החייל שלי

פרק 55

משוכתב**

קמתי באי רצון מהכיסא, מתכננת בראש הערה שנונה לגיא שכמו תמיד שכח כנראה משהו חיוני.
אך המבט המחויך שלי התחלף במבט חדור אימה, וצרחה נפלטה מפי כשראיתי את ליאור עומדת בקושי כשידה לוחצת על בטנה שהייתה מלאה בדם.
*********************************
"בר? מה ק-" דניאל שאל בבהלה אך נעצר כשהגיע לידי וראה מה שראיתי.
הוא התעשת מהר יותר ממני והכניס את ליאור פנימה, משכיב אותה על הספה ורץ למעלה להביא את ערכת העזרה הראשונה.
התעשתי על עצמי במהירות ורצתי אליה, קורעת מה שנשאר מהחולצה ולוקחת מידיו של דניאל את הערכה.
ניקיתי את האיזור וחיטאתי בזריזות לפני שחבשתי את הבטן שלה, מוודאות שהחתך סגור ולא ידמם שוב.
כשסיימתי, עזרתי לה בזהירות לקום ולעלות למעלה, נתתי לה בגדים משלי ווידאתי שהיא נכנסת להתקלח בלי ליפול על הדרך.
"תודה בר" היא אמרה לפני שסגרה את הדלת.
ירדתי בחזרה למטה וחייכתי כשראיתי את דניאל מסיים לנקות מה שהלך בסלון.
הורדתי בשלוף את החולצה המלוכלכת שלי, ונשארתי עם גופית בטן בזמן שחיפשתי בערמת הכביסה הנקיה חולצה אחרת, למען האמת.. חולצה אחרת של דניאל.
"לא צריך" קולו של דניאל נשמע לפתע באוזניי כששני הידיים שלו הונחו ברכות על המתניים שלי.
הרגשתי איך בבת אחת הנשימות שלי נעשו כבדות וקטועות מעצם הקרבה אליו שכל כך אהבתי.
הוא הצמיד את שפתיים שלו לשלי ואני כאילו באופן אוטומטי העלתי את ידי לצווארו ונצמדתי אליו יוצר ויותר.
"ל.. ליאור יכול.. יכולה לרדת" מלמלתי בין לבין כשאני מנסה להיכנס יותר ויותר אל תוך זרועותיו.
"זה הדבר האחרון שמעניין אותי כרגע בר" הוא אמר ועבר לנשק את הצוואר שלי.
זזתי ממנו באי רצין ובמאמץ רב לפני שלקחתי גופיה שלו מהספה ולבשתי עליו כשאני עוד מנסה להסדיר את הנשימות שלי.
"אני הולכת להתקלח" מלמלתי ועליתי למעלה מבלי לחכות לתשובה, אך ללא ספק הספקתי לראות את החיוך התחמן שלו.
פשטתי את בגדי על הרצפה בחדר שלו ונכנסתי למקלחת בפנים מאחר והמקלחת שלי הייתה תפוסה.
פתחתי את המים וסגרתי את הוילון, מקווה שלדניאל לא יעלו רעיונות כאלה ואחרים לראש.
התקלחתי בזריזות וליפפתי סביבי את החלוק של דניאל לפני שיצאתי אל החדר שלי כשאני עוטפת את ראשי במגבת נוספת.
כשנכנסתי אל חדרי, ראיתי שליאור כבר לבושה ומוכנה אחרי מקלחת על מיטתי, כשהיא רועדת מעט ומביטה סביבה בעיניים חצי עצומות.
"את בסדר?" שאלתי אותה והיא מיקדה בי את מבטה והנהנה "כן.. תודה על הכל בר"
"אין על מה"
"לא באמת.. אני רצינית" היא אמרה "אני מצטערת שנפלתי עלייך ככה משום מקום.. אבל באמת תודה רבה"
"הכל בסדר ליאור.. אני כאן בשבילך" אמרתי והיא חייכה "תודה" והתרוממה מהמיטה.
"לאן את הולכת?" שאלתי בבהלה והושבתי אותה בחזרה כשהיא ענתה "חוזרת לבית.. נפלתי עלייך מספיק"
"אל תגידי שטויות.. את נשארת כאן ואין וויכוח" אמרתי "אני אשן עם דניאל"
"לא לא" היא אמרה "אני לא רוצה להזיז אותך מהמקום שלך"
"זה בסדר ליאור" אמרתי "אני גם ככה ישנה עם דניאל כל הזמן"
"בטוח?" היא שאלה בחשש ואני הנהנתי "בטוח"
היא חייכה ונשכבה בעדינות אחורה "תודה בר.. על הכל"
חייכתי בחזרה ועזרתי לה להתכסות עם השמיכה לפני שלקחתי מה שאני צריכה מהחדר ויצאתי חזרה לחדרו של דניאל, נכנסת ישירות למקלחת שלו ומתלבשת בזריזות.
"איפה היית?" הוא שאל והניח את הפלאפון כשיצאתי חזרה.
"ליאור" מלמלתי והוא הנהן בהבנה ואחז במתניי, מושך אותי אליו ומחבק אותי חזק "אני מכור אלייך בר"
"אני אדבר עם עומר ונשלח אותך למוסד גמילה" אמאתי וטפחתי על כתפו.
הוא צחק והזיז אותי מעט כדי שיוכל לצחוק נורמלי, ואני רק חייכתי מעצם העיניים שלו שהיו זוהרות והחיוך שלו שכל כך אהבתי.
