החייל שלי

עונה 2 פרק 134

הוא צחק, והחזיר אותי כמה שנים אחורה, לתקופה של אז.. מעלה זכרונות ונותן לי לצחוק כמו מטורף..
***************************
-נקודת מבט של בר-
״דיי!״ קראתי וברחתי ממנו לסלון, מחזיקה במתניי מאחר וברבע שעה האחרונה האדיוט החתיך הזה לא עשה שום דבר חוץ מלדגדג אותי
״טוב טוב.. אני.. אני מפסיק״ הוא אמר תוך כדי שצחק
״מאוד מצחיק דניאל!״ אמרתי והתאפקתי לא לצחוק בעצמי
לפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא התקדם אלי בשלוש צעדים גדולים, תפס במתניי, הצמיד אותי לקיר, והצמיד את שפתיו לשפתי בחזקה.
התנתקתי לשניה כדי לנשום אוויר, והוא הצמיד את המצח שלו לשלי ״רק תראי מה את עושה לי״ הוא אמר, והבל פיו הורגש על שפתיי
התנשמתי, מנסה להרגיע את קצב הלב שלי שהתפרע מאוד בדקה האחרונה
״תראה.. מה שאתה עושה לי״ אמרתי והנחתי את ידו על גבי, נותנת לי להרגיש את קצב הלב שלי
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק אותי שוב, הפעם בעדינות, וברכות.. ופה הרגשתי, באמת הרגשתי, שהוא אוהב אותי..
״אני אוהב אותך״ הוא כמר שוב
״אני יודעת״ מלמלתי, לא מביטה בעיניו
״מה?״ הוא שאל והפנה את מבטי אליו ״מה אמרת?״
״אני יודעת שאתה אוהב אותי דניאל״ אמרתי ״הבנתי את זה עכשיו״
״רק עכשיו?״ הוא שאל ביאוש ״אבל תודה לאל שלפחות הבנת את זה סוף סוף״
חייכתי בהתנצלות, ומשכתי את שפתיו לשלי שוב.. אך לא לקח הרבה זמן עד שהתנתקתי וזזתי ממנו, מנתקת לגמרי מגע ביננו
״מה יש?״ הוא שאל
״לא רוצה להדביק אותך״ אמרתי לו והתיישבתי בספה, עוטפת סביבי את השמיכה
הוא נאנח והתקרב אלי, התיישב והזיז אותי עליו, עוטף את כולי עם זרועותיו ומניח אותם על בטני, לפני שעטף את שתינו בשמיכה ״לא אכפת לי״
״אני אוהבת אותך״ גמרתי והשענתי את ראשי אחורה על כתפו, כך שהלחי שלו נצמדה לצד המצח שלי
״אני אוהב אותך״ הוא אמר, מניח נשיקה קטנה על ראשי, ומהדק את החיבוק שלו סביבי, משרה עלי רק ביטחון
-נקודת מבט של ספיר-
זפזפתי בערוצים בטלוויזיה, מהדקת יותר את השמיכה סביבי.
שמעתי את בר ודניאל צוחקים מלמטה, וחייכתי, הם כל כך חמודים ביחד.. מגיע להם אחד את השני.
ההרגשה הזאת, שוב ההרגשה הזאת..
קמתי בזריזות מהמיטה ורצתי לשירותים, מקיאה שוב את כל מה שלא אכלתי היום.. תוך כדי שהדמעות יורדות לי מהעיניים.
״הכל בסדר..״ שמעתי לפתע קול מוכר, והרגשתי שמישהו מרים לי את השיער ״אני פה״
כשגמרתי להקיא, הרמתי את פני, ושטפתי אותם בכיור, לפני שצחצחתי את שיני, מעבירה את הטעם המגעיל מהפה שלי.
כשגמרתי את כל זה, הסתובבתי לראות מי הרים לי את השעכר, והדמעות עלו שוב שראיתי אותו, הוא חזר.
