החייל שלי

עונה 3 פרק 196

בתמונה: השמלה של בר.

"אלוהים" היא מלמלה והצמידה שוב את שפתינו, אך מתנתקת מהר ומסמיקה כשהבינה שכל המבטים עלינו.
"בר" מלמלתי ונישקתי את הלחי שלה "הגיע הזמן"
"מה?" היא שאלה ואני חייכתי והבטתי בעיניה שהמהמו אותי "שנקבע תאריך"
"למה?"
"ליום שבו תהפכי להיות רק שלי"

************************************

"אני לא רוצה ללכת!" קבעתי לשחר עובדה כשאני רוקעת ברגליי בחזקה על רצפת הבית.
"תפסיקי להיות ילדה קטנה" שחר אמרה וגלגלה עיניים "זה החתונה שלך!"
"אני לא יוצאת מפה" אמרתי והתיישבתי על הספה בזמן שהיא נאנחה והתיישבה על הרצפה.
"את רוצה שדניאל יצעד לחופה לבד?"
"שיצעד עם עומר"
"עומר נשוי"
"שיתגרש"
"תרגעי"
גלגלתי את עייני ונאנחתי "אני לא רוצה"
"את לא רוצה להתחתן איתו?"
"אני רוצה" אמרתי "כשרק אני והוא והכומר באולם"
"אז תטוסו לווגאס"
"הוא לא מסכים"
"אז תתמודדי עם התוצאות" היא אמרה "הלב שלך בחר בו"
תקעתי בה מבט נוקב ושילבתי את ידי כמו ילדה קטנה, מסתכלת על הנוף שניבט מהמרפסת אל תוך הבית ונמלאת רגיעה רגעית.
היום היה כל כך יפה בחוץ, ועם זאת הלחץ בליבי לא נתן לי את האופציה להרגע ולהנות ממנו.
"בר"
"לא" אמרתי בלי להביט בה והיא נאנחה וקמה, מחייגת מספר כלשהו ואומרת "תבואי לפה" "היא לא מוכנה לזוז" "ניסיתי" "דניאל יהרוג אותי" "תמהרי"
"את מוכנה להפסיק להתנהג כמו ילדה בת שנתיים ביום החתונה שלך?" שחר שאלה בצעקה ואני גלגלתי את עייני ואמרתי "אני לא זזה מפה, אם דניאל רוצה אותי, שיבוא להתחתן איתי פה"
"אני התייאשתי" שחר אמרה ונכנסה למטבח להכין לעצמה קפה, מיותר לומר שהיה השלישי להיום, והשעה הייתה רק 8 בבוקר.

