החייל שלי

פרק 29

משוכתב**

מאי באה לפתוח את הפה על מנת לענות לי, אך לפתע שמעתי קול אחר מאחוריי, שאותו בוודאות לא רציתי לשמוע יותר לעולם "או שאולי הוא פשוט לא רוצה לדבר איתך?"
***********************
הסתובבתי אחורה, נאנחת למראה טל וליאור שעמדו מאחוריי כששקיות בידיהם.
"מה אתן רוצות?" מאי שאלה
"פשוט להגיד לבר שדניאל לא מי שהיא חושבת שהוא" טל אמרה ושיחקה בשיערה
"אה כן? אז מה הוא?" שאלתי
"בוגד" היא אמרה והלב שלי האט לרגע אך לאחר שניה חזר לפעול בקצב הרגיל שלו, זה דניאל! לא בוגד.
"עם מי?" מאי שאלה וגיכחה "הוא לא מזיז את העיניים ממנה מילימטר"
"איתי" טל אמרה וחייכה "היינו ביחד אתמול"
מאי צחקה "איתך?"
"באמת? ואיך היה לכם?" שאלתי כשהרגשתי את העצבים מבעבעים בי.
"אני לא יפרט לך מה בדיוק עשינו.. בכל זאת.. לא להכאיב לך יותר.. אבל חבר שלך.. הוא טוב מאוד במיטה" טל ענתה "או שאולי הוא כבר לא חבר שלך בעצם"
"אני יודעת שהוא טוב במיטה" אמרתי והתעלמתי מהמשפט האחרון שלה "גם אני בדיוק הייתי איתו אתמול בלילה.. איזה קטע? לא ידעתי שיש שתיים כמוהו"
החיוך מפניה של טל ירד ואני רק הגדלתי את שלי "את יודעת מה עוד יפה? שמאז שהוא חזר מהצבא אתמול עד עכשיו הוא לא יצא מהבית.. ומאתמול בלילה הוא בקושי קם מהשינה.. שישנתי איתו.. ביחד"
"שמעת? אני מציעה לך לעוף מפה" מאי אמרה וליאור גיכחה ומשכה משם את טל כשהיא ממלמלת "אמרתי לך.. תפסיקי את זה כבר"
נאנחתי והתחלתי לאכול את האוכל שלי בעוד מאי נקרעת מצחוק "אני.. אני אהבתי מה שקרה פה עכשיו"

-נקודת מבט של דניאל-
"איפה היא הלכה איפה" גיא התלונן ממקומו בספה כשאני באתי להתיישב לידו עם הקפה שלי.
"מי?" שאלתי
"אשתך"
"עם מאי" אמרתי ולגמתי מעט מהקפה
"כן אני יודע! אני רעב! שתחזור" הוא אמר בסרקזם
"איפה ספיר?" שאלתי "תניח לבר"
"בדרך" הוא ענה
"אתה לא רואה טוב" ספיר אמרה שנכנסה לבית לפתע וטרקה את הדלת מאחריה.
"תכיני לו לאכול לפני שהוא ימות" אמרתי וסיימתי את הקפה שלי, מעביר ערוצים בטלוויזיה.
"איפה בר?" היא שאלה כשנישקה את גיא על שפתיו וזזה להניח את התיק שלה.
"יצאה עם חברה.." אמרתי
"מתי היא חוזרת?" הקרציה שאלה
"לא יודע.. לא דיברתי איתה"
"אתה? לא דיברת עם בר מאז שקמת? אתה חולה? או שמה שעשיתם אתמול בחדר היה לריב?" גיא שאל ואני גלגלתי את עייני
"תרגע" אמרתי "פשוט לא בא לי להפריע לה.. היא אמורה לחזור"
"מה עשיתם אתמול בחדר?" ספיר שאלה בגבות מכווצות
"משהו שהוא לא עניין של אף אחד מכם.. תסתמו ותתעסקו בעניינים שלכם" אמרתי כשהבטתי בשניהם מחייכים ומיליפים מבטים.
"אני במטבח" ספיר אמרה וגיא צחקק "דבר"
"מה יש להגיד?" שאלתי כשהסתכלתי עליו
"אתה החכם מביננו.. תבין לבד"
"אני ממש לא הולך לדבר איתך על זה" אמרתי וגיכחתי
"כן אתה כן" הוא אמר "שיחה בין אחים.. מה יש?"