״אפשר?״ הוא שאל ופתח את זרועותיו ״אני יודע שהתנהגתי כמו חרא.. אני מצטע-״ הוא התחיל, אך לא נתתי לו לגמור משפט, וקפצתי לזרועותיו, נצמדת הכי שאפשר ונותנת לדמעות לזרום החוצה
״אני מצט.. מצטערת..״ אמרתי ״זה לא מגיע לך״
״היי.. הכל בסדר.. תפסיקי לבכות״ הוא אמר וליטף את שיערי, מהדק את החיבוק שלו יותר ויותר סביבי
כשנרגעתי, כמה דקות לאחר מכן, הוא שחרר אותי מעט מהחיבוק והניח את ידיו על הלחיים שלי ״התגעגעתי אלייך״ אמרתי לו, מביטה בעיניו
״ידעתי.. ידעתי שכשאני יסתכל בעיניים שלך אני ישכח הכל״ הוא מלמל ״אני מצטער שהלכתי״
״אתה לא צריך להצטער גיא.. אני זאת שצריכה״ אמרתי והשפלתי מבטי
הוא החזיק בסנטר שלי והרים את המבט ״אולי את עשית משהו שיצא ממנו כמה דברים שאף אחד לא רוצה.. אבל זה הילד שלך.. הוא בתוכך.. אז זה גם הילד שלי..״ הוא אמר, מעלה שוב את הדמעות
״אתה.. את..״ מלמלתי לפני שהוא קטע אותי ״אני כבר לא כועס.. אף פעם לא כעסתי.. תמיד אהבתי אותך.. אני מניח שפשוט.. הייתי קצת בהלם.. ג׳ון.. נתן לי כמה מכות בראש שניערו אותי ממנו״
חייכתי חיוך קטן ״אז אתה נשאר?״
״אף פעם לא התכוונתי לעזוב״ הוא אמר וחייך, מצמיד את שפתינו לנשיקה ארוכה
״אני רוצה לעשות הפלה..״ אמרתי לו לאחר כמה זמן, שכבר עברנו לשבת על המיטה ולראות טלוויזיה
״מה? למה?״ הוא שאל בהלם
״בגלל ש.. שהילד הזה לא ממך.. ו.. ואני לא רוצה להיות אמא למשהו שהוא לא ממך.. וגם.. זה מזכיר לי הרבה.. הרבה דברים שהייתי מעדיפה לשכוח״ אמרתי
״אני לא רוצה שתמהרי.. תחשבי על זה קצת..״ הוא אמר
״חשבתי.. היומיים האלה נתנו לי המון זמן למחשבה.. אני לא חושבת שזה פייר בשבילך״ אמרתי
״אל תחשבי עלי פה ספיר, תחשבי עלייך! זה הילד שלך! הוא גדל בתוכך! לי ולך יהיו עוד הזדמנויות להביא ילדים.. זה לא שזה הולך להיות הילד היחיד שלנו וזהו..״ הוא אמר ״אל תחשבי עלי! תחשבי עלייך! מה את רוצה!״
״אני לא יודעת..״ מלמלתי, ונשענתי עליו, רק שמחה שאני שוב איתו
-נקודת מבט של בר-
״את עייפה..״ דניאל אמר וליטף את שיערי, בזמן שלא הזיז את שפתיו מצמחי אף לא לרגע
״בגללך״ מלמלתי, נצמדת אליו יותר
הוא צחק והזיז אותי מעט, מביט בעיני ומעביר את ידו על הלחי שלי, מלטף אותה וגורם לי להסמיק
״אתה יודע שאני שונאת להסמיק!״ האשמתי אותו
״ואת יודעת שאני אוהב שאת מסמיקה״ הוא אמר, מחייך ומצמיד ברכות את שפתיו לשפתי
״אני מתגעגעת לכולם״ אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו, ממשיכה לבהות בטלוויזיה
״אני יודע.. הם מתגעגעים אלייך גם״ הוא אמר וליטף את גבי
״ושהם יצאו לחופש אתה בטח תהיה בבסיס״ אמרתי
״כן..״ הוא ענה ״את רוצה ללכת לראות אותם?״ הוא שאל
״כן״ אמרתי במעט התלהבות
הוא צחק, והוציא את הטלפון שלו וחייג למישהו ״זה דניאל״ הוא אמר ״יש אפשרות להעביר את הפגישה ממחר להיום? לא כל הלילה..״ ״אוקיי..״ כן..״ ״אז אנחנו נבוא עוד שעתיים בערך..״ הוא אמר וניתק ״לכי תתארגני״
חייכתי ונישקתי אותו על השפתיים לפני שקמתי ועליתי למעלה, נכנסת להתקלח ולהתלבש בזריזות.