"שום מוסד גמילה בעולם לא יעזור" הוא אמר ואני גיכחתי ונשכבתי על המיטה שלו, מחייכת כשהוא נשכב לידי ומשך אותי עליו.
"היא בסדר?" הוא שאל אותי ואני המהמתי כתשובה בזמן שהשפתיים שלו נצמדו ברכות לאוזניי והוציאו ממני כל טיפה קטנה של ריכוז שאי פעם הייתה.
"שמישהו יסביר לי למה לעזאזל יש בגדים עם דם בכביסה ולמה ליאור ישנה במ-" הקול של גיא נשמע לפתע במהירות, באותה שניה שהדלת של החדר של דניאלה נפתחה וגרמה לשתינו לזוז במבוכה מהתנוחה שבה היינו.
"זה דחוף עכשיו?" דניאל שאל שנשכב בחזרה.
"לעזאזל כן! מה הולך שם?" גיא שאל.
"מישהו דקר את ליאור" אמרתי "והיא הרגישה בטוחה לבוא לפה ולא לבית שלה"
"הרגישה בטוחה? נהיינו מקום המקלט שלה?" גיא שאל ונשען על נדלת.
דניאל השתיק אותו במבטו בזמן שאמרתי "אני קצת חייבת לה על כל מה שהיא עשתה עם מאי"
"זה לא נורא גיא" דניאל אמר ומשך אותי עליו "אני מאמין שמחר בבוקר היא כבר תלך מעצמה"
הוא נאנח והביט בנו במבט שהפך מהר מאוד מייאוש קל לשעשוע מרובה "הפרעתי לכם באמצע?"
דניאל זרק כרית לעברו בדיוק שהוא סגר את הדלת מצחקק, גורם לכרית להיתקע בדלת במקום במטרה המקורית אליה כיוון דניאל.
הוא נאנח ומשך אותי אליו, ואני החבאתי את פניי בצווארו, מאגרפת בעדינות את הגופיה שלו ורק נהנת מכל רגע של קרבה אליו.
הצמדתי את השפתיים ללסת שלו בעדינות, רק רוצה עוד מהחום של גופו הזמן שהוא התעסק באיך להדליק את הטלוויזיה ולכוון אותה על ערוץ כדורגל.
"בר" הוא מלמל לפתע כשהרגשתי איך לסתו מתקשחת וחייכתי כשהבנתי מה השפעתי עליו.
"ממ?"
"תזיזי את השפתיים שלך משם" הוא סינן ואני גיחכתי והצמדתי אותם לצוואר שלו "הזזתי"
הוא התנשם מעט בכבדות, שניה לפני שהפך אותי ועלה מעלי כשהוא נושם עמוקות, מביט בעייני במבט פראי מלא אש.
"את לא יכולה לעשות דבר כזה ולצפות שאשאר לשבת בשקט בר" הוא נהם ואני הבטתי בו והרגשתי איך הגוף שלי מתחיל להגיב אליו, ואיך לפתע כל מגע הכי קל שלו מורגש על גופי.
כמו למשל האגרופים שלו שהתאגרפו חזק יותר ונצמדו עוד למתניי, או השפתיים שלו שרפרפו על שלי, או כל רגל שלו שנצמדה לרגל שלי.
השפתיים שלו נצמדו בעדינות וברכות לשפתיי ואנקה יצאה מפי, הרגשתי איך כל הגוף שלי מגיב לקראתו ומתנתק מהמיטה, מתרומם מעט ונצמד אליו.
אלוהים! מה שהגבר הזה גורם לי!
לפתע הרגשתי את מגע אצבעותיו על העור החשוף במתניי, ושניה אחר כך כבר הייתי ללא חולצה.
"דניאל" מלמלתי כשהשפתיים שלו נטשו את שפתיי ועברו לטפח את צווארי ואת הלחי שלי.
"אני אוהב אותך ילדה" הוא לחש שהשפתיים שלו הגיעו וליטפו את תנוך אוזניי, גורמות לי להאנח.
רציתי בכל כוח להגיד לו שאני אוהבת אותו יותר ממה שהוא חושב שאני אוהבת, אבל שום דבר חוץ ממנו לא היה בראשי, לא הייתי מסוגלת לחשוב על כלום, כלום מלבדו.
הרגשתי שהגוף שלי מתנהל מעצמו, כשהידיים שלי גלשו למתניו של דניאל ומשכו משם את הגופיה שלו ומיד אחר כך הורידו במהירות את המכנס שלבש.
"אני אוהב אותך" הוא מלמל כשהניח נשיקה אחרונה בתנוך האוזן שלי ומיד חזר לשפתיי.
אנחה חלושה נפלטה מפי אל תוך שפתיו כשהוא הוריד את המכנס שלי ביחד עם התחתונים וחזר ללטף את רגליי.
"אני אוהבת אותך דניאל" מלמלתי והוא נאנק והעמיק יותר את הנשיקה, גורם לי לטבוע מכל התשוקה והאהבה שהייתה ביננו.
תוך שניות גם החזיה שלי הצטרפה לערימת הבגדים ברצפה, ודניאל לא חיכה לפני שנכנס אלי, בו בזמן שהצמיד שוב את שפתיו לצווארי, נושך ומוצץ ונאנק לתוכו, גורם לכל הגוף שלי לצעוק.
"אני אוהב אותך" הוא אמר כששתינו הגענו לשיא.
"אני אוהבת אותך"