"נהיית אבא?" שאלתי "ממתי אתה מנסה לפתח שיחה?"
"אפילו לא בצחוק" הוא אמר "אני מרגיש כאילו קיללת אותי"
"אתה תהיה חייב להתפשר קצת ולהתחיל לסלוח לו מתישהו" אמרתי
"אתה עושה את זה?" הוא שאל
שתקתי והוא גיחך "מעולה.. אני ואתה אותו דבר דניאל.. הכל טוב ויפה.. אבל חוץ מאבא ביולוגי הוא כלום בשבילנו"
נאנחתי ולא אמרתי כלום, לא יכולתי להגיד כלום כשהייתי שותף למחשבות שלו.
"אבל לא מדברים על זה עכשיו" הוא אמר "מדברים עליך"
"לא מדברים עלי.. כי אני לא הולך לדבר על זה" אמרתי
"אויש נו" הוא אמר "שכבתם?"
"כן"
"פעם ראשונה?"
"לא"
"פעם ראשונה שלה..?"
"לא.. אבל אני הראשון שלה"
"איך היא?"
"אתה מצפה שאני יגיד לאח שלי איך חברה שלי במיטה?"
הוא גלגל עיניים ואמר "נו"
"מדהימה.. כמו כל דבר אחר" אמרתי וחייכתי מעצם הזיכרון.
"אתה מאוהב אחי" הוא אמר וטפח על השכם שלי לפני שחזר לטלוויזיה.
הסתכלתי עליו במבט לא מאמין "זאת המסקנה שלך?"
"כן"
"תודה.." אמרתי "לא ידעתי את זה לפני.. זה נחמד שיש אותך בשביל לעזור לי להבין מה אני מרגיש"
"בכיף אחי"
נאנחתי ושקעתי עמוק בספה, מתחנן שהיא תחזור כבר.
-נקודת מבט של בר-
החניתי את המכונית בחניה של הבית ולקחתי את השקיות שלי מאחורה לפני שצעדתי אל עבר הדלת, מעבירה הכל ליד אחת ופותחת אותה.
"עד שבאת אני כבר לא רעב" גיא צעק מהסלון ממקומו בספה ליד דניאל.
אבל אני לא התייחסתי אליו, רק התרכזתי בעיניים של דניאל שקמו לקראתי.
"שרדת כל היום אתה תתאפק עוד כמה דקות.. יש לנו שיחה" ספיר אמרה כשבאה לפתע ומשכה אותי אל המטבח, מונעת ממני כל אפשרות מגע עם דניאל.
"זה לא יכול להיות אחר כך?" שאלתי אותה והיא נענעה בראשה לשלילה כשהעמידה אותי לידה והמשיכה לטגן.
"דברי" היא אמרה ואני שלחתי אליה מבט שואל
"מה את ודניאל עשיתם אתמול לבד בחדר?"
"לא יאומן החבר שלך" מלמלתי ואז הרמתי את קולי "אני עוד יהרוג אותך גיא"
"כל עוד את ממשיכה לבשל את יכולה לעשות מה שאת רוצה" הוא צעק בחזרה וספיר גלגלה עיניים ואמרה לי "אני מקשיבה"
"שום דבר!" אמרתי והרגשתי איך הלחיים שלי מסמיקות מעצם הזיכרון
"אני רואה" היא אמרה בחיוך לפני שהנמיכה מעט את קולה "זאת הפעם הראשונה?"
"לא" מלמלתי והתחמקתי ממבטה
"אני לא מאמינה! ולא סיפרת לי!" היא צרחה ואני השתקתי אותה במבטי "זה לא נראה לי משהו שמפרסמים"
היא גלגלה עיניים "השתמשתם באמצעי הגנה?" היא שאלה ואני משכתי בכתפיי והנהנתי "רק אל תהפכי לאמא שלי עכשיו"
"שלא תחשבי על זה אפילו" היא אמרה בחיוך לאחר שגלגלה את עיניה שוב
"איך הוא?" היא שאלה ואני פערתי את פי
"את מבקשת שאני יספר לך איך זה שחבר שלי מזיין אותי?" שאלתי אחתה
"לא במילים האלה.." היא אמרה ואני גלגלתי את עיניי וחייכתי
"מישהי פה נהנתה אתמול" היא אמרה ואני הוצאתי לה לשון "זה דניאל" אמרתי "הוא מושלם.. כמו בהכל"
"מאוהבת" היא מלמלה בחיוך ואני גלגלתי את עייני "אני יכולה ללכת?"