כשירדתי למטה, הוא כבר היה מוכן ובדיוק דיבר עם גיא בסלון ״היי אחות קטנה״ הוא אמר כשראה אותי ובא לחבק אותי חזק
״מצטער על אותו יום..״ הוא אמר
״זה בסדר.. התגעגעתי אליך״ אמרתי וחיבקתי אותו בחזרה
״גם אני התגעגעתי אלייך״ הוא אמר בחיוך ונישק את ראשי ״תתכונני אה? את הולכת להיות הבייביסיטר שלנו״
״רק שאני בבסיס.. כל שאר הזמן דיר באלק אם אתה בכלל חושב על לקחת אותה״ דניאל אמר ומשך אותי אליו בעדינות
רק שאני בבסיס.. המילים שאמר הדהדו בראשי.. וחשבתי על דרך מתאימה לספר לו.. אך זה פשוט לא עלה
״הולכים לאנשהו?״ ספיר אמרה כשירדה מלמעלה ונעמדה ליד גיא
״לבסיס..״ דניאל אמר
״למה אתה לוקח אותה איתך?״ גיא שאל וחיבק את ספיר מהצד
״היא רוצה לראות את כולם.. בזמן שאני ועומר נדבר עם אמיר״ הוא ענה
״אני גם צריך לדבר איתו״ גיא אמר ״בקשר לחזרה״
״מה החלטת?״ דניאל שאל
״עוד לא החלטתי.. אבל אני צריך כבר להחליט״ הוא ענה
״נראה לי שכדאי שכבר תתאפס על עצמך ותגיד לו מה אתה חושב..״ דניאל אמר
״אני יודע״ גיא אמר ונישק את ראשה של ספיר ״אבל אני לא יודע אם ללכת על זה או לא״
״תעשה מה שטוב לך״ אמרתי לו והצמדתי עוד לדניאל
״טוב.. אני ידבר איתך על זה שנחזור.. אני צריך עוד לאסוף את עומר״ דניאל אמר ויצאנו מהבית
״קר לך?״ דניאל שאל כשהתחלנו לנסוע לכיוון בית של עומר
״קצת״ אמרתי והתכווצתי בכיסא
הוא התקשר לעומר ואמר לו לצאת עם סוודר, ואכן אחרי כמה דקות עומר יצא עם סוודר שלו בידו.
״גם את באה?״ עומר שאל כשנשק לראשי לאחר שנכנס לאוטו וישב מאחוריי
״לראות את כולם״ עניתי לו והוא חייך והביא לי את הסוודר שאחרי שניות ספורות כבר הייתי עטופה בו ״גם לך יש אחד כזה״ אמרתי לדניאל
״זה מהצבא״ הוא ענה והחזיק בידי שהייתה קפואה
״אני יודעת..״ אמרתי, מורידה מבטי לשם היחידה שלהם שהתנוסס על החזה
״אני מקווה שתשרדי קצת עם סוודר שהוא לא שלו״ עומר אמר
״אין את הריח שלו״ אמרתי ועיקמתי את אפי
״אני לא יגיב״ עומר אמר ונשען אחורה ״למה לעזאזל אנחנו צריכים ללכת לשם גם היום? הייתי שם מספיק לכל החיים!״
״לא נהיה שם כל הלילה.. רק כמה שעות.. וזה במקום מחר..״ דניאל אמר ״ואז הפעם הבאה שנלך לשם תהיה שבוע הבא״
״אז לא הולכים מחר?״ עומר שאל
״לא״ דניאל ענה ״ומה אתה מתלונן? יש לך עוד פאקינג שנתיים שם״
״עם חבר כמוך מי צריך אויבים!?״ עומר ענה במרמור ״מעודד שכזה״
גלגלתי את עיני וצחקתי, מיואשת כבר מכמה שהם יכולים להיות ילדים קטנים לפעמים
״תעשי לי טובה.. אל תנשמי, אל תזוזי, אל תחייכי, ותעצמי עיניים כל הנסיעה״ עומר אמר לי לפתע
״למה?״ שאלתי, לא מבינה מה היצור הזה רוצה מהחיים שלי
