החייל שלי

עונה 2 פרק 167

״המפקד?״ שאלתי את דניאל בלחץ
הוא העיף מבט סביבי פני שהישיר את מבטו לעייני, מחזיק בידי ״ספיר בבית חולים.. היא כנראה יולדת״
*************************
״אנחנו פה״ דניאל אמר כשהגענו בריצה אל גיא שבדיוק יצא מאחד החדרים במסדרון
הוא נאנח והתיישב בכיסא, מנסה להרגיע את הידיים שלו שרעדו ״הלידה הסתיימה.. עכשיו״
״היא..?״ שאלתי בלחץ אך הוא קטע אותי ״היא בסדר.. הם תופרים שם או משהו.. הם לקחו את הילד״ היא אמר
התיישבתי לידו וחיבקתי אותו חזק, מניחה נשיקה על ראשו ״יש לך ילד גיא״
״מזל טוב אחי״ דניאל אמר וטפח על כתפו ״אתה מזדקן לאט״
גיא חייך ונתן לו מכה בראש
״הוא כל כך יפה״ גיא אמר בחיוך, שירד כמה שניות אחרי
״היי..״ מלמלתי ״אל תתן לזה להפריע לך.. אולי הוא לא בדיוק שלך אבל הוא שלה..״
״אני יודע״ הוא אמר ועצם את עיניו, משעין את ראשו לאחור

״אני בסדר אני בסדר״ ספיר אמרה לגיא ששאל בפעם ה200 איך היא מרגישה
״ידעתי שאסור לך להכנס ללידה״ היא אמרה ועיקמה פרצוף ״אתה סתם נלחץ.. כמו אח שלך״
״איך זה שתמיד אני נכנס לבעיות שלכם?״ דניאל אמר וליטף את שיערי
״על מי אתה חושב שיצאת?״ גיא שאל
״אני מאומץ״ דניאל אמר וגיא צחקק ונישק את ספיר ״אני אוהב אותך״
-נקודת מבט של דניאל-
״אני אבא״ גיא מלמל לידי כשהסתכלנו על בר וספיר עם התינוקת
״אתה אבא אחי״ אמרתי וטפחתי על כתפו, מזיז את המבט אל עבר בר
ספיר הניחה את התינוקת בזרועותיה, והיא חייכה אליה, מלטפת את הלחי שלה באצבעה ומסתכלת עליה באושר
הרגשתי את חיוכי גודל
לראות אותה עם תינוק, רק חיזק אצלי את הרצון שהיא תהיה האמא של הילדים שלי
שהיא תהיה זאת שאני ינשק בחופה
שהיא תהיה זאת שתחזיק את התינוקת שלי!
״עניין של זמן עד שגם אתם תחזיקו אחת״ גיא אמר לידי ואני הנהנתי, עדיין מרוכז בחיוך של בר שהופנה לתינוקת
אך אחרי כמה שניות, שהיא קלטה שאני בוהה בה, היא הרימה את המבט שלה ופגשה בעיני
העיניים שלה המהמו אותי
היא הייתה מאושרת! והעיניים שלה נצצו וחייכו אלי, נוסף על החיוך שהיה לה על השפתיים, שכל כך אהבתי
המבט שלי עבר בינה לבין זרועותיה שהחזיקו את התינוקת, וכשהיא קלטה על מה חשבתי, היא הסמיקה והזיזה את מבטה לספיר
״אני יבקש שיתנו לכם חדר?״ גיא שאל ואני גלגלתי את עייני ונחרתי בבוז
״אני לא חושב שיש דבר יפה יותר ממנה מחזיקה תינוקת״ אמרתי
״אתה מאוהב אחי״ גיא אמר ואני הסתכלתי עליו במבט לא מאמין ״באמת אחי?״
״ברמה כזאת שגם אם יקחו אותך למכון גמילה זה לא יעזור״ הוא אמר
״אין דבר בעולם שיצליח לגרום לי לאהוב אותה פחות״ אמרתי ״אני לא נושם בלעדיה״
הוא נאנח ואמר ״אז תתחתנו כבר״
גיכחתי ״בקרוב״
״אבל לא מדברים עלינו עכשיו..״ אמרתי ״מזל טוב אחי״
-נקודת מבט של בר-
״אתה לא מפסיק לבהות בי דניאל״ אמרתי לדניאל שיצאתי מהמקלחת שכבר היינו בבית
״מפריע לך?״ הוא שאל ואני גלגלתי עיניים ועליתי על המיטה, מניחה את הראש שלי על הכתף שלו ונצמדת אליו
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק את ראשי
״למה חייכת?״ שאלתי אותו לפתע שנזכרתי בחיוך היפה שלו בבית חולים
״מתי?״ הוא שאל
״כשהחזקתי את התינוק של ספיר״ עניתי והרמתי אליו מבט, מנסה להתעלם מהעובדה שהעיניים שלו גרמו לי לקפוא
״לראות אותך ככה.. מחזיקה תינוק ומאושרת..״ הוא מלמל ״רק חיזק אצלי את העובדה שאף אחת חוץ ממך לא תהיה האמא של הילדים שלי..״
הסמקתי מעט והוא המשיך ״זה רק חיזק את הרצון שלי שאת תהי זאת שאני יענוד לה טבעת בחופה, שאת תהי זאת שתקום בלילה לילדים שלי, שאת תהי זאת שאני ישב איתה בעוד 50 שנה עם שיערות למנות ומלא נכדים מסביבנו״ הוא אמר והידקתי את אחיזתו סביבי ״נכדים שלנו!״
״אני אוהבת אותך״ אמרתי כשהעיניים שלי התחילו להתרטב מעט
״את כל החיים שלי״ הוא אמר והתקרב שוב לנשק את שפתיי, ואני התחננתי בכל כוחי שלא יעזוב לעולם