"כן כן.. לכי כבר" היא אמרה "אני יקרא לכם לאכול"
גלגלתי את עייני ויצאתי מהמטבח, מתקרבת לדניאל ומיישבת לידו על הספה, נצמדת אליו ונאנחת כשהוא מועך אותי אל בין זרועותיו.
"לא התקשרת" מלמלתי כשהשענתי את ראשי על כתפו.
"לא רציתי להפריע לך.." הוא אמר
גלגלתי את עייני והצמדתי את שפתיי אל הלסת שלו, מתענגת על החום שלו שהיה חסר לי הרבה זמן.
"נהנתן?" הוא שאל ואני המהמתי לאישור.
"היא מצאה מה שהיא חיפשה?" הוא שאל והמהמתי שוב "זאת מאי" מלמלתי "היא תמיד מוצאת"
"התגעגעתי אלייך" הוא מלמל וליטף את הגב שלי
"ישנת?" שאלתי וזזתי על מנת להביט בפניו
"המון.. אל תדאגי" הוא אמר וליטף את הלחי שלי לפני שנישק את שפתיי נשיקה קצרה
"לא ראיתם אחד את השניה שעתיים! מה יקרה שהוא יחזור לבסיס?" גיא שאל והפריע לנו, גורם לשתינו להאנח.
"בואי" דניאל אמר וקם, משך את ידי אל המרפסת, מתיישב על אחד הכיסאות שם ומושיב אותי עליו.
"ראיתי את טל ואת ליאור היום" אמרתי כשהשענתי את ראשי על כתפו והצמדתי את מצחי לצווארו.
הרגשתי את ידו מתאגרפת על גבי ואת הלסת שלו מתקשחת, אך הוא שתק, נותן לי להמשיך.
"היא אמרה שהיית איתה אתמול.. טל.. היא אמרה שאתה בוגד בי איתה" אמרתי
הוא הרים את פניי ואחז בהם בשתי ידיו כשהמבט בעיניו משועשע אך מעט כועס
"לא ידעתי שיש עוד אחד כמוני" הוא אמר "אבל אני בהחלט ישמח לראות אותו"
"זה מה שאמרתי לה" אמרתי בחיוך קטן "שהיית איתי אתמול"
"גם אם לא הייתי איתך.." הוא אמר "אני לעולם לא אהיה מסוגל להיות עם שום בחורה אחרת.. לעולם! לא משנה מה המצב ביננו"
"אני יודעת"
"ובטח שלא עם טל" הוא אמר בהבעה נגעלת ואני צחקקתי ונישקתי אותו, כורכת את זרועי סביב צווארו ומשעינה את ראשי על החזה שלו.
"אני אוהבת אותך" מלמלתי כשהרגשתי ששפתיו נצמדות למצחי ולא זזות משם
"זה כלום לעומת מה שאני אוהב אותך"
-
"די! די די דניאל!" צעקתי כשאני בורחת מדניאל שכבר שעה מנסה לדגדג אותי.
"אם לא תציקי לי זה לא יקרה!" הוא אמר ותפס אותי, מכניס אותי אל בין זרועותיו לחיבוק.
צחקקתי וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו, מצמידה את שפתיי לשפתיו ונצמדת אליו.
"כמה פעמים אמרתי לכם שאם אתם רוצים לעשות ילד זה רק בחדר?" קולו של גיא נשמע לפתע כשנכנס הביתה, וגרם לשתינו להתרחק בזריזות.
"יום אחד אני עוד יהרוג אותך" דניאל אמר ומשך אותי חזרה אליו.
"רק תעשה את זה אחרי שאני ישן.. כי אני גמור מעייפות" הוא אמר והוריד את החולצה שלו, זורק אותה היישר לכביסה ומתיישב בכיסא
"מה עשית כל הלילה שאתה גמור?" דניאל שאל אותו במבט תחמן ושחרר אותי להמשיך לבשל לאחר שנישק את המצח שלי.