״כי אז דניאל יבהה בך ושלושתינו נמצא את עצמינו מתחת לאדמה״ הוא ענה
״אני ידאג לעשות את זה ברוורס שאתה תהיה הראשון״ דניאל אמר
״אני לוקח אותך איתי״ עומר אמר, ואני כמעט נחנקתי מרוב צחוק
״דניאל!! הכביש!״ עומר צעק בהיסטריה מדומה מאחורה, ורק אז שמתי לב שהוא מסתכל עלי
״תתרכז בכביש״ אמרתי לו, מהופנטת בעצמי לעיניו
״אבל את יותר מעניינת״ הוא ענה
״אני הכי מעניין פה! ויש לי אוכל שמחכה לי בבית! אז תתרכז בנסיעה למען ה׳! אני רוצה לחזור חי״ עומר צעק
״הוא לא לקח את הכדורים שלו?״ שאלתי את שניאל
״זה כבר לא משפיע עליו.. הוא צריך בדיקה חוזרת״ דניאל אמר ונאנח
״גם אני אוהב אותכם!״ עומר אמר בציניות
וככה עברה לה שאר הנסיעה, עומר ודניאל מתחכמים אחד עם השני, ואני רק צוחקת ובוהה ב.. ארוס החתיך שלי שנוהג.
״הגענו״ עומר אמר ויצא מהאוטו בזריזות כשדניאל חנה בחנייה של הבסיס
״הגעת חי.. עכשיו תסתום״ דניאל אמר וחיבק אותי מהצד, ושלושתינו הלכנו לעבר החדר שלהם
״בר!!!״ שחר צרחה ורצה לחבק אותי כשנכנסנו, ומיד אחריה ליאן וליאב
״התגעגענו אלייך ילדה״ ליאב אמר ופרע את שיערי
״גם אני התגעגעתי אליכם״ אמרתי וחיבקתי אותו שוב
״גם היום יש לכם פגישה איתם? לא נמאס לכם להסתכל עליהם כבר?״ ליאב שאל את עומר ודניאל כשהתיישבנו
״נמאס!״ עומר ענה ונישק את שחר ״אבל זה לא שיש ברירה״
״זה היום כמה שעות במקום מחר כל הלילה״ דניאל אמר ״זה חוסך לנו..״
״יותר נמאס לי לראות אותו״ עומר אמר והצביע בראשו על דניאל
״אני יכולה להתחלף איתך אם אתה רוצה״ הצעתי וכולם צחקו
״תארו לכם את בר חיילת״ ליאן אמרה וגרמה לכולם לצחוק
״מה כל כך מצחיק?״ שאלתי בהתגוננות
״את? חיילת?״ עומר שאל ״הדבר הכי מסוכן שעשית עד היום זה לחתוך סלט!״
״נו ו..? אני יכול להתרגל לתנאים האלה!״ אמרתי
״לא את לא״ שחר וליאן אמרו ביחד
״עזבי את זה שהדבר הכי כבד שאת יכולה להרים זה הסוודר של דניאל, אני לא חושב שהוא יהיה מבסוט שאת תרוצי ותעשי מטווחים״ עומר אמר
״לא״ דניאל אמר ״היא יכולה לעשות את זה.. אבל רק כשהיא ישנה״
״מאוד מצחיק״ אמרתי במרמור וגלגלתי את עייני, מבקשת רק שנעבור נושא כדי שאני לא יפלוט משהו בטעות
״תגידי תודה! אני זה שסובל איתו כל היום!״ עומר אמר
״כבר אמרתי לך שאני בכיף מוכנה להתחלף איתך!״ אמרתי לו
״אוקיי.. רק בואי תחתמי לי על כמה טפס-״ הוא התחיל ומר אך נקטע מהכרית שעפה לו על הראש ״תסתום!״ דניאל אמר והצמיד אותי עוד יותר אליו
״אני עוד יחשוב שאתה לא רוצה לראות אותי״ אמרתי, עושה לו קצת מצפון
״לא עם מדים ונשק״ הוא אמר
נאנחתי, שום דבר שאני יעשה לא עובד.. וזה רק גורם לי להרגיש רע יותר על כך שעשיתי את מה שעשיתי..