"אני פה" קולה הצועק של ספיר נשמע לאחר זמן מה של שקט כשנכנסה בדלת הבית.
"תרימי אותה מהספה" שחר אמרה.
"קומי" ספיר אמרה כשנעמדה מולי עם ידים על מתניה.
"לא"
"אני לא אגיד שוב"
"לא"
"מה הבעיה שלך?"
"אני לא מתכוונת לצעוד בשמלה מנופחת מול חצי מליון אנשים ולחכות שדניאל יגיד כן וינשק אותי" אמרתי בכעס מעושה.
"אבל אמרת לו כן"
"ולא התכוונתי שנעשה דבר כזה"
היא גלגלה את עיניה "מה הבעיה שלך?"
"אם הוא יגיד לי לא? אם הוא יברח ובכלל לא יבוא? אם בשלושה ימים האלה הוא התחרט? אולי הוא בכלל לא רוצה חתונה כזאת והוא עושה את זה רק בשבילי? ואולי הוא בכלל לא רוצה אותי ורק עושה את זה כדי לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי ובכלל אני-" "לעזאזל! תשתקי את הפה כבר!!" ספיר צעקה באמצע דבריי ואני נשמתי עמוק וסגרתי את פי במבט אטום בזמן ששחר התיישבה על הרצפה וצחקה בקול.
"יש לך בדיוק 4 וחצי שניות לקום מהפאקינג ספה הזאת ולצאת לרכב בחוץ לפני שאני ארביץ לך כל כך חזק ואגרור אותך לחופה מעולפת, וכל מה שיראו זה זומבי מהלך" היא אמרה בטון נוקב "או שאני אשלח אותך על מסוק ואפוצץ אותך ואז דניאל יתחתן עם מישהי אחרת!"
קמתי מהספה בזריזות ואחזתי בטלפון שלי כשאני מחבקת את זרועותיי שהיו עטופות בקפוצון של דניאל, ונעמדתי ליד הדלת כשאני מנסה להחליט ביני לבין עצמי ממה אני מפחדת יותר.
"מעולה" ספיר אמרה עם חיוך מרוצה ואחזה בזרועי בזמן שגררה אותי לרכב ודחפה אותי לבפנים בכוח, סוגרת אחריי את הדלת ונועלת את הרכב.
נאנחתי כשהיא הסתובבה ועזרה לשחר להכניס לרכב את שתי המזוודות והתיק הגדול שהכילו את כל הדברים הנחוצים ליום הזה, לפני ששניהם נכנסו לרכב והחלו בנסיעה לעבר המלון בו אני אמורה להתארגן.
"אני שונאת את כולכם" אמרתי מאחורה וניסיתי לעצור את הדמעות שחנקו את גרוני.
"שיהיה" שחר אמרה וספיר גיחכה וענתה לשיחה הנכנסת מעומר "מה אתה רוצה?"
"בר שם?" עומר שאל.
"תגיד לדניאל שירגע ויפסיק לשאול שאלות שלא יקבל מענה עליהם" ספיר אמרה.
"הוא אמר שתעני לו על השאלה לפני שהוא יורה לבעלך בין העיניים" עומר אמר.
"תגיד לו שאם הוא יעשה את זה אני אירה לאשתו בין העיניים" ספיר אמרה ואני נאנחתי "בבקשה תעשי את זה"
"בר" קולו של דניאל נשמע לפתע בטלפון וכמו השרה עלי מן רגיעה טבעית.
באתי לענות לו אך ספיר ושחר צעקו "לא!!" וגרמו לי להלם שמנע ממני את היכולת לדבר.
"אסור לכם לדבר!" שחר אמרה בקול וספיר הנהנה בראשה "תשתוק דניאל, ותשתקי את מאחורה!"
גלגלתי את עייני ושמטתי את ראשי אחורה ללא מטרה.
"תגידי לה שלא תחשוב על דברים כאלה" דניאל אמר ואני נאנחתי "תגידי לו שכל עוד אני לידכן אני חושבת על גרוע יותר"
ספיר פתחה את פיה לדבר אך דניאל הקדים אותה "תגידי לה שאני מתכנן מבצע חטיפה"
"תגידי לו שימהר וירה על מנת להרוג" אמרתי וספיר שוב ניסתה להגיד משהו אך דניאל הקדים "תגידי לה שאני מתגעגע אליה"
"תגידי לו שהוא יכול לדחוף את הגעגועים שלו בגרון של עומר" אמרתי ושחר ניסתה גם היא לדבר אך הצחוק של דניאל קטע אותה "תגידי לה שאני אוהב אותה"
"תגידי לו שהיה עדיף שלא כי ככה לא הייתי צריכה לבוא לחתונה הזאת" אמרתי בעצבים ודניאל ענה "תגידי לה שעוד כמה שעות היא רואה אותי והכל יגמר"
ספיר פתחה את פיה שוב ואפילו הצליחה להוציא חצי מילה אך קטעתי אותה בטון נוקב "תגידי לו שאני לא רוצה לראות אותו"
דניאל צחק ואמר "תגידי לה שאני מאוהב בה"
פתחתי את פי לומר לו שילך להזדיין אך ספיר הקדימה אותי כשצעקה "אוקיי זה מספיק! תפסיקו שניכם לפני שאני לא אתן לכם לראות אחד את השני גם אחרי החופה!"
"אני לא רוצה לשמוע ממך בר" שחר אמרה. כשהסתובבה אלי לפני שחזרה לטלפון ואמרה "ואתה" והבהילה אותי מעצמת הטון שלה "תנתק את השיחה עעשיו ותגיד לבעלי שיהיה שימושי פעם בחיים שלו לפני שגם הוא לא יראה אותי"
"כל עוד יש לי אוכל אני חושב שאסתדר כמה ימים" עומר אמר שניגש לטלפון ואני חייכתי בזמן ששחר צעקה "עומר!"
"בסדר בסדר אני מעיף אותו" הוא אמר וחזר לצעוק על דניאל לאחר שסינן גם "תהי חזקה בו", ולפני שהספקנו לשמוע משהו נוסף השיחה התנתקה מהלחיצה הזועמת של שחר.
"אני" סיננתי בין שיניים חשוקות "שונאת. אותכן!"