"תשכח מזה.. אני לא הולך לדבר איתך על זה" גיא ענה ודניאל גיחך "חשבתי שאנחנו אלה שמנסים לעשות יחד" הוא אמר "אני רואה שנתנו לכם השראה"
"זוג מגעילים" אמרתי והם צחקו
"אני זז לישון" גיא אמר "תעירי אותי עוד כמה שעות בו.. אני עובד לילה היום"
"מה היא השעון המעורר שלך?" דניאל שאל וגיא הנהן
"אבל בוקר גיא" אמרתי "תאכל ותישן בצהריים"
"לא" הוא אמר "אני ישן גם עכשיו וגם צהריים"
"אתה פרה מהלכת" דניאל אמר ונכנס למטבח, אחז בפניי והצמיד את השפתיים שלו לשלי
"אוח" הוא רטן כשהטלפון שלו צלצל, הוא הביט במתקשר וגלגל עיניים, הניח את הטלפון על פניו וסינן את השיחה.
"מי זה?" שאלתי כשהוא אחז במתניי ומשך אותי אליו
"עומר" הוא ענה וחיבק את גבי, מצמיד את שפתיו לשפתי
"למה אתה לא עונה לו?" שאלתי והצמדתי את מצחי לשפתיו
"כי אין לי כוח אליו" הוא ענה ואני צחקקתי
"לאן את רוצה ללכת?" הוא שאח כשזז ממני והתיישב באחד הכיסאות בשולחן הקטן
הסתובבתי והבטתי בו בחיוך כשהוא גלגל את עיניו וסינן את עומר בפען השלישית.
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"אל תשלם! אני ישלם! רק תבוא איתי"
"לא נותן לך לשלם שקל.. ואני לא בא איתך"
"אז אל תבוא.. אני אלך עם ספיר"
"את לא זזה ממני עד שאני אצטרך לחזור לבסיס"
גלגלתי את עייני "אני יברח בסוף"
"ואת יודעת שאיפה שלא תהי אני ימצא אותך"
"אני שונאת אותך"
"כמו שאני אוהב אותך" הוא אמר ואני באתי לפתוח את פי לענות לו אך סגרתי אותו בחזרה שגלגלתי את עייני בעוד הלחיים שלי בוערות.
הוא ידע שככה משתיקים אותי, הוא ידע שזה מה שיגרום לי לוותר על הוויכוח.
הטלפון שלי שצלצל גרם לי לעזוב לשניה את הסיר וללכת לקחת אותו מהסלון, ועניתי ישר מבלי לראות ממי השיחה.
"כן?"
"נכון הוא מסנן אותי הבן זונה?" עומר שאל ישר ואני צחקתי
"קלעת בול" אמרתי וחייכתי כשנכנסתי שוב למטבח, מוצאת את דניאל עם מבט משועשע
"בן זונה" עומר קילל את דניאל כמה שניות לפני שחזר אלי "עזבי אותו"
"חשבתי על זה" אמרתי והוא צחק
"אתם בבית?" הוא שאל ואני באתי לענות לו אך הוא קטע אותי ודיבר שוב לפני שהספקתי לנשום "בעצם זה לא משנה.. תתארגנו על עצמכם.. חצי שעה אתם בים"
"מ.. מה עומר רגע!" אמרתי אך הוא קטע אותי שוב "חצי שעה אתם בים בר! אני בדרך עם עוד כמה חברים.. ובגלל שהחבר שלך מסנן אותי אי אפשר לשאול.. אז אני קובע" הוא אמר וניתק.
כן כן. הוא ניתק. בפרצוף.
"כמה הוא קילל אותי?" דניאל שאל
"אתה לא רוצה לדעת" נאנחתי "תתארגן.. הוא רוצה שנבוא לים" אמרתי "בעצם לא רוצה.. דורש"
"מעולה!" הוא אמר באושר ואני גלגלתי עיניים "אתה לא תתחמק!"
"אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק את הלחי שלי.
סגרתי את הגז ובדקתי שהכל בסדר לפני שרצתי לפני דניאל ועליתי למעלה, סוגרת את הדלת של החדר שלי.