הרגשתי לא פייר אחרי שעשיתי את זה.. אבל הרגשתי שאני חייבת.. כאילו חייבת לשמור עליו.. להיות איתו.. למרות שאני יודעת שהדבר היחיד שאני אצליח להגן עליו ממנו זה הירידות של עומר
״אז אני יתגייס וילבש מדים של טבח״ אמרתי וחייכתי
״זה יכול להיות טוב! כבר מזמן שלא אכלנו קצת מהאוכל שלך!״ ליאב אמר
״אני גם בעד״ עומר אמר והרים את ידו ״ואני בטוח שאחרי שאמיר ושאר החיילים יטעמו מזה הם ידרשו שזאת תהי את״
״תרגעו!״ דניאל אמר ״לא מדים של טבח ולא אזרחי.. את לא מתגייסת נקודה״
״מגונן מדי״ ליאב ועומר אמרו ביחד וגרמו לכולנו לצחוק
״אני לא מדברת איתך!״ אמרתי לדניאל והעפתי את פרצופי, מתאפקת הכי חזק שלי לא לצחוק ולהצמיד את השפתיים שלי לשפתיים של הדבר המגונן מדי הזה.. שבקרוב מאוד יתרגל לדאוג פחות..
״אני אוהב אותך״ דניאל אמר ונישק את שפתי לאחר שצחק
״זה לא מצחיק!״ אמרתי לו ונישקתי אותו שוב
״הייתם ביחד חודשיים! וזה לא הספיק לכם?״ ליאב שאל ביאוש
״זה אף פעם לא מספיק״ דניאל מלמל כששפתיו עדיין על שפתיי
״אולי תתפטר?״ עומר שאל ״ככה תוכל להיות איתה כל הזמן״
״חשבתי על זה..״ דניאל אמר ונישק אותי שוב
״אני רואה שהגעתם..״ אמיר אמר כשנכנס לפתע לחדר וגרם לי ולדניאל להתנתק במהירות
״שלום גם לך״ הוא אמר אלי וחייך
חייכתי אליו בחזרה כשהוא שאל ״איך את מרגישה?״
״בסדר.. תודה״ אמרתי וחייכתי אליו שוב
עכשיו אני מבינה את דניאל, הוא כל הזמן מדבר על כמה שהוא שמח שהוא נפל על מפקד כמו אמיר.. שהוא כמו אח בשבילם.. שמחתי שלפחות הוא יכול להרגיש פה בנוח.. כמו בבית.. ולא עם מפקד שרוצח אותם עם המבט שלו..
אמיר בא וליטף את כתפי בעדינות ואמר ״אנחנו הולכים לראות אחד את השני הרבה מאוד בזמן הקרוב״
״מה זאת אומרת?״ דניאל שאל ואני בליבי התפללתי שאמר לא יגיד כלום, שישכח מזה, שמשהו יקרה ויגרום לו לסטות מהנושא
אבל הוא פתח את פיו ואמר ״בר מתגייסת אלינו.. היא תהיה ביחידה שאתה תפקד עליה״
והתגובה שלי הייתה רק... פאק!

-------------------------------

וואו! אתם מדהימות! תודה תודה תודה לכם על כל התגובות המדהימות שלכם!! ❤️
אז כמו שהבטחתי עלה פרק.. שאני מקווה שאהבתם אותו..🙌🏻
אני ישתדל להעלות את הפרק הבא בקרוב.. וככל שיהיו יותר הרבה תגובות הוא יעלה מהר יותר.. אז.. תגיבו ותצביעו👍🏻
אוהבת את כולכם!!❤️❤️