להוסיף עוד משהו?" איציק שאל ואמיר צחק בצד.
פלטתי נהמה גרונית כשעשיתי את ה10 אחרונים ונשמטתי לרצפה, מבקש מאלוהים לסיים את הסבל הזה והייתי מוכן עם כדור בראש.
"חשוב שתזכרו, המצב לא מזהיר לפי המודיעין האחרון.. כמו שאתם רואים" אמיר אמר "בעקבות הגילוי של דניאל אתמול יכול להיות שעלינו על משהו.. צריך לראות איך מפתחים את זה"
"נשב על זה" עומר אמר, מתנשף גם הוא.
איציק הנהן ואמר "משוחררים"
אני ועומר התרוממנו בקושי והתחלנו ללכת לכיוון הביתן שלנו, נכנסים אחד אחרי השני למקלחת.
נשכבתי במיטה בבוקסר בלבד כשהשיער שלי עוד רטוב, וכיוונתי שעון מעורר לעוד שעה וחצי.
"תעיר אותי" מלמלתי לעומר ונרדמתי מיד.