"תקשיבי לי טוב ילדה" דניאל אמר שהספיק לפתוח את הדלת לפני שנעלתי, והצמיד אותי לקיר מאחורי, נצמד אלי ומרתק את היידים שלי בצדדים.
"לשבת בכלא לא בתכניות שלי" הוא אמר "אז תחסכי ממני ואל תשימי בגד ים"
צחקקתי "כן מאמי? אז עם מה אני יבוא לים?"
"מצידי שמלת כלה" הוא אמר "אני לא רוצה שאף אחד יסתכל על מה ששלי"
"שלך?" שאלתי בהרמת גבה והוא נצמד אלי "כן" הוא אמר והרגשתי את הבל דיבורו עלי "שלי! רק שלי בר"
"קנאי" מלמלתי בגלגול עיניים והוא נצמד אלי עוד והצמיד את אפו לאפי, מבריש את שפתיו על שפתיי בנגיעות כמעט לא מורגשות, אך כאלה ששרפו את כל גופי "אני. רוצה. לראות. מה. את. שמה" הוא מלמל ואני נאנחתי, נואשת למגע שלו.
אך צלצול הטלפון שלו הציל אותי שניה לפני שאיבדתי שליטה והסתערתי עליו.
הוא זז ממני מעט והוציא את הטלפון שלו, עונה לשיחה מבלי לנתק את קשר העין שלנו.
"הלו?"
"תקשיב לי טוב!" קולו של עומר נשמע מהצד השני וגרם לי לצחקק "תפסיק למזמז אותה.. יהיה לכם הרבה זמן שתחזרו.. זוז ממנה, עזוב אותה לנפשה להתארגן ותלך להתארגן גם אתה!" הוא אמר "ותעשה לי טובה לשם שינוי, תהיה גבר"
"ביי עומר" דניאל אמר אך עומר צרח "אם אתם פה תוך יותר מעשרים דקות אני מוצא לה חתן שהוא לא אתה"
"ואני יוציא אישור לתקוע לך כדור במוח" דניאל אמר "בעצם בלי אישור.. מוכן לשבת בכלא"
"עזוב אותה לנפשה דניאל! אל תציק לה עם הבגד ים!" הוא אמר ואני צחקקתי
דניאל גלגל עיניים וניתק את השיחה "שלא יהיה חשוף מדי" הוא אמר לי וזז ממני לגמרי
"זה בגד ים! לעזאזל!" אמרתיי והוא הביט בי במבט ששיתק אותי "שלא יהיה חשוף בר! אם זה לא יהיה לטעמי את תישארי עם הבגדים"
גלגלתי עיניים ודחפתי אותו החוצה, סוגרת ונועלת את הדלת ומתחילה להתלבש.
לקחתי את הבגד ים השחור שלי, חזיה שחורה עם עוד שתי פסים בצורץ איקס על הצלעות, ותחתון שחור תואם.
חייכתי שלבשתי אותו, הוא חושב שהוא יכול להגיד לי גם איזה בגד ים לשים, נראה אותו.
לבשתי מעל זה שורט גינס קצר ורופף, וגופיה בצבע לבן שהייתה רופפת גם היא ומשוחררת על הגוף, וארגנתי תיק קטן עם הדברים הבסיסיים לים.
לא הבאתי יותר מדי, כי ידעתי שכשמדובר בהם, לא צריך כלום יותר מאת עצמך.
נעלתי כפכפים ויצאתי מהחדר כשהפלאפון בידי והמשקפי שמש שלי על הראש, יורדת למטה ומוצאת את דניאל מוכן, ומסמס בטלפון.
"מוכנה?" הוא שאל ואני הנהנתי, והוא כיבה את הטלפון והכניס אותו לכיס של המכנס שלבש.
הנחתי את ידי על החולצה הלבנה שלבש, שרק גרמה לי לרצות לקרוע אותה מעליו, והצמדתי את שפתיי לשפיו שכל כך אהבתי.
"מה לעזאזל שמת?" הוא שאל והציץ לתוך הגופיה שלי
"תראה שם" אמרתי וזזתי ממנו, מחייכת לנוכח המבט של הגבר הקנאי מאוד שלי.
"אני שונא הפתעות כאלה" הוא מלמל אחריי וסגר את הדלת לאחר שיצאנו.